פורום רפואת שיניים רב תחומית - עמוד 140

שלום יערה קודם כל אפתח ואומר שיופי הוא בעיני המסתכל, אני מניח שזה בכל זאת לא מנחם אותך משום שאחרת לא היית מעלה את העניין, מה שאני חותר אליו זה שפעמים רבות אנשים מתלוננים על בעיות אסטטיות שרק הם רואים,קשה לי לדמיין איך רואים את ארבעת השיניים החותכות תחתונות במלא אורכן מבלי להסיט את השפה התחתונה קדימה ולמטה-דבר שאת לא נוהגת לעשות בשיגרת היום. ולעצם העניין,יתכן כי עקב נסיגת חניכיים כותרת השן הקלינית (ז"א הכותרת הניראית לעין) ארוכה מהכותרת האנטומית (כותרת השן האמיתית לו לא הייתה נסיגת חניכיים). התופעה די נפוצה ובשום אופן לא הייתי ממליץ על פתרונה באמצעות שתלים -כל עוד ואכן השיניים עדיין יציבות עם תמיכת עצם טובה . ישנם פתרונות הרבה יותר אלגנטיים ושמרניים חלקם די יצירתיים ואולי אפילו פחות מוכרים בתחום. לסיכום אם הבעייה באמת מדירה שינה מעינייך אמליץ לך לטרוח ולהגיע למרפאתנו לצורך בדיקה והתייעצות ללא חיוב(צילומים מומלץ לצרף), אין לי ספק שביכולתנו לפתור את הבעייה באופן שמרני ואלגנטי. פרטי המרפאה וטלפונים ליצירת קשר כמו גם האתר שלנו נמצאים באתר אינפומד. בהצלחה ד"ר בן שבת

שלום אבירם נפיחות לאחר עקירת שן בינה היא תופעה טיבעית גם שבוע לאחר העקירה, כל עוד אינך סובל מכאבים סימן שההחלמה בכיוון הנכון,בכל מקרה שטיפות פה ושמירה על נקיון איזור העקירה יכולים לעזור , תפרים נהוג להסיר לאחר שבוע , אלא אם כן בוצעו לך תפרים נמסים ,שזה יכול להחזיק כשבועיים עד להעלמם.

שלום איציק כאבים לאחר עקירה הם תופעה נורמלית גם לאחר שלושה ימים, השאלה היא כמה חזקים הכאבים ?והאם יש שיפור לאחר נטילת משכחי כאבים? כאבים חזקים לאחר עקירה בעוצמה קבועה מספר ימים לאחר העקירה עשויים להצביע על תופעה הנקראת "מכתשית יבשה" ,שזו דלקת של המכתשית(העצם שבתוכה מקובעת השן) שכיחות גבוהה יותר לתופעה זו ניתן לראות לאחר עקירות של שיני בינה -בשל מערכת אספקת דם ירודה באיזור זה וכן בעקירות טראומטיות או באיזור מודלק, בכל מקרה יש רופאים הנוהגים לתת אנטיביוטיקה, במרפאתנו אנו נוהגים לזמן את המטופל ותחת הרדמה אנו מבצעים שטיפות של המכתשית ומכניסים חומר הנקרא: אלווג'יל (על בסיס צמחים מחוזק עם עוד שני חומרים נוספים נוגדי דלקת ומרגיעים. בדרך כלל מנסיון רב שנים בתחום זה פותר את הבעייה ברמה המיידית גם ללא צורך באנטיביוטיקה שוב,זו לא טעות לתת אנטיביוטיקה, וכל מקרה נשקל לגופו ,אך מנסיוני ברוב המקרים אני מסתפק בטיפול המקומי שפותר את הבעייה. לריקמה הלבנה שאתה רואה זו כניראה ריקמת ריפוי שיש עליה מין חיפוי לבנבן שנעלם ככל שהאיזור מחלים. מצטער שהתשובה שלי מגיעה באיחור של יום ומקווה שתהייה לך לעזר. איחולי החלמה ד"ר בן שבת

ראשית כל תודה רבה על התגובה אני רוצה לחדד ולור שמדובר במין פצעון מוגלתי לבן בחניכיים מעל לשן שנעקרה כאשר אני נוגע בו הוא מאוד כואב. האם עליי לפנות מחר לרופא שביצע את העקירה?

שלום איציק אם מדובר בפצע מוגלתי , כמובן שצריך להתחיל אנטיביוטיקה אבל לא בטוח שאתה אכן מאבחן שם מוגלה ,לפעמים ריקמת ריפוי עם חיפוי לבנבן ניראית כמו מוגלה בכל מקרה כדאי שתיגש לרופא שביצע את העקירה שיבדוק ויחליט מה עושים.

אדם שלום אכן יש קשר תורשתי לנושא נסיגת החניכיים, בריאות השיניים ומערכת האחיזה של השיניים (חניכיים , העצם המכתשית- שבתוכה מקובעות השיניים),כמערכת ,מורכבת משלושה גורמים עיקריים והם : תזונה,היגיינה ותורשה , אניבהתייחסותי לנושא נותן משקל כבד לנושא התחזוקה האישית וכמובן המקצועית במרפאה , אך אדם שאין לו נטייה גנטית ולא שומר על היגיינת פיו מצבו יהייה קשה יותר מאדם שיש לו נטייה גנטית לנסיגת חניכיים אך מקפיד מאוד לצחצח שלוש וארבע פעמים ביום, לאחר כל ארוחה, להשתמש במי פה ובחוט דנטלי בקביעות ומקפיד על מינימום 3 דקות כל צחצוח. ואם כבר קיימת בעיית חניכיים יש להתייעץ עם יותר מרופא אחד בנושר הטיפול,מכיוון שישנן גישות שונות במצבי חולי שונים . אני מאמין, שגם המטופל בעצמו ,לאחר שקיבל את ההסברים על מצבו ,ועל אפשרויות הטיפול ידע היכן נכון לו לטפל.

אוגמנטציית עצם-זה למעשה עידוד של צמיחת עצם חדשה. תהליך השתלת העצם הוא למעשה פועל יוצא של מצב בו אין לנו מספיק מקום בעצם לצורך החדרת שתל, עליו נוכל לסמוך כתומך לאורך זמן, המדובר על מעל 6 מ"מ בד"כ כמידה למינימום עצם בה נוכל לבצע השתלה כאשר האורך האופטימלי נע בין 10-13 מ"מ ואף יותר עד 16 מ"מ. כאשר לא מופעל עומס על העצם ישנו תהליך של ספיגת עצם, הדבר מוחשי מאוד בתחום רפואת השיניים, שבה מטופלים רבים המאבדים שיניים, נוכחים לדעת שככל שהזמן שחלף מן העקירה ועד להמשך הטיפול ארוך יותר, כך כמות העצם באזור השן שנעקרה תצטמצם, עד כדי מצבים בהם לא ניתן לשקם את השן האבודה, על ידי שתל מבלי לבצע אוגמנטצייה (בניית עצם) של הרכס והשתלת עצם. כיום הצורך באוגמנטציית רכסים והשתלות עצם מצטמצם באופן משמעותי הודות לטכניקות חדישות בעולם ואכן ברוב המקרים השיקום יכול להימסר מיד לאחר הניתוח.

כאשר מטופל עומד לפני ביצוע שתלים דנטליים באזורי הסינוסים (מלתעות וטוחנות) ישנם מצבים בהם אין מספיק עצם לצורך החדרת השתלים. במצבים כאלו יש צורך לחדור לאזור חללי הסינוסים מבלי לפגוע בממברנה (רקמה רכה העוטפת את חלל הסינוס) תוך הרמה של אותה רקמה ומילוי עצם לתוך הסינוס, על ידי פרוצדורה זו, למעשה אנו מגדילים את כמות העצם הנגישה לצורך החדרת השתלים, לעיתים ניתן לבצע את שתי הפרוצדורות באותה הישיבה, כלומר ניתוח הרמת ריצפת הסינוס בשילוב עם השתלים באותו המעמד, תלוי בכמות העצם הזמינה שיש עד לרצפת הסינוס. הגבהת ריצפת הסינוס- כיום ניתן לבצע בשיטת "זעיר פולשנית" בה הגבהת ריצפת הסינוס מבוצעת במינימום התערבות באזור הסינוס.

שן בינה היא למעשה שן טוחנת שלישית הבוקעת אחרונה או שאינה בוקעת כלל, היא בוקעת בסמוך לגילאים 17-25 עם יוצאים מהכלל. במקרים רבים שיני הבינה הם הגורם למחלת פה וחניכיים המיקום שלהם באזור האחורי של הפה מקשה על ניקוי נאות. במקרים רבים כאשר השן כלואה חלקית היא גם גורמת נזק לשיניים הסמוכות. אך עם זאת יש לציין כי במקרים רבים שיני הבינה בוקעות במנח תקין ואין צורך לעקרן כל עוד רמת ההיגיינה סביבן תקינה ואין סימנים של דלקות חניכיים המופיעות באופן תדיר. מתי כדאי לעקור את שיני הבינה? רבים מהרופאים יתמכו בעקירת שיני הבינה כאשר השורשים התפתחו לגודלם המלא או ששלושת רבעים מהם כבר מפותח. שן בינה כלואה גורמת לבעיה המלווה בד"כ בדלקת חריפה ונפיחות אזורית. בד"כ קשה לנקות שיני בינה, ולכן ישנה הצטברות של מזון ובקטריות בשיניים אלו בשל הקושי שבניקיונן העלול לגרום לריח חזק ודוחה מהפה. שן בינה כלואה עלולה להפעיל לחץ על השיניים הסמוכות ולגרום לדחיקה ולתזוזת שיניים סמוכות ואף לשינויים בקשת השיניים כולה.

- טיפול שורש הינו תהליך שבו הרופא מנקה את תעלות השורש של השן המטופלת, תעלות השורש מכילות בתוכן רקמה אורגנית המורכבת מכלי דם ועצבים אשר נפגעו כתוצאה מחדירת חיידקים (עששת), חבלה או משחיקת שיניים וכו'. לאחר סילוק הרקמה האורגנית מתעלות שורש השן ומלשכת המוך, הרופא אוטם את החללים המנוקים בחומר הנקרא "גוטה פרקה" לאחר תהליך זה בד"כ, כאשר ישנו הרס כותרתי נרחב יש לבצע מבנה וכתר חרסינה לצורך שחזור השן. - טיפול שורש נחשב לטיפול "ליבה" ברפואת שיניים, אחד הטיפולים המהותיים והחשובים, זהו "שלב היסודות", עליו יקום "הבית" (מבנה וכתר בדרך כלל), טיפול שורש אשר אינו מבוצע "כמו בספר" מגדיל את הסבירות לכישלון שעשוי להתבטא בדלקת בקצה השורש, אבסס, ולעיתים אף לעקירת השן. - טיפולי השורש עברו במהלך השנים האחרונות התקדמות משמעותית, כיום ניתן לנקות את תעלת השורש המעוקלת בעזרת מכשירי יד (פוצרים) מחומר הנקרא ניקל טיטניום אשר להם גמישות מירבית ויכולת ניקוי של תעלות השורש ברמה גבוהה. - טיפול השורש נעשה תחת הגנת סכר גומי למניעת חדירת חיידקים ורוק לתעלות המטופלות. - משקפי הגדלה לזיהוי תעלות השורש (במקרים רבים ישנן תעלות שורש נוספות שיש לזהותן ולטפל בהן ללא מערכת הגדלה הזיהוי קשה ולעתים בלתי אפשרי לחלוטין. - מכשירים נוספים לצורך זיהוי אורך תעלת השורש בזמן אמת חשובים גם הם להצלחת הטיפול, כאשר טיפול השורש מבוצע היטב, ישנם סיכויים טובים (מעל 90%) שיתר הטיפולים המבוצעים בשן זו, (מבנה או מבנה יצוק וכתר חרסינה או חלק מגשר חרסינה) יאריכו ימים ללא צורך לחזור על הטיפול וההוצאות הכרוכות שבכך.

בלוטות הרוק הם חלק ממערכת ההפרשה החיצונית, הפרשה מוגברת של רוק מתרחשת בהשפעת גירויים חיצוניים כמו: מאכלים מסוימים, ריחות ואף מחשבה על אוכל מסוים. כמות הרוק המופרשת ביום אצל אדם בריא היא בין ליטר אחד לשניים, פה יבש הינו מצב בו אין מספיק רוק ע"מ להשאיר את הפה רטוב, מצב זה נקרא: "קסטרוסטומיה". הרוק מנקה את שאריות המזון, מאזן את רמת ה PH (החומציות יורדת לאחר האכילה ומשמשת להתקפות החיידקים גורמי העששת). הרוק מסייע בעיכול המזון, מונע דלקות וזיהומים באמצעות בקרה על הבקטריות והפטריות בפה ומשמש כמקור לפלואוריד סיסטמי ומינרלים הנחוצים לבניית השן וחיזוקה. כאשר אין מספיק רוק עלולים להתפתח מוקדי עששת או מצבי זיהום ודלקת אחרים, בנוסף יהיה קשה ללעוס ולבלוע את המזון. פה יבש יכול להעיד על בעיה בריאותית או מחלה או תוצאה של טיפול תרופתי מסוים. ישנם יותר מ 400 סוגים של תרופות שגורמות לירידה בכמות הפרשת הרוק, תרופות ליתר לחץ דם, חרדה, דיכאון או פסיכוזות, אנטי היסטמינים ותרופות מרפות שרירים. פה יבש יכול להיגרם גם מהקרנות המבוצעות לאזור הראש והצוואר, סוכרת לא מאוזנת, תרופות כימותרפיות, מצבי לחץ ומתח. כיצד להתמודד עם יובש בפה: שתייה מוגברת של מים, מסטיק ללא סוכר מגביר את קצב הפרשת הרוק, אכילת מזון המכיל הרבה סיבים כגון: גזר, סלרי, אכילת מזון עדין לא חריף או מלוח, משקאות ללא קפאין, להמעיט במזון מתוק אשר עלול להגביר את הסיכוי לפתח עששת, כמו כן לצחצח שיניים אחרי כל ארוחה.