היפוגליקמיה (תת-סוכר בדם) אקוטית (hypoglycemia)

ראשי
אבחון ובדיקות
מניעה וטיפול
שאלות ותשובות

תאור

היפוגליקמיה אקוטית

היפוגליקמיה (תת-סוכר בדם) אקוטית מאופיינת ברמות נמוכות ובלתי תקינות של גלוקוז (הסוכר) בדם. היות וכל רקמות הגוף ובמיוחד המוח זקוקים לגלוקז כמקור אנרגיה עיקרי, היפוגליקמיה משבשת את הפעילות התקינה של המוח. אדם השרוי במצב של היפוגליקמיה עלול לחוש סחרחורות, כאבי ראש, ראייה מטושטשת, קשיים בריכוז וסימפטומים ניורונאליים נוספים. במצב בו רמות הסוכר בדם יורדות אף יותר ישנה הפרשה של אפינפרין (epinephrine) ונורואפיניפרין (norepinephrine), הורמונים שעוזרים לווסת את רמות הגלוקוז בדם. השחרור של אפינפרין ונורואפיניפרין למחזור הדם גורם לסימפטומים האופייניים להיפוגליקמיה אקוטית, שכוללים צמרמורות, הזעה מוגברת, דפיקות לב מואצות, חרדה ורעב.


בקרב אנשים בריאים תסמיני היפוגליקמיה מופיעים כשערכי הגלוקוז בדם הם 50-40 מ"ג/ד"ל, אך אצל חולי סוכרת הם יכולים להופיע כשערכי גלוקוז בדם גבוהים יותר - 100-90 מ"ג/ד"ל ואף יותר, תלוי בקצב ירידת רמות הסוכר והערך ההתחלתי.


קראו עוד:  בדיקת סוכר בדם ופענוח תוצאותיה


היפוגליקמיה (Hypoglycemia) אקוטית שכיחה בעיקר אצל אנשים עם תנגודת לאינסולין ואצל חולי סוכרת. היפוגליקמיה יכול להתפתח כתוצאה מצריכה עודפת של תרופות נגד סוכרת ואינסולין (Insulin) או בעקבות שינוי בדיאטה והתעמלות. אצל אדם בריא דיאטה המלווה בפעילות ספורטיבית עוזרת להוריד את רמות הסוכר, ואילו אכילה מעלה אותן. תופעה זו מואצת בקרב חולי הסוכרת אשר רגישים יותר לרמות הסוכר בדם. 

היפוגליקמיה עקב טיפול בתרופות נגד סוכרת

היפוגליקמיה והתופעות הנלוות לה מופיעה בשכיחות הגבוהה ביותר באנשים עם סוכרת המטופלים בזריקות אינסולין או תרופות הגורמות ללבלב להפריש אינסולין, כגון תרופות מקבוצת הסולפונילאוריה (Sulphonylurea), בהן: גלובן וגליבטיק (Gluben, Glibetic) או מקבוצת המגליטינידים (Meglitinides), לדוגמה רפגליניד (Repaglinide) ונובונורם (Novonorm).

לרוב, היפוגליקמיה עקב הטיפול התרופותי נובעת מאי-התאמה בתזמון ובמינון התרופות, כמות האוכל והפעילות הגופנית. האינסולין הניתן או המופרש על ידי התרופות והפעילות הגופנית מכניסים את הגלוקוז לתאים וגורם לירידה ברמתו בדם. דילוג על ארוחה עלול למנוע את אספקת הגלוקוז ולהביא לירידה תלולה מדי בערך שלו בדם ולהופעת הסימפטומים האופייניים של היפוגליקמיה. 

הדרכה למניעת היפוגליקמיה על ידי ניטור עצמי של רמת הסוכר, שמתמקדת בהתאמת מינוני התרופות לערכי הגלוקוז הנמדדים בדם, לפעילות הגופנית המבוצעת ולכמות וסוג האוכל עשויה להפחית במידה רבה את סכנות ההיפוגליקמיה.

סימפטומים


התחושות הראשונות של היפוגליקמיה נובעות מהפעלת מערכת העצבים הלא-רצונית (האוטונומית) על שתי זרועותיה, הסימפתטית והפרה-סימפתטית, שמתבטאת באי-שקט, הזעה, רעד, רעב, ודפיקות לב. הפעלת המערכת העצבית האוטונומית עם הופעת היפוגליקמיה, נועדה להתריע על הירידה ברמות הגלוקוז.


במידה ורמת הסוכר בדם תמשיך לרדת, יופיעו סימפטומים הנובעים מחוסר בסוכר לתאי המוח, כולל: כאב ראש, בלבול, ישנוניות, הפרעה בדיבור, טשטוש בראייה, התנהגות מוזרה או אלימה, ירידה ברמת ההכרה, פרכוסים, סימנים של חולשה או שיתוק בפלג גוף ולבסוף איבוד הכרה (תרדמת).

סיבות וגורמי סיכון

בתגובה לירידת רמת הגלוקוז בדם, מפריש הגוף את ההורמונים גלוקגון (Glucagon), קורטיזול (Cortisol) והורמון גדילה (Growth hormone). הורמונים אלה גורמים לשחרור גלוקוז מהמאגרים בכבד ובשרירים לדם, מונעים כניסה נוספת של גלוקוז לתאים ומעודדים ייצור גלוקוז בכבד. במידה שיש שיבוש בהפרשת הורמונים אלה, קיים סיכון מוגבר להתפתחות היפוגליקמיה.


היפוגליקמיה אצל אנשים ללא סוכרת


הסיבות להיפוגליקמיה בקרב אנשים ללא סוכרת כוללות מחלות אחרות שמונעות הפרשת ההורמונים השונים שמעודדים ייצור ושחרור של הגלוקוז לדם, כגון מחלת אדיסון (Addison's disease) הפוגעת בייצור הקורטיזול, פגיעה בבלוטת יותרת המוח שמפריעה לשחרור קורטיזול ופגיעה בלבלב (כגון דלקת לבלב או גידולים בלבלב) הגורמים להפרעה בהפרשת גלוקגון.


תת-תזונה קיצונית, צריכת-יתר של אלכוהול המונעת ייצור סוכר בכבד, מחלות כבד (כגון דלקת כבד נגיפית או גידולים בכבד) יפגעו אף הם ייצור ושחרור גלוקוז מהכבד ויאפשרו התפתחות היפוגליקמיה. גם גידולים מפרישי אינסולין בלבלב (אינסולינומות) שגורמים לעודף אינסולין בדם יובילו להיפוגליקמיה ומחייבים את כריתת הגידול.

אבחון ובדיקות

בדיקת גלוקוז בדם בצום או אחרי ארוחה.

טיפולים ותרופות

הטיפול היעיל ביותר בהיפוקליקמיה הוא אכילת סוכר ברגע הופעת התסמינים וזיהוי שלהם. 20-15 גר' של גלוקוז (דקסטרוז) זמין יביא לעליית רמת הסוכר בדם חזרה לכיוון התקין. כמות זו של סוכר מצויה ב-4-3 כפיות סוכר, בחצי כוס מיץ טבעי, ¾ כוס קולה, 2 כפות צימוקים.

במידה שהאדם הסובל מהיפוגליקמיה אינו בהכרה מלאה, יש לתת גלוקגון בזריקה או לתת תמיסת גלוקוז מרוכזת לווריד (על ידי צוות רפואי). 

מניעה

הדרכה למניעת היפוגליקמיה על ידי ניטור עצמי של רמת הסוכר, שמתמקדת בהתאמת מינוני התרופות לערכי הגלוקוז הנמדדים בדם, לפעילות הגופנית המבוצעת ולכמות וסוג האוכל עשויה להפחית במידה רבה את סכנות ההיפוגליקמיה.





פורומים, 

זמנית לא ניתן לשאול שאלות בפורום זה.
הודעה
מחבר
תאריך/שעה




הצטרפו לאינדקס הרופאים!