אבחון אובייקטיבי של הספקטרום האוטיסטי

אבחון אוטיזם, או הפרעות נוספות בספקטרום האוטיסטי, מבוצע בדרך כלל על בסיס מגוון קריטריונים קליניים, הנאספים על ידי תצפיות מדוקדקות של מומחים. אך נשאלת השאלה האם ניתן לאבחן הפרעה בספקטרום האוטיסטי בצורה אובייקטיבית, באמצעות מכשירי ההדמיה המודרניים.

שאלה זו מקבלת משנה תוקף בעקבות פרסומם של שני מחקרים חשובים בתחום. האחד מבוסס על שימוש בטכנולוגיית הדמיה מגנטית תיפקודית (fMRI), ואילו השני מבוסס על כימות הפעילות החשמלית המוחית (QEEG).

אבחון אוטיזם באמצעות הדמיה מגנטית תפקודית:

במחקר נבדקו 92 ילדים, להם לפחות אח אחד עם בעיה כלשהי בספקטרום האוטיסטי. המשמעות המעשית היא שישנה סבירות גבוהה שחלק מהילדים הללו יפתחו אף הם הפרעה בספקטרום האוטיסטי.

הילדים נבדקו פעמיים - פעם ראשונה בגיל 6 חודשים, עוד בטרם ניתן היה לאבחנם בצורה ברורה כסובלים מהפרעה בספקטרום האוטיסטי, ופעם שניה בגיל שנתיים. בבדיקה השנייה גילו החוקרים כי 26 ילדים פיתחו בעיה כלשהי בספקטרום האוטיסטי, בעוד שהשאר אובחנו כילדים בריאים.

הן בגיל 6 חודשים והן בגיל שנתיים הילדים עברו בדיקה המבוססת על הדמיה מגנטית תפקודית fMRI. מטרת הבדיקה הייתה לאפיין את המבנה של מסלולי העצב הגדולים במוח.

במחקר נבדקו 15 מסלולי עצב גדולים שמקשרים בין איזורים מהותיים במוח. למרות שבגיל 6 חודשים לא ניתן היה לאבחן קלינית בהפרעה בספקטרום האוטיסטי, התברר ש-12 מתוך 15 מסלולי העצב הללו היו פגומים כבר בגיל 6 חודשים. המסלולים שהיו פגועים כבר בגיל 6 חודשים היו אצל הילדים, שבגיל שנתיים פיתחו קליניקה המתאימה להפרעה בספקטרום האוטיסטי.

הבעיה שנצפתה הייתה כזו שמסלולי העצב היו מפותחים מהרגיל בקבוצת הילדים שאובחנו כסובלים מהפרעה בספקטרום האוטיסטי, ובמהלך השנה וחצי הראשונות לחייהם של הילדים, מסלולים אלה המשיכו להתפתח, אך בקצב איטי יותר מאשר בקבוצת הילדים שלא אובחנו כסובלים מהפרעה בספקטרום האוטיסטי. בסופו של דבר, בגיל שנתיים לילדים שלא פיתחו הפרעה בספקטרום האוטיסטי היו מסלולים מפותחים יותר.

מחקר זה מוכיח כי ניתן לזהות ילדים שעתידים לפתח הפרעה בספקטרום האוטיסטי כבר בגיל 6 חודשים. עם זאת חשוב להכיר במגבלות המחקר. נבדקו רק 96 ילדים שלכולם גורם סיכון לאוטיזם. תאורטית, ייתכן ואצל ילדים ללא סיכון מוגבר לאוטיזם התמונה יכולה להיות שונה מהותית.

כמו כן, לבדיקה זו כמה מגבלות חשובות: עלותה יקרה מאוד וקשה לראותה מתבצעת באופן שגרתי. כמו כן היא דורשת מילדים להיבדק במכשיר MRI, כאשר חווית הבדיקה היא מאיימת. ללא ספק חלק מהילדים יזדקקו להרדמה על מנת לבצע את הבדיקה. בעיה שתגביל עוד יותר את השימוש בשיטה זו, אם תוכח כיעילה.

הדמיה באמצעות מדידה כמותית של הפעילות החשמלית המוחית (QEEG):

במחקר זה השתמשו בבדיקת QEEG על מנת לאבחן אוטיזם. נבדקו כ-1,500 ילדים בגילאים 2-18, כאשר מתוכם 451 זוהו כסובלים מהפרעה בספקטרום האוטיסטי. זוהו כ-500 מותאמים שהוגדרו כילדים בריאים.

כל הילדים עברו בדיקת EEG רגילה שנותחה באמצעות הכלים המדוייקים של שיטות ה- QEEG. בפרט במחקר זה נבדק מדד הקרוי COHERANS ומשמעותו היא ההתאמה בפעילות החשמלית המוחית בין איזורים מוח שונים. במחקר נבדקה הפעילות החשמלית ב-19 אלקטרודות שונות על פני הקרקפת.

במחקר נבדקה ההתאמה בפעילות החשמלית בין כל האלקטרודות. באמצעים סטטיסטיים שונים הוגדרו 40 קשרים שהפרידו בין הילדים שאובחנו כסובלים מאוטיזם והילדים שלא אובחנו כסובלים מאוטיזם (או כל הפרעה בספקטרום האוטיסטי). שיטה זו אפשרה לזהות נכונה כ-90% מהילדים הסובלים מאוטיזם.

למחקר זה היו מספר מגבלות: המגבלה המהותית היא שנערכה השוואה בים ילדים בריאים לילדים מאובחנים באוטיזם. יש צורך לבדוק אם אותם 40 פקטורים יעמדו גם בהשוואה בין ילדים הסובלים מאוטיזם לילדים עם לקויות למידה, הפרעת קשב וריכוז ועוד.

מצד שני לשיטת בדיקה זו יתרונות רבים: הבדיקה עצמה זולה יחסית, בטוחה ואינה גורמת לילד כל אי נוחות. לבדיקה זו יתרון גדול מאוד נוסף, וזאת כי היא לא רק מאבחנת אלא אף מצביעה על דרך טיפול אפשרית, בעזרת נוירופידבק, בה מאמנים את המוח לחזק את הקשרים בין אזורי מוח שונים.

כיוון שבמחקר שצוטט לעיל הוגדרו 40 קשרים בעייתיים במוח של ילדים עם אוטיזם, עולה השאלה האם ניתן לכוון זאת בטיפול בנוירופידבק בכדי לתקן את הקשרים הללו. התשובה לכך היא שכן.

אומנם רק לאחרונה הוגדרו 40 הקשרים הללו, אך חלקם היו ידועים גם קודם. מחקרים שנעשו על מנת לבדוק אם ניתן לשפר את הקשרים הללו בקרב ילדים אוטיסטים הוכיחו כי ניתן לעשות זאת ובתום הטיפול הילדים משתפרים מאוד ובמיוחד באותם תחומים ששום שיטת טיפול אחרת אינה יעילה עבורם כגון נושא החיברות, קשר עין, הבעת רגשות באופן ספונטני ועוד.

רוצים לדעת עוד על טיפול באוטיזם בעזרת נוירופידבק? כנסו לפורום נוירופידבק שלנו

הכתבה בחסות ד"ר דורון תודר, פסיכיאטר, מנהל המרכז הרפואי נוירוקליניק בר"ג ובב"ש לטיפול בנוירופידבק.