שאלות ותשובות - עמוד 706
מאת: מערכת אינפומד
מדובר בתרופות שונות מאוד זו מזו. פרפנן או Perphenazine היא תרופה אנטי פסיכוטית ממשפחת הפנותיאזינים, המשמשת בד"כ לטיפול במצבים פסיכוטיים או מאניים. תוכלי לקרוא עליה עוד כאן: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=239 קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
נשאלת קודם כל השאלה מהם גורמי הסיכון שלך ללקות באירוע מסוג זה. למעשה, לפי מה שכתבת, מדובר באירוע של שבץ מוחי או בצורתו החולפת, הנקראת TIA או Transient Ischemic Attack. בין גורמי הסיכון למצב זה נכללים יתר לחץ דם, פרפור פרוזדורים, סוכרת, עישון, כולסטרול גבוה או רמה גבוהה של שומנים בדם והיצרות בעורקים הקרוטידיים. גם אירוע קודם מסוג זה הוא גורם סיכון לאירוע נוסף בעתיד. אם אתה סובל מפרפור עליות (לפי תשובתך אני מניחה שלא), אז הטיפול הנחוץ לך שונה, ויש לשים לב לכך. היות שאני לא הרופאה המטפלת, אני לא יכולה להמליץ לך על טיפול, כי אני לא מכירה את מכלול הנתונים. אספירין היא התרופה שנמצאת בשימוש הנרחב ביותר לצורך מניעה של אירועים מסוג זה. המלצת ה- FDA היא לקחת בין 50 עד 325 מ"ג אספירין ליום לצורך מניעה של שבץ מוחי. אם מדובר בפרפור עליות, ההמלצות שונות, ויש לשים לכך לב. לאספירין יש תופעות לוואי, עליהן תוכל לקרוא באינדקס התרופות של אינפומד. לא ידוע לי אם נעשו מחקרים שבדקו את הפחתת שיעור הופעתו של שבץ מוחי כאשר לוקחים אספירין פעם ביומיים. אני מניחה שהמניעה במקרה כזה פחות יעילה. בכל מקרה, דרך נטילה זו של התרופה אינה הדרך המומלצת בספרות הרפואית. תוכל להתייעץ על כך גם עם רופא המשפחה שלך, ורצוי שתעשה זאת. מה שכן, אתה יכול לקחת את המינון המינימלי המומלץ ליום - 50 מ"ג. בנוסף, חשוב לבדוק את שאר גורמי הסיכון הנזכרים למעלה, היות שטיפול בכל אחד ואחד מהם, אם יש לך כאלה, מביא לירידה משמעותית בסיכון ללקות באירוע מוחי. יתכן שיש מקום לביצוע בדיקות לאיתור הפרעות קרישה שסיבתן גנטית, כי בכל זאת, אתה מאוד צעיר, והפרעות קרישה בגיל זה הן יחסית נדירות. מקווה שעזרתי. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
השיניים הראשונות המתחלפות הן החותכות התחתונות. הגיל הממוצע הוא 6-7 . ייתכן מצב בו ישנה בקיעה של השיניים הקבועות כאשר החלביות עדיין לא נשרו. יש לבדוק האם החלביות ניידות, ובמידה וכן "לעזור" להן לנשור ע"י נדנוד. בכל מקרה אני ממליץ כי תגשו לבדיקת רופא ילדים. ד"ר מיכאל אבא קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
ברוב המכריע של המקרים האולטרסאונד נותן מענה טוב לגבי האבחנה של המנגיומה בכבד, בעיקר כאשר הגוש קטן מ 6 ס"מ. כאשר יש ספק ניתן לבצע CT תלת- פאזי או MRI. ההמנגיומה היא גוש שפיר אשר גדל בקצב איטי מאוד, אם בכלל. בדרך כלל המראה מאוד אופייני, אם כי ישנם גושים כבדיים אחרים שיכולים לדמות לה, ואז קצב גדילתם יהיה מהיר - למשל תהליכים סרטניים שונים או גרורות. במקרה שלך, הגדילה שתיארת איטית מאוד. כמו כן, נשמע כי ייתכן ומדובר בוריאציה של מדידה ע"י הבודק, ואין מדובר בגדילה משמעותית אמיתית. ההחלטה על CT לאישור האבחנה היא הגיונית וטובה, ואחרי אישוש הממצאים, סביר שיומלץ לך על מעקב כל 4- 6 חודשים באולטרסאונד . לסיכום , יש מקום להמשך בירור, אולם לא נשמע שיש מקום לדאגה. קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
מזל טוב! על פי הנתונים שמסרת, קרוב לוודאי שאת אכן בהריון, כנראה שבשבוע השלישי או הרביעי (איני יודעת במדויק מתי היה המחזור האחרון שלך), ואם כך, התוצאה בסדר גמור יחסית לשבוע ההריון. עם זאת, חשוב שתדעי שהערכות הביתיות לבדיקת הריון מדויקות יותר לאחר האיחור במחזור ולא לפניו (אם כי גם לפני האיחור ערכי ההורמון הנבדק עולים), וכמו כן חשוב לעקוב אחר קצב עליית ערכי ההורמון בדם. זהו פרמטר חשוב לקביעת תקינות ההריון. מובן שכל זה אינו מחליף בדיקה מקיפה של גינקולוג. שיהיה בהצלחה! ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
אתה מתאר כאב הפוגע בתפקוד ולכן חייב להיות מטופל. לא ברור לי מהן הבדיקות שעברת, וכמו כן לא ברור לי האם שללו בעיות אחרות היכולות לגרום לכאב במרפק הפנימי למעט מרפק גולף. אנסה להעלות השערות לגורמים לבעיה: 1 - עבודה במנח ידיים לא נכון זמן ממושך (האם קבלת ייעוץ והתייחסות לסביבת העבודה שלך?) 2- חבלה בעבר למבנים המפרקיים (האם צילום רנטגן תקין והאם טווח התנועה מלא?) 3- בעיה צווארית המקרינה לכיוון המרפקים (האם יש כאב צווארי? האם תנועת צוואר מכאיבה במרפק ? האם סביבת העבודה נוחה לראש ולצוואר?) 4- בעיה הקשורה לתנועתיות מערכת העצבים ובעיקר העצב האולנרי והמדיאני במסלולם מהצוואר ועד כף היד (האם נבדק במכון הפיזיותרפיה ?) שווה לבדוק את הנקודות הנ"ל לפני קביעת אבחנה . טיפול חייב לכלול הנחיה לתרגול בבית למתיחות וחיזוקים אקסצנטריים של שרירי המרפק והאמה . באם לא הצלחת לפתור את הבעיה, פנה למרפאת כאב של הקופה לטיפול סימפטומטי - אין טעם לסבול. רפואה שלמה . ירון טילינגר, פיזיותרפיסט מוסמך מכבי שירותי בריאות קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
מה ההבדל בין התרופה cymbalta לבין התרופה venla ? מה ההבדל בין SSR לבין SNRI? venla – זו תרופה שהחומר הפעיל בה נקרא venlafaxine . זו תרופה נוגדת דיכאון וחרדה. היא נמצאה יעילה בטיפול בחולי דיכאון וחרדה, ולאחרונה אושרה על ידי ה- FDA (מנהל המזון והתרופו האמריקאי) לשימוש במצבי דאגנות יתר. תופעות הלוואי העיקריות שלה הן בחילה, כאב ראש וסחרחורת. cymbalta – זו תרופה שהחומר הפעיל בה נקרא duloxetine . זו תרופה נוגדת דיכאון, המאפשרת הקלה הן בתסמינים נפשיים והן בכאבים גופניים הנלווים לדיכאון, כגון כאבי גב וכתפיים. ניתנת גם לכאב עצבי היקפי בחולי סוכרת. תופעות לוואי עיקריות הן בחילה, יובש בפה, עצירות, ירידה בתיאבון, עייפות, ישנוניות והזעה מוגברת. שתי התרופות שייכות לאותה משפחת תרופות. SNRI - Serotonin Norepinephrine Reuptake Inhibitor שזה אומר שהן מעכבות ניצול חוזר של סרוטונין ונוראפינפרין במוח. SSRI - Selective Serotonin Reuptake Inhibitor מעכב ניצול חוזר ספציפי של סרוטונין במוח. בברכה ד"ר נעמה ורבין - אינפומד [18/06/2007] קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
לופוס, או זאבת, היא מחלה כרונית, המתאפיינת במהלך של התלקחויות - בהן המחלה פעילה והסימפטומים קשים יותר, ושל הפוגות. הביטוי הקליני של המחלה משתנה מאוד מחולה לחולה. לאור העובדה כי מדובר במחלה כרונית, הרי שזו מחלה שתלווה אותה כל חייה, אך עם טיפול תרופתי מתאים המחלה יכולה להיות בשליטה טובה, ולא לפגוע באיכות חייה. החריג היחיד לכך הוא לופוס המתפתח לאחר טיפול תרופתי בתרופות כמו פרוקאינאמיד, הידלאזין או מינוציקלין. במקרה זה הפסקת התרופה, לעיתים בשילוב עם טיפול תרופתי נוסף - עשויה להעלים את הבעיה. קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
את מציגה בשאלתך מספר נקודות חשובות: 1. אם כתוצאה מהסימפטומים מהם את סובלת את שוכחת ליטול את תרופותייך בזמן, זו בעיה שלה חייבים למצוא פיתרון, כמו למשל סידור התרופות בקופסאות קטנות עליהן כתובים הימים +בוקר,צהריים,ערב (ניתן לרכוש אותן בכל בית מרקחת). אפשרות נוספת היא לבקש מאחד מבני הבית שיזכיר או שיוודא שנטלת את התרופות כראוי, הואיל וייתכן שהתופעות מהן את סובלת הן תוצאה של נטילה לא סדירה, או אי נטילה של כדור אחד או שניים. 2. כל התופעות אותן את מתארת יכולות להיות משתי סיבות אפשריות: האחת היא קיומם של התקפים, והשניה - תופעות לוואי של התרופות. אעבור אחת אחת: א. התקפים: אם אכן אלה התקפי פטיט מל (התקף קטן - petit mal), הרי זה מסביר את ההתנתקויות ואת השיכחה של דברים שקורים. גם תופעות של דז'ה וו מוגדרות כתופעה אפילפטית, אך מסוג אחר ולא פטיט מל. הסיבות האפשריות הן יעילות ירודה של התרופות או רמה נמוכה שלהן בדם. לשם כך יש צורך לאבחן זאת ע"י ביצוע EEG עדכני ובדיקת רמת התרופות בדם. ייתכן ויש צורך להחליף את התרופות (קיים מספר רב של תרופות נוגדות אפילפסיה יעילות למדי), או להעלות את המינון (בהתאם לרמה). ב. תופעות לוואי: הסימפטומים אותם את מתארת בהחלט יכולים להיות תופעות לוואי של התרופות. השאלה היא, האם התרופות חדשות? האם היה שינוי תרופתי לאחרונה? די לא שכיח שתופעת לוואי מופיעה אחרי שנים של אותו טיפול תרופתי. סיבה אחרת אפשרית היא עליית הרמה של התרופה בדם, שיכולה להיות בשל עלייה במינון או בשל נטילת תרופה אחרת חדשה (לוא דווקא לאפילפסיה), שיוצרת תגובה בין-תרופתית המעלה את רמת הקלונקס או הטופאמאקס. לסיכומו של עניין, אני ממליץ לך לפנות שוב לנוירולוג שלך, לבצע EEG עדכני, לבדוק את רמת התרופה בדם ולשקול אולי החלפת התרופות או שינוי מינונן. וכמובן לדאוג לנטילה מסודרת ביותר של התרופות. בהצלחה. קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
ויאפקס (venlafaxine) היא תרופה יעילה להפרעות דיכאון וחרדה. המינון המקובל הוא כ-150 מ"ג ליום, כאשר בהתחלת הטיפול מקובל להשתמש במינון נמוך (למשל, 37.5 פעמיים ביום) ולעלות בהדרגה במינון לפי הצורך. מטרת העלייה ההדרגתית במינון היא לתת לגוף זמן להתרגל לתרופה, וכך למנוע או להפחית למינימום את תופעות הלוואי האפשריות. תקופת ההתרגלות של הגוף לתרופה אורכת כשבועיים, ולכן בשלב זה לא הייתי ממליצה להוריד את המינון, אלא פשוט להמתין, ורוב הסיכויים שהעייפות תלך ותפחת, עד שתיעלם לחלוטין. תופעות הלוואי השכיחות של התרופה הן בחילה, ישנוניות, יובש בפה, וכאב ראש. לעיתים רחוקות יותר עלולים להופיע חוסר תיאבון, טשטוש של הראייה, קושי בתפקוד המיני ועליית לחץ הדם. אם מופיעה אחת מתופעות אלו, יש להתייעץ עם הרופא המטפל. התרופה אינה ממכרת, אולם הפסקה פתאומית שלה עלולה לגרום לתופעות גופניות דומות לתופעות הלוואי המופיעות בתחילת הטיפול (עייפות, בחילה, כאב ראש), ולכן מומלץ להפסיק את הטיפול באופן הדרגתי ולא בבת-אחת. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית קרא עוד