מדוע אנשים בוגדים בבני זוגם?

הטיפול הזוגי של אדם וחווה - התמודדות עם בגידה בקשר הזוגי

המיתולוגיה היוונית, התנ"ך וחלק מיצירות הספרות הגדולות מתארות את השלכותיו האכזריות של מעשה הבגידה: רצח, התאבדות ועונשים מידי שמיים מתוארים לא פעם כתוצאותיה הבלתי נמנעות של הבגידה, ולא פעם נידונים הבוגד והנבגד כאחד לחיים של חרטה ובדידות. למרות שמיתוסים עוצמתיים אלו מוכרים לנו כבר מגיל צעיר, בגידות אינן נדירות בימינו, ורבים מהזוגות הפונים לעזרת טיפול זוגי פונים על רקע של בגידה.

מרבית אנשי המקצוע יסכימו כי בגידה היא אחד המשברים הזוגיים הקשים לטיפול והתמודדות. יחד עם זאת, בגידה אינה נתפסת כיום כסיבה הכרחית לפירוק הקשר, אלא כנקודת מפנה המאפשרת לבני הזוג להחליט מחדש על עתידם המשותף, ואף להביא לשיפור משמעותי בו. 

לא תנאף (או לפחות, עשה זאת מהסיבה הנכונה) - מדוע אנשים בוגדים בבני זוגם?

על אף השונות העצומה הקיימת בתרבויות אנושיות שונות, מקפידות מרביתן על מבנה של זוגיות מונוגמית ובגידה נחשבת למעשה בלתי ראוי: כ-85% מהאנשים שמעולם לא בגדו רואים בגידה כדבר שלילי, וכך גם 40% מהנשים והגברים שבגדו או ראו עצמם כמוכנים לבגוד בבן זוגם. גברים ונשים מצביעים על הסיבה העיקרית לבגידה כעל חיפוש אחר ריגושים, אך גישות פסיכולוגיות מציעות הסברים שונים ומורכבים יותר.

גישות פסיכודינמיות רואות בגידה כניסיון בלתי מודע לייצר "משולש אהבה" המשחזר דפוס משפחתי מילדותו של הבוגד. דוגמא  לכך היא גבר בוגד אשר תופס את אשתו כחמה ונאמנה ואת המאהבת כאשת קריירה קרה ומקסימה. תפיסה זו עשויה לשחזר את יחסיו עם הוריו, בהם נתפסה האם כאישה אוהבת ומסורה והאב כמצליחן אך מרוחק מילדיו. הסבר זה מייחס את הבגידה לאישיותו של בן הזוג הבוגד, אך מרבית הגישות רואות בגידה כייצוג של קושי במערכת היחסים. ניתן לזהות ארבעה סוגי בגידות מרכזיים הנבדלים זה מזה במניעיהם הבלתי מודעים:

• הימנעות מאינטימיות: בגידות אלו מאפיינות בני זוג החוששים מיצירת תלות ואינטימיות אמיתית. הבגידה מאפשר הימנעות מרמת קרבה מאיימת ומהחשש מנטישה העשוי להתלוות אליה. בגידה זו מאפיינת זוגות הנשואים פחות משש שנים שהקשר ביניהם מלווה במריבות רבות.
• הימנעות מקונפליקט: בגידות אלו מאפיינות קשרים זוגיים בהן בני הזוג נמנעים באופן קבוע מהתמודדות ישירה עם קונפליקטים, קשיים ורגשות העולים בקשר. במקרים אלו משמשת הבגידה כאמצעי תקשורת המאפשר העלאה על פני השטח של תחושות ומתחים שהיו בלתי נגישים. בגידות אלו נפוצות בקרב זוגות הנשואים פחות מ-12 שנים.
• בגידת הקן הריק: בגידות אלו מתרחשות בקרב זוגות הנשואים למעלה מ-20 שנים אשר נישאו בעיקר לשם הקמת משפחה. בבגידות מסוג זה בד"כ הבעל הוא הבוגד באשתו עם אישה יחידה אחרת במשך זמן ממושך, ונקרע בין נאמנותו לשתי הנשים. כאשר הילדים מתבגרים, או ב"משבר גיל המעבר" נותרים בני הזוג ב"קן ריק" מתוכן, והקשיים והבגידה נוטים לפרוץ. 
• בגידות כרטיס היציאה: בגידות אלו מתרחשות במערכות יחסים בהם בני הזוג אינם מעיזים להודות בכך שהקשר הזוגי אינו מספק עבורם. הבגידה מאפשרת בריחה מהקשר הזוגי מבלי להודות בתחושות הכישלון והאכזבה הנובעים מהתפרקות הזוגיות. בגידה זו עשויה להתרחש בכל גיל וללא קשר למשך הנישואין.

גורמים נוספים המגבירים את הסיכון לבגידה הם חוסר סיפוק בנישואין, התמכרות למין (בעיקר גברים), הערכה עצמית נמוכה, סגנון אישיות נוירוטי, הריון של האישה (מגביר את הסיכון לבגידת הבעל) וחשד שבן/בת הזוג בגדו בעבר. כמו כן, נמצא כי אנשים דתיים נוטים לבגוד בבני זוגם פחות מחילוניים.

"רק בשביל לקבל חיבוק" - הבדלים בין המינים בסיבות והתגובות לבגידה

כיצד היית מגיב/ה לבגידה מינית חד פעמית של בן/בת זוגך? ולבגידה ממושכת? איך היית מרגיש/ה לו היה בן/בת זוגך מפתח/ת קשר אהבה רגשי ומעמיק, ללא כל מגע מיני? נראה כי התשובה לשאלות אלו תלויה במידה רבה במינך: במקביל להבנת אקט הבגידה בהקשרו הזוגי, ניתן להבחין בהבדלים בין נשים לגברים בסיבות ובתגובה לבגידה.

באופן כללי, נראה כי גברים שמים דגש רב יותר על מיניות ומפרידים באופן ברור יותר בין קשרים פיסיים לרגשיים: גברים עשויים לבגוד לשם גיוון מיני גם כשמערכת היחסים עם בת זוגם טובה, בעוד שנשים עשויות להסביר את בגידתן בחוסר סיפוק, חיפוש אחר חום ורומנטיקה וכד'. בהתאם, גברים נוטים להיות מאוימים יותר ע"י בגידה מינית של בת זוגם בעוד שנשים חוששות יותר מקשר רגשי של בן זוגם עם אישה אחרת.

הבדלים אלו מתבטאים גם באופן השונה בו מתמודדים גברים ונשים עם בגידה של בן/בת זוגם. גברים נוטים להביע עניין בהיבטים המיניים של הבגידה (מי יותר טוב במיטה? מה גודל איבר המין שלו?) ואילו נשים עסוקות בהשפעת הבגידה על האינטימיות הזוגית והמשך הקשר: הן בודקות את טיב מערכת היחסים (אתה מרגיש אליה יותר מאשר אלי?) ועסוקות בפגיעה באינטימיות הזוגית (מה היא יודעת עלי? גילית לה פרטים אינטימיים?). בהתאם, גברים נוטים להגיב לבגידה של בת זוגן בכעס ואף בעזיבה, מתוך ניסיון לשמור על הערכתם עצמית. נשים, לעומת זאת, מגיבות בד"כ בתחושות של דיכאון, האשמה עצמית וניסיון לבנות מחדש את הקשר הזוגי.  

השלכות הבגידה והתמודדות עמה

במאה ה-19, הורשו גברים משבט האבורג'יני לחתוך את ירכיהן של נשים בוגדות, או לשרוף אותן. בשבט אינדיאני צפון אמריקאי מורשה הבעל להרוג את אשתו הבוגדת ולהשתלט על רכושו של מאהבה וחבריו הקרובים, ואילו בשבט בוליביאני מורשות נשים נבגדות לנטוש את בעליהן או להילחם במאהבת בקוצי קקטוס.

החברה המערבית אינה מתירה ענישה של בן/בת זוג אשר בגדו, אך בגידה נחשבת לאחד המשברים המשמעותיים והמטלטלים ביותר העשויים לקרות בזוגיות. כאשר הבגידה נשמרת בסוד, עשויים בני הזוג לסבול ממתיחות וניכור "לא ברורים", והקושי הבלתי מדובר עשוי לעבור הלאה ולהתבטא בקשיי התנהגות ומצוקה דווקא אצל אחד הילדים. כאשר מתגלה הבגידה, בטעות או במכוון, מתעורר משבר משמעותי הפוגע בתחושת האמון הבסיסית ומעורר רגשות עזים של קנאה, השפלה, חרדה, רצון לקרבה מחודשת וכן הלאה. לא פעם מביא גילוי הבגידה לגירושין, אך לעיתים הוא מביא להתעוררות המוטיבציה לשימור הקשר הזוגי. השלכותיה של הבגידה על המערכת הזוגית מושפעות הן מהגורמים שהביאו לבגידה מלכתחילה והן מהאופן בו בוחרים בני הזוג להתמודד עמה: כאשר מדובר בבגידות מסוג "הקן הריק" או "כרטיס היציאה" גדל הסיכוי לגירושין, אך כאשר מדובר בבגידה הנובעת מצורך בשינוי בסיסי באופי הקשר, עשויה הבגידה להוות נקודת פתיחה לצמיחה אישית וזוגית. עוצמת הפגיעה שבבגידה מביאה, לעיתים, לפנייה מיידית לגירושין אך כאשר מוכנים בני הזוג לחקירה מעמיקה של האינטראקציה הזוגית, עשויים דפוסים זוגיים בעיתיים לעבור שינוי משמעותי. זוגות רבים בוחרים לערוך חקירה זו במסגרת ייעוץ זוגי, המאפשרת בחינה מעמיקה של הזוגיות במרחב בטוח ומוגן המלווה בהכוונה מקצועית. גישות טיפוליות שונות מציעות מודלים טיפוליים שונים, אך מרבית הטיפולים הזוגיים מתבססים על מספר היבטים מרכזיים:

• הערכה: בשלב זה מתמקד המטפל בהערכת הגורמים לפנייה לטיפול- האם בני הזוג מעונינים בשיקום הקשר, בעזרה בהליכי פרידה וכד', והאם שניהם מגיעים עם אותה המטרה. כמו כן, בשלב זה נעשה ניסיון להבין את טיב הבגידה ולהכיר את ההיסטוריה של הקשר הזוגי ושל כל אחד מבני הזוג.
• מניעת הסלמה: גילוי הבגידה מלווה בד"כ ברגשות עוצמתיים ובעיסוק אינטנסיבי של בן הזוג הנבגד בפרטי הבגידה. המטפל מציע תמיכה ועזרה בהתמודדות עם רגשות אלו, במטרה למנוע החרפה או מעשים אימפולסיביים (עזיבה פתאומית, שיתוף הילדים במעשה הבגידה כנקמה בבן הזוג הבוגד וכד').
• התערבות טיפולית: שלב זה מהווה את לב הטיפול. לאחר שעוצמות הרגש הראשוניות מתמתנות, פנויים בני הזוג להתמודד עם משמעות הבגידה והשלכותיה. בשלב זה נעשה ניסיון להבין את הגורמים לבגידה (קריאה לתשומת לב, תחושת דחייה מינית ע"י בן הזוג וכד') ולזהות דפוסים בעיתיים המלווים את הקשר הזוגי (כהימנעות מקונפליקטים). כמו כן, תשומת לב מוקדשת לציפיות של בני הזוג זה מזו ולהבניה מחודשת של האופן בו נתפסת הבגידה (כלומר, הבנת הבגידה בהקשרה הזוגי ולא רק כאשמת בן הזוג הבוגד).
• שלב המחילה והסיום: באופן טבעי, מביא טיפול זוגי מוצלח להפחתת רגשות הכעס, האשמה והפגיעה. לקראת סיום, מסוגלים בני הזוג לסלוח זה לזה ולקבל וליישם החלטות בנוגע לעתיד הקשר וטיבו בהמשך.

מרבית הטיפולים הזוגיים הכוללים התמודדות עם בגידה נמשכים בין שנה לשנתיים והצלחתם מתבטאת בגיבוש דפוסי תקשורת והתנהגות בשלים ויעילים יותר וירידה בשכיחות המחלוקות והמריבות. כמו כן, ישנם ממצאים המצביעים על כך שזוגות אשר שרדו בגידה חווים שביעות רצון זוגית גבוהה יותר מזוגות אשר פונים לטיפול זוגי שלא בעקבות בגידה.      

ביבליוגרפיה

1. צילה של האהבה: קנאה רומנטית/ איילה מלאך פיינס, הוצאת צ'ריקובר 1992.
2. Patterns of infidelity and their treatment /  Emily M. Brown,  New York 1991.   
3. Predicting Sexual Infidelity in a Population-Based Sample of Married Individuals, Whisman, Gordon & Chatav, Journal of Family Psychology 0893-3200 vol: 21 (2) 2007 p: 320-324.
4. Infidelity treatment patterns: A practice-based evidence approach, Dupree, White, Olsen   & Lafleur, American-Journal-of-Family-Therapy. Vol 35(4) Jul-Sep 2007, 327-341.
5. Distress in Response to Emotional and Sexual Infidelity: Evidence of Evolved Gender differences in Spanish students, Fernandez, Journal of Psychology: Interdisciplinary and Applied 0022-3980 vol: 141 (1) 2007 p:17-24. 
6. Infidelity and Behavioral Couple Therapy: Optimism in the Face of Betrayal, Atkins, Eldridge, Baucom, & Andrew, Journal-of-Consulting-and-Clinical-Psychology. Vol 73(1) Feb 2005, 144-150.