פורום פסיכיאטריה - עמוד 818

לאחד העם שלום, נוזינן הוא כדור אנטי פסיכוטי שהוצא מזמן משימוש בגלל ריבוי תופעות הלוואי שלו. לא שמעתי על כך שמשתמשים בו לצורך חיזוק נוגד דיכאון. אשר לשאלתך לגבי התפקוד המיני, נוזינן יכולה בהחלט לגרום לאין אונות ועד כמה שידוע לי זה לא תלוי מינון. בברכה, דר' קרני רובין

לזהבית שלום, הTSH עדיין גבוה מידי, ה- T3 וה- T4 הם בתחום התחתון של הנורמה. צריך לעלות את הסינטרואיד עוד כדי להוריד את ה TSH לרמה של 1-2 לכל היותר. יש הגורסים היום שצריך להוריד אותו אף יותר, כל עוד הT3 וה T4 הם בתחום הנורמה. בברכה, דר' קרני רובין

לצערי הפסקתי את הסינתרואיד לפני כחודש כי היה לי קשה עם ריבוי היציאות. כרגע יש יציאה אחת ביום. מעבר לזה והיד שלי לא שורדת את פעולת הניגוב ואני סובלת מכאבים, מה שגורם לבכי ולדיכאון. האם יש סיכוי שאפילו אם אחזור לקחת את הסינתרואיד ואגיע ל-TSH של 1-2 תפקוד הבלוטה ירד שוב לאחר מכן בגלל התרופות הפסיכיאטריות?

לזהבית שלום, צר לי שהפסקת את הטיפול בסינטרואיד, אני המלצתי לך לא לעשות זאת. כדאי לך לחדש את המינון ולעלות מעבר למינון שלקחת. אין שום סיבה שהTSH לא ירד במידה ותיקחי סינטרואיד (דרך אגב, יש מגבונים לחים עבור השירותים וזה הופך את זה להרבה יותר קל). בברכה, דר' קרני רובין

היי יש לי הרגשה שאת לא מטופלת טוב. הרבה כדורים ואת עדיין סובלת פיזית ונפשית... אם את עדיין בדיכאון עם או סי די אז איזה טיפול יעיל זה? אם בכלל. רפואה שלמה

אני כבר לא יודעת מה לעשות. :-( הפסיכיאטר שלי המליץ על אשפוז מרצון, על אנטי פסיכוטיות. הוא לא שומע את התלונות שלי ורק רוצה להשתיק אותי עם כדורים. בינתיים הפסקתי ללכת אליו. איבדתי בו אמון. אני מפחדת שאם אלך אליו ואודה בפניו שיש לי מחשבות אבדניות הוא יאשפז אותי בכפייה. אני ממש סובלת. מצד אחד רוצה לעזוב את הבית שאני סובלת בו מאוד מצד אימא שלי, ומצד שני יודעת שזה מסוכן בשבילי במצב הנוכחי כי אני עלולה להתאבד באופן ספונטני. לא רוצה לגרום את הצער הזה לאבא שלי. אתמול אימא שלי אמרה לי להתאבד. כואב לי מאוד.

לדעתי אין מנוס מלעזוב את הבית שיש אמא כזאת. תבררי אולי מגיע לך הוסטל. דיור מוגן ששם יש צוות שלם של רופאים מדריכים ועובדים סוציאליים. תרגישי טוב

האופציה של הוסטל טיפולי הוצעה לי ע"י הפסיכולוגית שלי. אני לא ממש יודעת במה מדובר. אני יודעת שבעקבות ההמלצה שלה + המלצה מהפסיכיאטר שלי קיבלתי קצבה מביטוח לאומי. תוכל לפרט במה מדובר?

היי זהבית אימך כנראה לא יודעת איך להתמודד עם מצבך (יש מצב שהיא מקנאה ביחס שאביך נותן לך?) אם יש לך מחשבות אובדניות אז ברור שאת לא על הטיפול התרופתי הנכון בנוסף את עוברת סוג של התעללות. הלוואי ותקבלי טיפול הולם ותצליחי להשתקם.. דרך אגב פנית למשרד השיכון לעזרה בדיור? יש לי הרגשה שהוריך לא באמת רוצים לשחרר אותך אחרת היו עושים הכל שתיצאי מהבית וזה קצת כמו חיבוק דב. "אין יאוש בעולם כלל" תהיי חזקה.

הוסטל זה בעצם דירה שאת מקבלת במחיר מוזל של 1200 שח בלבד( את לא צקיכה לשלם חשמל מים ארנונה וועד וכו) ה1200 שח יורד לך מקיצבת הביטוח הלאומי. המשך יום נפלא זהבית.

אם את זכאית לקצבה מביטוח לאומי סביר להניח שאת זכאית גם להטבה שנקראת "סל שיקום", שבין היתר מגיע לך סיוע בדיור תכנסי לכאן http://www.health.gov.il/SUBJECTS/MENTAL_HEALTH/REHABILITATION/REHAB_SUB/Pages/default.aspx בכדי למצוא עוד מידע על זכויותייך תעשי גוגל על "סל שיקום"

למת לחיות 3 ולמישהו שלום, למרות שאני במצב של התפוצצות על הפטפטת ועל הברברת בפורום, אני מורידה בפניכם את הכובע על המידע הרלוונטי שנתתם לזהבית. כבר מספר פעמים כתבתי לזהבית שלדעתי עליה לעזוב את הבית ובאמת הוסטל זו אופציה בהחלט רלוונטית. בברכה, דר' קרני רובין

את מס1

שלום זהבית. את מתמודדת עם דברים מאוד קשים, והצורך במישהו שיבין ויקשיב הוא ברור מובן ומוצדק לחלוטין. את מזומנת תמיד לפרוק את הכאב כאן בפורום. בשביל זה אנחנו כאן :-). המשיכי להתקדם בקצב שלך צעד אחר צעד עד שתצליחי להיות שמחה ומאושרת. כל טוב, שמוליק.

שלשום היא אמרה לי "את לא עושה כלום עם החיים שלך". המילים שלה מהדהדות לי בראש. אם הייתה דרך לגרום לה להבין כמה אני עושה בשביל להישאר בחיים. מאיפה הזלזול הזה? כשהיא הייתה חולה לא העזתי לשפוט אותה, חשבתי רק על איך לעזור לה. זה כל כך מתסכל. או שאין לה מושג כמה קשה להתמודד עם דיכאון או שהיא בוחרת להתכחש למחלה שלי. מה אפשר לעשות?

שלום זהבית. גם ד"ר רובין כתבה לך שזה מה שצריך לעשות; לעזוב את הבית שבו מתייחסים אלייך שצורה כה מבישה ומזלזת. אחרי התייחסות כזו - מגיע להן לאכול אחת את השנייה, ואת לא צריכה להיות חלק מהטביעה של האונייה. אני יודע שזה קל להגיד וקשה לעשות, ולכן אני לא אפעיל לחץ; את צריכה לעשות את זה בקצב שלך. עד אז, נמשיך להיות איתך ולעודד אותך. כל טוב, שמוליק.

אני רואה שאתה זוכר את המקרה שלי, תודה על תשומת הלב. בהזדמנות אני אסביר בדיוק למה לעזוב את הבית היא לא אופציה במקרה שלי. בימים שקשה לי כואב לי לדבר על זה. תודה, באמת כיף שהצטרפת לפורום.

.

לזהבית שלום, אנשים שלא חוו דיכאון הרבה פעמים אינם מבינים עד כמה זו הפרעה קשה ועד כמה לא ניתן לתפקד איתה. היו לי מספר חולים שבהם הבעל או האבא לא הבין זאת, עד שלבסוף חווה דיכאון. בברכה, דר' קרני רובין

שלשום אימא שלי אמרה לי להתאבד. היא אמרה שאין לי דיכאון ושאני ממציאה את זה, ואמרה שהיא והאחיות שלי ראו את זה בשבוע האחרון שהייתי בסדר, שאני רק מעמידה פנים שרע לי כי נוח לי. ניסיתי להסביר לה על דיכאון ועל רימיסיות בעל פה, ואחר כך גם שלחתי לה למייל. היא אמרה שהיא לא רוצה לקרוא את זה. אין לה שום עניין בלקרוא את זה, היא אף פעם לא התעניינה אפילו במה אני מאובחנת ולא יודעת אפילו את שמות ההפרעות שלי, שלא לדבר על התרופות שאני נוטלת. מדי פעם אני מנסה לדבר איתה על זה, להתייעץ איתה, וזה כמו לדבר עם קיר. היא לא מתעניינת, היא כאילו בבועה משלה. היא אומרת "אני לא רופאה" ומתעלמת. אני כל כך שונאת את המשפט הזה. אבא שלי היחיד שמקשיב לי ולא שופט אותי כאילו אני בן אדם רע בגלל המחלות שלי ועוזר לי עם תרופות ועם דברים שאני צריכה. היא לא עושה כלום בשביל להקל עליי ורק מערימה עליי עוד ועוד קשיים. יש לה אובססיה עם להראות שהיא השולטת בבית והיא עושה לי טרור על כל פעולה שאני עושה בבית, רוצה שהכול ייעשה בדרך שלה. מעכשיו אני אנסה לא להיכנס איתה לשיחות בכלל, בכל פעם שאני מנסה לדבר איתה היא פוגעת בי מחדש ושלשום היה הקש ששבר את גב הגמל כשהיא אמרה לי להתאבד. ניסיתי במשך 10 שנים לשפוט לכף זכות ולהגיד שזה מחוסר הבנה, מחוסר ידיעה ולא מרוע, אבל אני שומעת ארס יוצא מהפה שלה בכל פעם שהיא מדברת עליי. היא ממש בן אדם לא טוב והיא עושה לי רע. הלוואי שיכולתי לא להתייחס ולא לקחת ללב, אבל לצערי אני לא בנויה ככה. ה-OCD שלי גורם לי להריץ את המילים שלה בראש מיליון פעם בלופ ואני נכנסת ללופ של בכי, לרגע מפסיקה לבכות ואז שוב נזכרת ושוב בוכה וככה זה נמשך שעות.

אני מכירה את זה כל כך מקרוב את חוסר ההבנה של אנשים כלפי המצב שלנו את ההשמה שלהם במצבנו "אנחנו עושים בכוונה". תהיה חזקה תזכרי זה זמני וגם יעבור.

שלום זהבית. באמת שצר לי לשמוע על ההתעללות הנוראית הזו. אני מטיל ספק רב האם מדובר בחוסר הבנה למחלה; ההתרשמות שלי היא שההתייחסות הנוראית שעברת היא זו שגרמה ל"מחלה", ומדובר למעשה בתגובה נורמלית למצב לא נורמלי. כתבת בדיון הזה שאין לך אפשרות לעזוב את הבית, ואם את לא מעוניינת לפתוח את הדברים - אז אני לא אלחץ עלייך. אני פשוט לא מסוגל להבין איך אפשר לחיות בבית כזה, ואיך אין לך שאיפה להתגורר במקום אחר שיתייחסו אלייך בכבוד הראוי. אני אנסה בכל זאת לשאול האם הקושי הוא כלכלי. נניח שהיית זוכה בלוטו, האם היית עוזבת את הבית? כל טוב, שמוליק.

לו הייתי זוכה בלוטו והייתי במצב יציב מבחינה נפשית הייתי עוזבת את הבית. כיוון שהמצב שלי מעורער כרגע אני יודעת שכשארגיש לבד ואבא שלי לא יהיה בסביבה אתכנן את ההתאבדות שלי ואוציא אותה לפועל והפעם לא יהיה מי שיעצור אותי.

שלום זהבית. ברשותך, אני רוצה לנסות להעלות עוד הצעה. יכול להיות שאם תעברי למסגרת שיקומית שהיא קרובה גיאוגרפית לבית שלך, אז אולי זה יעזור; שמצד אחד אימא שלך לא תציק לך, ומצד שני עדיין תהיה קירבה לאבא. נראה לך? שמוליק.

שלום זהבית. במחשבה שנייה, יכול להיות שמה שהנכון לעשות, זה לנטרל את הגורם של המצב הנפשי, כלומר לגרום לכך שתרגישי שאם תעזבי את הבית, אז לא תתאבדי אם אבא לא יהיה לידך. נראה לי שאפשר להגיע למצב כזה, ואפילו בטיפולים קוגניטיביים התנהגותיים (C.B.T.). אינני יודע האם את מקבלת טיפולים בשיחות, אבל סביר להניח שאם יש לך נכות בביטוח הלאומי, אז זה אמור להיות מגיע, ולו במחיר מסובסד. בלי שום קשר לשאלה האם ניתן ע"י טיפול פסיכולוגי לנטרל את החשש להתאבדות, אני חושב שזה יכול להועיל לך ולו בכך שתוכלי לשפוך אצלו את מר ליבך. שווה לבחון את האפשרות הזו מול המטפל. כל טוב, שמוליק.

כמעט פספסתי את ההודעה הזאת. את קלעת בול למצב. אין לי מושג איך כי כמעט שלא שיתפתי פרטים אישיים עד עכשיו. כנראה שאכפת לך ותודה. את מקסימה. לאימא שלי באמת יש אישיוז עם האהבה של אבא שלי כלפיי והיא אמרה לאבא שלי לא אחת "אתה בחרת בה ואני אשתך". חולני משהו, לא? היא פשוט רוצה שכולם יהיו נגדי, האחיות שלי ואבא שלי. מצד אבא שלי זה לא יקרה. הוא היחיד שלא עזב אותי מעולם. בקשר לעזיבת הבית, ייתכן שאבא שלי לא רוצה לשחרר ואני בטוחה שהוא מפחד שאתאבד (ניסיתי לפגוע בעצמי כמה פעמים ועכשיו התרופות שלי אצלו) אבל אימא שלי לא נהנית מזה שאני פה, בלשון המעטה. היא גם איימה עליי "שתביא שופטת" שתוציא אותי מהבית.

ניסיתי כמוך מלא תרופות וגם הייתי מיואש כבר מהמצב עד שניסיתי גם סימבלתה שכבר תוך מספר ימים עבדה במהירות. יש לי אנרגיות ומצב רוח מעולה חבלז

לארז שלום, ייתכן שהטיפול שאתה מקבל אינו עוזר לך. תמיד ניתן לנסות הרכבים חדשים ותרופות אחרות. ניתן למשל להחליף את האפקסור בסימבלטה. מאידך ניתן להפסיק את כל הטיפול התרופתי שאתה מקבל ולעבור לטיפול בנרדניל שהוא MAO-Inhibitor. בפתח עומדת גם תרופה חדשה - ברינטליקס. אני יודעת שהסבל שלך גדול אבל אין ברירה אלא לשוב ולנסות לשוב ולנסות עד שמוצאים את ההרכב המנצח. בברכה, דר' קרני רובין

אילו תרופות ניסית בעבר אם אפשר לשאול? והאם אתה לוקח סימבלטה לבד ללא שילוב כלשהו? סבלת גם מחרדות ודיכאון יחד או רק אחד מהם?

סבלתי מדיכאון חרדות והתקפי פניקה מחשבות אובדניות ומה לא? ניסיתי כמעט את כל הכדורים עד לסימבלתה(אומנם יקרה אבל שווה כל שקל) בנוסף משלב איתה סרוקוול שנחשבת להכי מתונה מכל האנטי פסיכוטי שיש.כבר אחרי שבוע הרגשתי שיפור וכעת ברוך השם הכל בסדר.

שלום אוסנת. כיוון שזה חומר די בסיסי בפסיכולוגיה פיסיולוגית, אז אני מרשה לעצמי לענות. 1. לא ברור לי למה התכוונת "חומר עיצבי", אולי התכוונת למוליך עיצבי (נוירוטרנסמיטר). הנוירוטרנסמיטר מיוצר בכפתורים הסופיים של תא העצב (נוירון). ישנם סמים שנקשרים לקולטנים הבתר סינפטיים בתא המקבל, והם יכולים לחקות את הפעולה של המוליך העיצבי (כלומר פתיחת תעלת יונים תלויית נוירוטרנסמיטר או להפעיל שליח שניוני שבסופו של דבר פותח את תעלת היונים) או לנטרל את הפעולה הטבעית של המוליך העיצבי. 2. האקסון הוא ה"כבל החשמלי". לא ברור לי אןם התכוונת לאקסון או למרווח הסינפטי. המרווח הסינפטי הוא המקום שלשם נפלט הנוירוטרנסמיטר ומשם הוא אמור להיקשר לקולטן של הנוירון הבתר סינפטי. 3. תא בתר סינפטי. 4. עודף דופמין פירושו שתדר הירי, כלומר מספר הפעמים בשנייה שבו נקשר דופמין לקולטנים בתר סינפטיים. הקיבולת איננה משחקת כאן תפקיד; ישנם גם סמים שמעכבים ספיגה חוזרת של דופמין (מהסינפסה חזרה לתא של הנוירון הקדם סינפטי), ואינם משנים כלל את כמות הדופמין, אבל יכולים להגדיל את קצב הירי. 5. סוליאן היא תרופה אנטי-פסיכוטית אטיפית. המרצה הסבירה שתרופות אטיפיות חוסמות קולטנים עצמיים של דופמין מסוג D4. האמת היא שגם אני לא הצלחתי להבין איך בדיוק זה פועל. בעיקרון, סמים שחוסמים קולטנים עצמיים אמורים להיות אגוניסטים (כלומר "מגבירים"), בשעה שתרופות אנטי-פסיכוטיות אמורות להיות אנטגוניסטיות לדופמין (כלומר "מפחיתות"). 6. דופמין הוא מוליך עצבי שקשור בלמידה. הוא אחראי על החיזוק. עודף דופמין באחד מהמסלולים במוח (המזולימבי אם אני זוכר נכון), גורם למתן חיזוקים להתנהגויות שאינן הולמות, וחיזוק הוא מעין "פרס" שאמור לעודד את ביצוע ההתנהגות שוב פעם. 7. SSRI - מעכב ספיגה חוזרת של סרוטונין. SNRI - מעכב ספיגה חוזרת של סרוטונין ונוראפניפרין. כדאי אולי לנסות לחפש איורים בויקיפדיה. כל טוב, שמוליק.

ידיד שלי לומד פסיכולוגיה והוא אמר לי שכדורים פוגעים במוח כל 10 שנים עשרים שנה קצת האם נכון הדבר?

שלום רותם. בדבר אחד אני בטוח, ואומר אותו בלי לחשוש: נעשה שימוש מופרז במונח "תסמינים שליליים של המחלה" כדי להסביר "זומביות", כלומר קשיי תיפקוד, ולא אומרים את כל האמת שיכול להיות שמדובר בתופעות לוואי של התרופות האנטי-פסיכוטיות. הרופאה שלי אמרה שאמנם ישנם חולי סכיזופרניה שאינם מטופלים תרופתית, וסובלים מ"זומביות", כך שלא ניתן לשלוח אצבע מאשימה על התרופות. עם זאת, צריכים להגיד למטופלים את כל האמת, ולצערי הרב, ראיתי הרבה מקרים שאומרים ש-ב-ה-כ-ר-ח מדובר בתסמינים של המחלה. באחד מהקורסים התפתח דיון של אחת הסודנטיות עם המרצה שבו היא סיפרה שהיא עבדה בשירות הלאומי עם סכיזופרניים, ולא ברור לה מדוע הם כל הזמן מפסיקים עם התרופות. נראה לי שהתשובה אמורה להיות די ברורה - סבל מתופעות הלוואי. צריך לציין שלא כל המטופלים סובלים מתופעות הלוואי, וגם אלה שסובלים - זה עדיין לא אומר שצריך להפסיק את הטיפול התרופתי. כיוון שכך הם פני הדברים, אז ישנם סיבות טובות לחשוש לכך שמנסים להסתיר את האמת על נזקים כתוצאה מטיפול תרופתי. העובדה שלמדתי את הקורס פסיכולוגיה פיסיולוגית של שנה א' ממש לא הופך אותי למומחה, ואינני יודע האם הדבר נכון. מה שכן, בפורום BeOk היו לפחות שני משתתפים שטענו שנגרם להם נזק בלתי הפיך כתוצאה מטיפול תרופתי פסיכיאטרי, אך אי אפשר לברר את הדברים עד תומם. שמוליק.

תודה על התשובות, 1. לדוגמא מוליך בחשמל משמעותו העברת חשמל (אלקטרונים) מנקודה - לנקודה +. לכן התכוונתי לחומר עיצבי ולא למוליך, מוליך כשמו כן הוא מוליך ולא חומר. חומר לדוגמא יכול להיות דופאמין(אולי יש לזה שם מקצועי אבל לקרוא לזה מוליך זה קצת מטעה). 2. מוליך מבחינתי זה ה"כבל" אז אקסון נשמע לי הגיוני. 4.לפי מה שכתבת הדופאמין נקשר לתא בתר סינפטי בתדירות מסויימת, איך הוא משתחרר ממנו ולאן? 5. מה זאת אומרת חוסמות קולטנים, לא הבנתי איך, והאם לגמרי או שהן מורידות את תדר הירי. 6. עדיין לא הבנתי את הקשר בין המציאות לבין הפיסיולוגיה של המח.

בהחלט סיבה להפסיק טיפול. זה מראה על כישלון של המטפל. סכיזופרנים בדר"כ מפסיקים טיפול כי מבחינתם הם מרגישים טוב, ולא צריכים עדר של מטפלים שיגיד להם מה הם צריכים להכניס לגוף, ואיך להתנהג. אם אין מצב של מסוכנות אף אחד הוא לא אלוהים להחליט מה מציאותי ומה לא. יש היום כדורים עם פחות תופעות לוואי, ומטפל שמתעקש לתת כדורים עם תופעות לוואי או כדורים למי שאינו רוצה, ללא מסוכנות, הוא פשוט נוכל או בן אדם רע. לך יש נסיון, ואם אתה לא הצלחת להחזיק מעמד עם כדורים אין סיבה שאנשים אחרים יוכלו להשאר עם הכדורים.

לאוסנת שלום, כהמשך לשיעור של שמוליק אני מוסיפה לך קישור https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%99%D7%A0%D7%A4%D7%A1%D7%94 וכן אנסה לתת לך את המידע שידוע לי על מנגנון הפעולה של סולפיריד (סולאין). מנגנון הפעילות של האמיסולפריד הוא חסימה סלקטיבית של קולטנים של דופמין. במינון נמוך סוליאן חוסם את קולטנים D2 ו D3 ברמה הפרה-סינפטית (לפני הסינפסה) ולכן *מעלה* את רמות הדופמין. ובמינון יותר גבוה הוא חוסם קולטנים אילו ברמה הפוסט-סינפטית (הבתר-סינפטית), ולכן מפחית את רמות הדופמין. הוא אינו חוסם את קולטני D4. קיימות עדויות רבות שבסכיזופרניה הדופמין נמצא בערכים מוגברים באזורים של המוח הנקראים המערכת הלימבית. התגובה תלוייה באיזור ההשפעה. התרופות של הדור השני פועלות כאמור על הדופמין ובנוסף גם על קולטנים של סרוטונין. הפעילות של תרופות אלו היא על הקולטנים של סרוטונין הנקראים 5-HT2. יתכן והיעילות הנוספת של התרופות מהדור השני קשורה לעובדה שהן גם פועלות בנוסף לפעילותם על המערכת הלימבית גם על אזוריים של המוח הקידמי-איזורים פרפרונטליים. אינני בטוחה שמידע זה עוזר לך במשהו. בברכה, דר' קרני רובין

לרותם שלום, מה היו הוכחותיו? יש הוכחות כי גל פסיכוטי גורם לפגיעה מוחית. בברכה, דר' קרני רובין

1. האם התאים רק קולטים או רק משדרים, או שתא הוא גם מקבל וגם משדר? 2. איך מודדים רמות דופמין? האם זה כמו ששמוליק כתב תדר שידור, או עודף בתא המשדר או מקבל. 3. אם מינון נמוך מעלה דופמין, האם אפשר לתת מינון זה לחולי פרקינסון? 4. למה עודף דופמין זו מחלה? 5. מה סדר השידור והקליטה - למשל מאיפה דופמין מגיע לתא, עובר דרך האקסונים, מגיע לקולטן.... לא משנה אפשר הסבר תהליך מרגע שידור עד סוף קליטה?

לאילנה שלום, סטירואידים יכולים לגרום לשינויים אפקטיביים קיצוניים. סביר להניח שמצבו של הבן הוא תוצאה של העירוי בסטירואידים. הייתי מתייעצת עם פסיכיאטר לפני שחושבים על אישפוז. בברכה, דר' קרני רובין

תודה רבה ושבת שלום.

ליעל שלום, ההמלצה היא לא להפסיק כדורים נוגדי דיכאון בגלל הריון. בדרך כלל הפסקה שכזו יכולה להגביר את הסכנה לדיכאון שלאחר לידה וגם במהלך ההריון. הדכאון הרבה יותר מסוכן מאשר הכדורים, מאחר ובדרך כלל זה גורם לתת תזונה והחרדות לשינויים בזרימת הדם ואספקת החמצן לעובר. באפשרותך להתייעץ עם המרכז הארצי לייעוץ טרטולוגי בטלפון- 025082825. למיטב ידיעתי, אין התנגדות למתן סימבלטה בזמן הריון. בברכה, דר' קרני רובין

שלום יעל. ברור שדיכאון מסוכן יותר מכדורים, כפי שד"ר רובין כתבה. עם זאת, גם חשש מפגיעה אפשרית בעובר, ואפילו אם הוא מוגזם ולא הגיוני, יכול לעשות נזק הרבה יותר מהתועלת שיוצאת מהכדורים, ולכן נדרש שיקול דעת מותאם אישית הבוחן את כל הגורמים. כדאי להתייעץ עם המטפל שמכיר אותך טוב, שיוכל לשקול את כל הגורמים ולתת את העצה הנכונה ביותר עבורך. כל טוב, שמוליק.

לשמוליק שלום, אתה טועה וחבל שאתה מטעה. דר' קרני רובין

שלום ד"ר רובין. אני אמנם רק סטודנט לתואר ראשון בפסיכולוגיה ואת רופאה מוסמכת עם נסיון, אך אין זה אומר שאינני רשאי לחלוק עלייך. אני חולק עלייך ואינני מקבל את דברייך. חשש לפגיעה בעובר אמור להשפיע על המצב הנפשי של האם, ויש כאן שאלה של נזק מול תועלת שדורשת שיקול דעת של המטפל. אני עומד על דעתי. כל טוב, שמוליק.