ג'יארדיאזיס

ג'יארדיה (Giardia lamblia) הוא טפיל מעיים הנפוץ ברחבי העולם, גם בקרב בני אדם וגם בבעלי חיים. אין לו מיטוכונדריה ואף לא מנגנון Golgi, ולכן נחשב לאחת הצורות הפרימיטיביות מבין ה-Eukaryotes. שכיחות ההידבקות בג'יארדיה מגיעה בארצות המתפתחות לכדי 30%-15% בקרב ילדים מתחת לגיל 10. טפיל זה מאובחן בשכיחות הגבוהה ביותר בדגימות הצואה המדווחות בארצות הברית ובאנגליה (7%-4%). ההידבקות בג'יארדיה תועדה במעונות יום לילדים ונמצא ששיעור הנשאים עלול להגיע ל-50%, וכך בקרב מטיילים ברחבי העולם.
לטפיל שתי צורות: הצורה החיה בחופשיות כטרופוזואיט שגודלו 10x15 מיקרון (תמונה 1), וכציסטה שגודלה 8x10 מיקרון. ממציא המיקרוסקופ, ואן ליבנהוק היה הראשון שגילה את הטפיל בצואתו. ציסטות ג'יארדיה נהרסות בחימום של 50 מ"צ ועל ידי כלורינציה. ההידבקות מתרחשת בעיקר לאחר שתיית מים מזוהמים, אך גם באמצעות מזון מוצק. מספיקה כמות של 100-25 ציסטות בלבד כדי לגרום להידבקות, אך רק בקרב 50%-25% מהנדבקים תתפתח מחלה. לאחר ההידבקות, הציסטות הופכות לטרופוזואיט הנדבק לרירית התריסריון, מתרבה שם וגורם לפגיעה ברירית המעי מבלי לחדור מבעד לדופן. תקופת הדגירה של המחלה היא בין שבוע לשבועיים. הטפיל גורם להיווצרות נוגדנים מסוג IgM, IgG, IgA המונעים הישנות של המחלה ובצורה חמורה יותר. בחלב, במיוחד בחלב אם, יש נוגדנים כנגד ג'יארדיה.
התסמינים העיקריים של המחלה החדה כוללים: שלשול, כאבי בטן עוויתיים, הצטברות גזים והקאות. בדרך כלל אין עלייה בחום הגוף. לעיתים נמשכת המחלה כמה שבועות וגורמת לתסמונת תת-ספיגה ולאיבוד משקל. אצל ילדים מתחת לגיל 5 ובקרב נשים הרות, עלולה להופיע המחלה בצורה קשה.
אבחון: נקבע בדרך כלל על ידי בדיקה במיקרוסקופ. בבדיקה מאבחנים 70%-50% מהמקרים, ולכן יש לעיתים צורך בבדיקת דגימות של צואה. בשנים האחרונות הוכחה יעילותה של בדיקת אנטיגן ג'יארדיה בצואה המבוצעת בשיטת ELISA. ניתן למצוא את הטפיל גם בדגימות מיץ התריסריון.
טיפול: טיפול באמצעות Tinidazole, Metronidazole, Furazolidone, או Quinacrine נמצא כיעיל ביותר. עלולות להיות לטיפול השפעות לוואי, כגון: בחילה, טעם מתכתי בפה וסחרחורת. ניתן למנוע את המחלה על ידי הקפדה על ניקיון מי השתייה, אם על ידי סינון, הרתחה, או תוספת יוד בריכוז 2%. כמו כן יש חשיבות לסילוק השפכים ולרחיצת ידיים.
פרופ' ישראל פוטסמן