אינסולין (Insulin)

אופן נטילת התרופה

זריקות, עט להזרקה.

תדירות וזמן נטילה

משתנה לפי התכשיר או התכשירים ולפי הצרכים האינדיבידואלים של החולה, בדרך-כלל 1-4 פעמים ביום, 30-45 דקות לפני האוכל, וכן לפני השינה.

אינסולין מהיר יינתן  בדרך כלל 15 דקות מזמן הארוחה (לפני או אחרי).

טווח המינון

המינון וסוג התכשיר נקבעים על פי צרכי החולה.

תחילת ההשפעה

פעולה קצרת טווח: 30-60 דקות. פעולה בעלת טווח בינוני או ממושך: 1-4 שעות.

משך ההשפעה

פעולה קצרת טווח: 6-8 שעות; בעלת טווח בינוני 18-26 שעות פעולה ממושכת: 28-36 שעות.

תזונה

דרושה תזונה דלת פחמימות ושומנים. יש לנהוג לפי הוראות הרופא.

אחסון

לשמור במקרר אך לא להקפיא. 

לאחר תחילת השימוש/הוצאה מקירור, יש למלא אחר ההוראות שעל המיכל, המשתנות בין הסוגים.

מנה שנשכחה

יש להיוועץ ברופא. הפעולה הנכונה תלויה במינון ובסוג האינסולין.

הפסקת התרופה

אין להפסיק את התרופה בלי להיוועץ ברופא, הפסקתה עלולה לגרום לבלבול ולאיבוד ההכרה.

מינון עודף

יש לפנות לחדר מיון מייד. עשויים להבחין בתסמינים המצביעים על רמת סוכר נמוכה מדי בדם כגון עילפון, רעב, הזעה, רעד, בלבול או כאב ראש. אם מופיעים תסמינים אלה, קח מייד מזון או משקה עתיר-סוכר. דרושה פעולת חירום במקרה של עוויתות או איבוד הכרה.

הריון

השימוש באינסולין והבחירה בסוג המתאים נעשים תחת השגחה רפואית צמודה ובהתאם לדרישות הגוף המשתנות במהלך חודשי ההריון.

הנקה

יש להתייעץ עם הרופא, ייתכן ויידרש שינוי במינון האינסולין ובתזונה.

תינוקות וילדים

מינון האינסולין יחושב בהתאם לצרכים המטבוליים, ערכי רמות הסוכר בדם ומטרת הבקרה ברמות אלו.

קשישים

יש להשתמש בזהירות, קיים סיכון מוגבר לשימוש לקוי בתכשיר האינסולין. סימני אזהרה ראשוניים להיפוגליקמיה עלולים להיות פחותים, חלשים יותר או לא להופיע כלל.

נהיגה

לא צפויה השפעה, אלא במקרים של היפוגליקמיה או היפרגליקמיה- בהם עלולה להיות סחרחורת, בלבול ופגיעה ביכולת התגובה והריכוז.

אלכוהול

יש להגביל את צריכתו משום שעלול להשפיע על איזון רמת האינסולין בגוף.

ניתוח והרדמה כללית

יש לעדכן את הרופא המטפל, ייתכנו שינויי מינון האינסולין.

תופעות לוואי

שכיחות: עלולות להיות תגובות באזור ההזרקה (כגון אדמומיות, כאב עז במיוחד בהזרקה, גרד, פריחה, נפיחות או דלקת). הן עלולות גם להתפשט מסביב לאזור ההזרקה. רוב התגובות הקלות לאינסולינים בדרך כלל חולפות תוך מספר ימים עד מספר שבועות. 

באופן לא שכיח: אלרגיה, בעיות ראייה, שינויים במקום ההזרקה, מפרקים נפוחים, כאב הנובע מפגיעה עצבית.

תופעות נוספות אפשריות, יש להכיר את הסימנים ולפעול בהתאם:

רמת סוכר גבוהה מדי בדם: היפרגליקמיה. סימנים אפשריים: צמא, עלייה בצורך למתן שתן, עייפות, עור יבש, אדמומיות בפנים, אובדן תיאבון, לחץ דם נמוך, פעימות לב מהירות, גלוקוז וגופי קטון בשתן. כאב בטן, נשימה מהירה ועמוקה, ישנוניות או אפילו אובדן ההכרה עשויים להיות סימנים של מצב חמור (קטואצידוזיס) הנובע ממחסור באינסולין.

רמת סוכר נמוכה מדי בדם: היפוגליקמיה. סימנים אפשריים: הזעה, עור לח, חרדה, פעימות לב מהירות, לחץ דם גבוה, דפיקות לב ופעימות לב לא סדירות. סימפטומים אלה לעיתים קרובות מופיעים לפני הסימפטומים של רמת סוכר נמוכה במוח.

לעיתים, לאחר מעבר לשימוש באינסולין הומני, סימני האזהרה המוקדמים להיפוגליקמיה פחות ברורים או שונים מאשר עם אינסולין ממקור של בעלי חיים. במקרה בו היפוגליקמיה מופיעה לעיתים קרובות, או בקושי לזהות את הסימנים, יש להיוועץ ברופא.

דוגמאות לסימנים המעידים על רמת סוכר נמוכה במוח: כאבי ראש, רעב עז, בחילות, הקאות, עייפות, ישנוניות, הפרעות בשינה, חוסר מנוחה, התנהגות תוקפנית, קשיי ריכוז, תגובות בלתי תקינות, דיכאון, בלבול, הפרעות בדיבור (לפעמים איבוד יכולת הדיבור), הפרעות בראייה, רעד, שיתוק, תחושות עקצוץ, חוסר תחושה ועקצוץ באזור הפה, סחרחורות, אובדן שליטה עצמית, חוסר היכולת לדאוג לעצמך, פרכוסים ואובדן הכרה.

באופן לא שכיח, בהזרקה לעיתים קרובות מדי באותו המקום, רקמת השומן עלולה או להתכווץ או להתעבות. גבשושיות תת עוריות עלולות גם הן להיווצר עקב הצטברות של חלבון הנקרא עמילואיד. האינסולין עשוי לעבוד לא מספיק טוב בהזרקה לתוך איזור גבשושי. יש לשנות את מקום ההזרקה בכל הזרקה כדי לסייע במניעת שינויים עוריים אלו.

אזהרות מיוחדות

יש לוודא כי זהו סוג האינסולין הנכון לשימוש. בשימוש בהזרקה,  ההזרקה הינה תת-עורית בלבד.

בשינוי סוג האינסולין שבשימוש, יהיה צורך בהזרקה של כמות שונה מהכמות שהוזרקה קודם. ייתכן שהשינוי יהיה רק בהזרקה  הראשונה או שהוא יהיה הדרגתי על פני מספר שבועות או חודשים.   

פרטי תגובה עם תרופות אחרות

יש לעדכן רופא/רוקח האשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור:

תרופות העלולות לגרום לירידת רמת הסוכר בדם: כמו תרופות אחרות לטיפול בסוכרת, טיפול במחלות לב מסוימות, או בלחץ דם על ידי מעכבי ACE, דיזופיראמיד (לטיפול במחלות לב מסוימות),  פלואוקסטין (לטיפול בדיכאון),  פיבראטים (להפחתת רמות גבוהות של שומנים בדם), מעכבי MAO לטיפול בדיכאון,פנטוקסיפילין, פרופוקסיפן, סליצילטים (כגון אספירין, לשיכוך כאבים והורדת חום), אנטיביוטיקה מסוג סולפונאמיד.

תרופות העלולות לגרום לעליית רמת הסוכר בדם: כמו קורטיקוסטרואידים (כגון "קורטיזון" - לטיפול בדלקת),  דנזול (תרופה הפועלת על הביוץ),  דיאזוקסיד (לטיפול בלחץ דם גבוה),  משתנים (לטיפול בלחץ דם גבוה או צבירת נוזלים מוגברת), גלוקגון (הורמון הלבלב משמש לטיפול בהיפוגליקמיה חמורה), איזוניאזיד (לטיפול בשחפת),  אסטרוגנים ופרוגסטוגנים (נמצאים בגלולות למניעת הריון), פנותיאזינים (לטיפול בהפרעות פסיכיאטריות),  סומאטרופין (הורמון גדילה),  תרופות סימפטומימטיות (כגון אפינפרין [אדרנלין] או טרבוטלין, סאלבוטאמול לטיפול באסתמה),  הורמוני בלוטת התריס (משמשים לטיפול בהפרעות בלוטת התריס), תרופות אנטיפסיכוטיות מהדור החדש (אולאנזפין וקלוזאפין), מעכבי פרוטאזות (משמשים לטיפול ב-HIV).

רמת הסוכר בדם עלולה לעלות או לרדת בנטילת: חוסמי בטא (לטיפול בלחץ דם גבוה),  קלונידין (לטיפול בלחץ דם גבוה),  מלחי ליתיום (לטיפול בהפרעות פסיכיאטריות). פנטמידין (לטיפול בזיהומים מסוימים הנגרמים על-ידי טפילים) עלול לגרום להיפוגליקמיה אשר עשויה לעיתים להפוך אחר כך להיפרגליקמיה.

חוסמי בטא כמו תרופות סימפטומימטיות אחרות (כגון גואנתידין, קלונידין, רסרפין) עשויים להפחית או להעלים לחלוטין את סימני האזהרה הראשוניים אשר עוזרים בזיהוי היפוגליקמיה. 

השפעת שימוש ממושך

לא צפויות בעיות. ניטור: דרוש ניטור סדיר של רמות סוכר בשתן ו/או בדם.