"סרטן שד אינו כואב". האומנם?

למרפאת השד פונות\מופנות נשים לבדיקה שגרתית או בגין תסמינים ייחודיים. התסמין השכיח ביותר לפנייה ייזומה הינו, הכאב בשד. מעניין במיוחד הוא האופן שבו מתארת אישה את תחושתה. עד כה רשמתי בפנקסי ששים ואחד ביטויים שונים. השכיחים ביותר הם: תחושת כאב, משהוא לוחץ, אי-נוחות טורדנית, תחושת משיכה\מועקה, שריפה כמו אש.

אם כך, מדוע נשים חשות כאב בשדיים ומהן הסיבות לכך? אקדים ואומר כי כאב בשד הינה תחושה שכיחה מאוד. כמעט תמיד אינה מדאיגה ואינה ביטוי של מחלה מאיימת במיוחד כאשר לא מתלווים אליה תסמינים נוספים.

רקע

תופעת הכאב בשד נחקרה עוד במאה ה-19. ד"ר קופר חילק את הנשים החשות בכאב בשדיים לשתי קבוצות. האחת: נשים החשות בכאב בשדיים ללא גוש משיש. והשנייה: נשים החשות בכאב ובמהלך הבדיקה ניתן לאבחן גוש בשד. ד"ר קופר קבע במחקרו כי מרבית הנשים המלינות על כאב בשד ( ללא גוש משיש) הן נשים רגשניות ועצבניות. חוקר צרפתי אחר העריך כי כאב בשד הינו בדמיונה של האישה ואפיין את אותם נשים כ"נשים ביישניות". בתקופה זו רוב העוסקים ברפואת השד סברו כי אין בסיס אורגני\פיזיולוגי לתחושת הכאב בשדיים. בשנת 1976 הגדירו פריס וחב' את המושגים: כאב שד מחזורי וכאב שד שאינו מחזורי.

משמעות הכאב וסיבותיו

תופעת הכאב שכיחה מאוד אצל נשים בגיל הפריון. הכאב בשד נחשב לתופעה פיזיולוגית והיא קשורה לשינויים החלים במרכיבי רקמת השד. את מרבית הנשים החשות בכאב בשד ניתן לחלק למספר קבוצות:

א. כאב שאופיו מחזורי- בהשפעתם של ההורמונים חלה עליה בחדירות כלי הדם הקטנים, שינוי זה מובילה להצטברות נוזלים בתוך השד. בד בבד, קורים שינויים שגשוגיים של התאים. למגוון שינויים אלה נלווית תחושת הגודש ותפיחות השדיים. אין מתאם בין חומרת הכאב לבין רמת ההורמונים בדם ואין התאמה בין עוצמת הכאב לבין "חומרת" השינויים ברקמת השד. הכאב מופיע לאחר הביוץ עד מספר ימים לפני הווסת וחולף עם סיומו. הכאב פוחת ונמוג לאחר הקמלות.

ב. כאב שאינו מחזורי-  הכאב נובע משינויים טבים ברקמת השד. שינויים אלה מתרחשים בגין תגובה "לא מתאימה" של רקמת השד להשפעה הורמונית. הביטויים של התגובה ברקמת השד הם שינויים היסטולוגיים שונים כאשר רמת ההורמונים בדם היא בגדר התקין.

א. ציסטות גדולות בנפחן, (ציסטה היא גוש המכיל נוזל). שאיבת הנוזל מפחיתה את הלחץ
ועימו את הכאב – פעולה זו נדרשת לעיתים רחוקות.

ב. אדנוזיס והיפרפלזיה- הן ביטוי לתחושת הגרגור וההתקשויות האלסטיות במישוש השד. שינויים אלה כונו בעבר, מחלה פיברוציסטית, מסטופתיה אדנוטית ועוד. במילים אחרות, מרקם רקמת שד הוא גבשושי. עוצמת הכאב ומשכו אינם במתאם עם היקף השינויים. הסיבה שבעטייה נגרם הכאב אינו נהיר דיו. ככלל, מדובר בשגשוג תאי וחדירה של רקמה ליפתית\רקמת חיבור למבנה האונייתי\ יחידת ההפרשה של השד.

ג. הרחבת צינורות ההפרשה בסמיכות לפטמה, לעיתים, נלווית הפרשה לא עצמונית בגוון צהבהב\לבן\חום\ירוק מהפטמה. פפילומה (גוש טב) תוך צינורי שבעטיו נגרמת הפרשה דמית עצמונית מהפטמה. הסיבה לכאב במצבים אלה הינה שינויים דלקתיים שאינם זיהומיים.

ד. דלקת שד שלאחר לידה, מורסה בשד- הכאב נגרם בגין שינויים זיהומיים. גלקוטוצלה ( גוש המכיל חלב, בעת ההנקה), חבלה לשד עם המטומה ( שטף דם) או נמק שומן גורמים לכאב כנראה עקב לחץ מכני.

ה. תכשיר תוך רחמי המפריש הורמונים או טיפול הורמוני הניתן לנשים בתקופת הבלות תורמים אף הם לעיתים לכאב.

ו. תרופות שונות, כאב בשד מוזכר כתופעת לוואי בקרב למעלה מ- 400 תרופות שונות.

המנגנון שבעטיו נגרם הכאב אינו ידוע. בחלק מהתרופות נצפתה עלייה ברמת הפרולקטין בדם. ( הורמון המופרש ע"י יותרת המוח בזמן ההנקה ).

ג. כאב שאינו ממקור שדי, אך מערב את דופן בית החזה:
א. פיברומיאלגיה, (מחלה ריאומטית)
ב. דלקת לא ייחודית של הסחוס הבין צלעי.
ג. כאב ממתיחה של שריר החזה הגדול. ( אצל נשים מתעמלות)
ד. שבר עצמוני של הצלע.
ה. תהליך בדופן בית החזה גידולי או דלקתי – לא שכיח.

הטיפול, עבר ובהווה

היקף התופעה הוא נרחב. בעבר נאמר לנשים לא לשתות תה או קפה בגין תכולה גבוהה של מתילקסנטינים. השפעתה של המלצה זו הייתה זניחה בהפחתת הכאב. לתרופות משתנות הייתה השפעה מזערית. מתן ויטמין A נמצא חסר ערך. שימוש בתכשיר אנדרוגני כמו דנזול אף שנמצא יעיל בכ- 80% מהנשים אינו מקובל היום בגין תופעות לוואי. מריחה של משחות שונות כמו וולטרן או קפסאיצין לא היו יעילות.

ניתן להיעזר בתכשירים משככי כאב ונוגדי דלקת, לפי הענין. ישנן תרופות המופקות מצמחים כמו קוהוש שחור, רוזמרין, נר הלילה שהפחיתו את עוצמת הכאב. חלקן מכילות חומצה לינולנאית לניתוח כלשהוא אין כל תפקיד בטיפול בכאב בשד.

אצל נשים עם דלקת בשד הטיפול הוא אנטיביוטי ואצל נשים הסובלות ממורסה בשד הטיפול הוא ניקוז כירורגי.
חשוב לזכור, כי תופעת הכאב בשד אינה תסמונת אחידה. ההתייחסות של הרופא\ה צריכה להיות ענינית בהתאם לגיל האישה. איפיון הכאב, מחלות רקע, נטילת תרופות מצבה הנפשי של האישה ועוד. נדרשת בדיקה ידנית של השדיים ושימוש מושכל בבדיקות דימות. מנסיוני, אצל מרבית הנשים הכאב פוחת ויחד עימו גם תחושת החרדה כל זאת בידיעה כי לא אובחן ממצא חריג הן בבדיקה ידנית והן בבדיקות עזר.

כאב בשד וסרטן השד

" ד"ר, נכון שכאב בשד לא מסוכן, הרי סרטן השד אינו כואב" . פעמים אין ספור שגור משפט זה בפי נשים הבאות לבדיקה למרפאה בגין כאב בשד. נכון. ככלל, כאב בשד אינו תסמין המאפיין סרטן שד ואינו תסמין מאיים.

העובדות:

למעלה מ- 70% מהנשים חשות במהלך חייהן כאב לא ייחודי בשד. בין 40%- 60% מהנשים הפונות למרפאת השד מלינות על "כאב" בשד. כאב בשד שכיח יותר בגיל הפריון.

בקרב החולות בסרטן השד כ - 75% מהן מאובחנות בגיל 50 שנה ומעלה. כ- 10% מהנשים עם סרטן השד נחלות מתחת לגיל 40 שנה, ופחות מ- 2% מהחולות הן בגיל הצעיר מ- 30 שנה.

במחקר אחד, נמצא כי 15% מהנשים שאובחנו עם סרטן שד נתיח חשו בכאב וגוש\שינוי בשד. רק ב- 7% מהנשים שהלינו על כאב בשד ללא כל תסמין נלווה, אובחן סרטן השד. במחקר של קבוצה סקוטית, נבדקו למעלה מ – 8500 נשים שפנו לבדיקה בגין כאב בשד. רק אצל כ- 3% מהן נמצא סרטן השד. בעבודה נוספת מאנגליה נמצאה שכיחות היארעות של סרטן השד בכ- 5% מהנשים שפנו למרפאה עקב כאב בשד.

למרפאותי, פונות לבדיקה מספר רב של נשים בגיל הצעיר. לכן, להערכתי שכיחות התחלואה בסרטן השד מכלל הנשים הפונות למרפאת השד בגין כאב בלבד הוא כ- 1%.

לסיכום, מומלץ לפנות לבדיקה במרפאה מתאימה .נדרש תשאול עניני ושימוש מושכל בבדיקות הדימות. בשום מקרה אין להתייחס בביטול לתחושת הכאב בשד. הגם שההנחה הרווחת היא כי אבחון סרטן השד בשלב מוקדם אצל אישה החשה בכאב הוא אקראי. סרטן השד בשלב מוקדם אכן, אינו מכאיב.

מאת: ד"ר אוריאל בן-אהרן, מומחה בכירורגיה כללית ושד