חיים ורודים, דיכאון שחור: דיכאון בקהילה ההומו-לסבית

במשך העשורים האחרונים נאבקות תנועות הומו-לסביות על שוויון זכויות לקהילה. מאבק זה נחל הצלחה בתחומים רבים: עד שנות ה-70' נחשבה הומוסקסואליות להפרעה נפשית והיום, כ-40 שנים אחרי, מכירות מדינות מערביות רבות בנישואין חד מיניים ורואות בהורים בני אותו המין הורים חוקיים לכל דבר, למרות שלפחות אחד מהם אינו הורה ביולוגי. לאור נסיבות אלו, האם נכון לדבר על 'דיכאון בקהילה ההומו-לסבית' או שהבחנה מסוג זה מחזקת את התפיסה השמרנית לפיה מדובר בקהילה חריגה בעלת איפיונים וקשיים נפרדים? התשובה לשאלה זו אינה חד משמעית.    

בעבר נתפסה נטייה מינית הומוסקסואליות כסימפטום נוסף לבעיות הנפשיות מהן סבל ההומוסקסואל. כלומר, ההפרעה הנפשית הבסיסית ממנה סובל האדם מביאה לסימפטומים נפשיים רבים וביניהם הומוסקסואליות. כבר ב-1958 נעשה ניסיון לבדוק האם הקהילה ההומו-לסבית אכן פגיעה יותר להפרעות נפשיות: נתונים אישיותיים של הומוסקסואלים והטרוסקסואלים הוצגו בפני פסיכולוגים אשר לא ידעו מהי נטייתו המינית של כל אחד מהנבדקים. דיווחיהם של הפסיכולוגים הצביעו על היעדר הבדל בין קבוצת ההומוסקסואלים להטרוסקסואלים, ובעשורים האחרונים נערכו עשרות מחקרים אשר תומכים בתוצאה זו.

דיכאון בקהילה ההומוסקסואלית עשוי לנבוע מאותם הגורמים המביאים לדיכאון בקהילה ההטרוסקסואלית: פגיעות ביולוגית וגנטית, גורמים אישיותיים כסגנון חשיבה נוקשה, הפרעות אישיות וכד' או גורמים סביבתיים כאובדן, קשיים כלכליים ושאר גורמי לחץ.  יחד עם זאת, ההילה ההומוסקסואלית חשופה לגורמי לחץ איתם האוכלוסייה ההטרוסקסואלית אינה צריכה להתמודד.

השפעת הסביבה על דיכאון בקהילה ההומוסקסואלית

ג'ודי דוברובסקי, צעיר הומוסקסואל בן 24, הוכה למוות באכזריות באחד האזורים בבריטניה הידועים כאתרי מפגש לקהילה ההומוסקסואלית. אם המקרה נשמע לכם כטרגדיה מהתקופה בה הומוסקסואליות נאסרה על פי החוק, מצפה לכם אכזבה: המקרה אירע ב-2005, ונכון לשנה זו, רק בבריטניה עצמה נפתחו מדי שנה למעלה מ- 300 תיקים פליליים הנובעים מאלימות כלפי חברי הקהילה.

מרבית חברי הקהילה ההומוסקסואלית אינם נחשפים לאלימות פיסית, אך רבים מהם מתמודדים עם דחייה חברתית, סלידה, היעדר קבלה, הערות פוגעות או אפליה. על אף שחברות מודרניות רבות מביעות פתיחות לנטייה המינית ההומוסקסואלית וכוללות ארגונים ומוסדות התומכים בה, הומוסקסואליות היא עדיין קבוצת מיעוט. הומוסקסואלים הם במרבית המקרים ילדים להורים החיים בזוגיות הטרו סקסואלית, והמילה 'הומו' נתפסת כמילת גנאי כבר בגיל הגן. 

באופן טבעי, מגבירה חווית השונות הבסיסית את הסיכון לדיכאון, חרדה, ביטחון עצמי נמוך וקשיים רגשיים נוספים. בהתאם, מחקר אשר בדק סממנים של דיכאון בקרב הומוסקסואלים ולסביות הצביע על כך שרמות גבוהות של הומופוביה מופנמת הביאו לסימפטומים דכאוניים רבים יותר. כמו כן, הומוסקסואלים אשר דיווחו על תחושות שייכות גבוהות יותר לקהילה ההומוסקסואלית ולכלל הקהילה סבלו מפחות סימפטומים דיכאוניים מהומוסקסואלים אשר לא חשו שייכים לקהילות אלו.   

מעברי חיים בקהילה ההומו-לסבית

תיאוריות פסיכולוגיות רבות מתבוננות באופן בו אנו מתבגרים באמצעות חלוקה לשלבים התפתחותיים. הפסיכולוג אריק אריקסון הציע חלוקה לשלבים התפתחותיים הנמשכת לאורך כל החיים, כאשר כל שלב מאופיין במשבר. התמודדות חיובית עם משברים אלו מביאה לצמיחה והתפתחות אישית, אך כישלון בהתמודדות פוגע ברצף ההתפתחותי ועשוי להביא לקשיים משמעותיים. בגיל ההתבגרות, לדוגמא, על המתבגר לפתח תחושת זהות עצמית עקבית ויציבה, כאשר כישלון במשימה זו יביא לפיתוח זהות שלילית (זהות עבריינית, למשל), או בלבול בזהות.  

מעברי חיים ומשימות התפתחותיות מהווים פעמים רבות מקור לקושי, אך בקרב האוכלוסייה ההומו-לסבית נלווים אליהם קשיים ייחודיים נוספים.

אלף פעמים אמרתי לך: בובות זה לבנות!

גיל הילדות הוא גיל של למידה והתפתחות מתמדת. הילד הולך ומבשיל מבחינה קוגניטיבית, מוטורית, רגשית וחברתית ובהתאם מבשילה גם תפיסתו המינית-מגדרית. בסביבות גיל שלוש לומדים ילדים לזהות את עצמם כבנים או בנות ובמקביל מתחדדת הבחנתם בין התנהגויות ש"מתאימות לבנים" לבין התנהגויות ש"מתאימות לבנות". הומוסקסואלים ולסביות רבים מדווחים על כך שבילדותם נטו להתנהגויות שאינן תואמות מגדר (בנים שמשחקים בבובות, בנות שהן "טום בוי") ולמשיכה למשחק עם בני המין השני. התנהגויות מסוג זה זוכות פעמים רבות לגינוי הן מצד ההורים ("מה זה? את משתוללת כמו בן!") והן מצד ילדים בני אותו הגיל ("לא רוצים לשחק עם סיסי"), ועשויות להביא לקשיים חברתיים ורגשיים המקשים על הילד להשתלב במשימות ההתפתחותיות התואמות את גילו.

ב-16 הכל כזה עם קצפת ודובדבנים. או שלא.

לא צריך להשתייך לקהילה ההומולסבית בכדי לדעת שגיל ההתבגרות הוא גיל מורכב: ההורמונים משתוללים, הצורך בקבלה חברתית הופך לקריטי והסיכוי למחלוקות עם ההורים גדל. יחד עם זאת, בני נוער המתחילים להכיר בגיל זה במשיכתם לבני מינם מתמודדים לא פעם עם תחושות בושה ואשמה ("זה יהרוג את ההורים שלי"; "משהו אצלי לא בסדר") ועם דחייה חברתית המתבטאת פעמים רבות גם בהצקות, פגיעה מילולית ולעיתים גם פגיעה פיסית. כמו כן, פעמים רבות מביאה הדחייה החברתית לאסטרטגיות "הישרדותיות" אך בעייתיות כהסתגרות והימנעות מקשרים חברתיים, תוקפנות, ניסיון "לחזור להיות סטרייט" וכן הלאה. כך, הופכים בני נוער הומוסקסואלים לפגיעים יותר לדיכאון, קשיי הסתגלות וניסיונות אובדניים.

לזה כל כך חיכיתי? גיל הבגרות

בני נוער הומוסקסואלים רבים מחכים בכל ליבם לתקופת הבגרות שתאפשר להם חופש ומרחב להתנסויות מהן נמנעו בהשפעת הסביבה. אלא שגם החופש החדש מביא עמו קשיים: בוגרים צעירים מהקהילה ההומו-לסבית נעדרים לא פעם את מיומנויות ההתקשרות ויצירת האינטימיות הזוגית בהן הספיקו בני נוער הטרוסקסואלים להתנסות בגיל ההתבגרות. קושי זה עשוי לפגוע ביכולת ליצור קשרים זוגיים יציבים ולהקים תאים משפחתיים. בהתאם, מערכות יחסים הומוסקסואליות נוטות להיות קצרות יותר ולהביא לפרידה/גירושין רבים יותר מאשר בקרב האוכלוסייה ההטרוסקסואלית. 

בנוסף, בשלב הבגרות מושקעות אנרגיות רבות בבניית הקריירה והומוסקסואלים רבים מוצאים עצמם מתמודדים עם אפליה או מתלבטים האם וכיצד תשפיע נטייתם המינית על יכולתם להתקדם בעבודה. 

זיקנה: היה שווה להיות הומוסקסואל?

באופן טבעי, מצריכה הזקנה הסתגלות לשינויים בהיבטי חיים רבים כהתמודדות עם פרישה מהעבודה, בעיות רפואיות, מגבלות גופניות וכן הלאה. אחד השינויים הקשים ביותר בתקופה זו הוא ההתאלמנות, ועבור הקהילה ההומוסקסואלית עשויה פטירת בן/בת הזוג לעורר קשיים נוספים מלבד האובדן עצמו: במקרים בהם הקשר הזוגי אינו ידוע בציבור ואינו מוכר ע"י הרשויות, עשוי האלמן להתמודד עם קשיים כלכליים הנובעים מהיעדר צוואה המבטיחה לו את רכוש בן הזוג, היעדר זכאות חוקית לקבלת כספי ביטוח לאומי וכן הלאה. בנוסף, בעוד שאלמנים/ אלמנות הטרוסקסואלים זוכים בד"כ להכרה בכאבם על האובדן, עשויים אלמנים הומוסקסואלים שלא לזכות באותה ההכרה וכתוצאה מכך גם לא בתמיכה והעזרה להן הם זקוקים. היעדר התמיכה עשוי לגרום להתעוררות תחושות חרטה וכעס עצמיים- "אם הייתי מצליח להיות סטרייט, לא הייתי סובל כל כך/ היו לי ילדים/ היה לי לפחות קשר עם אחיי ואחיותי" וכן הלאה.  

ובכל זאת, החיים בורוד: התמודדות עם הדיכאון

כפי שניתן לראות, הקהילה ההומו-סקסואלית עומדת בפני קשיים והתמודדויות מורכבות, ועם סיכון לדיכאון הנובע מהתמודדויות אלו. יחד עם זאת, המודעות הרבה הקיימת היום לצרכים והקשיים המאפיינים את הקהילה הביאה להתפתחותן של טכניקות טיפול ותמיכה רלוונטיות. ראשית, כאמור, אחד הגורמים המשמעותיים בהיווצרות הדיכאון הוא קיומן או היעדרן של תמיכה וקבלה חברתית. כיום, קיימים ארגונים ומוסדות רבים המספקים תמיכה, ייעוץ בנושאים שונים (הורות, כספים, עזרה משפטית) וכמו כן יוצרים מקומות מפגש לחברי הקהילה.

כמו כן, לאור הקשיים והמורכבות איתם מתמודדת הקהילה ההומו-לסבית, עשויה פנייה לעזרת טיפול פסיכולוגי לספק מסגרת תומכת המאפשרת הבנה טובה יותר של הגורמים והתהליכים המעורבים בהיווצרות ושימור הדיכאון. כמו כן, עשוי הטיפול להקנות כלים להתמודדות עם הסוגיות והקונפליקטים הייחודיים העומדים בפני הקהילה.

למרות הגורמים הייחודיים העומדים לעיתים בבסיס הדיכאון בקהילה ההומו-לסבית, בסופו של דבר אותן שיטות הטיפול היעילות לטיפול בכלל האוכלוסיה הן השיטות היעילות לטיפול בקהילה ההומו-לסבית: כל מטפל מוסמך שהוא "Gay friendly" ורואה את הנטייה המינית ההומוסקסואלית כלגיטימית עשוי להציע טיפול יעיל דיו.

לקריאה נוספת

• קישורים באתר: דיכאון קליני, דיסתימיה, הפרעות מצב רוח, אור בקצה המנהרה: כיצד מתמודדים עם דיכאון? , מתרופה נגד שחפת ועד לפרוזאק: טיפול תרופתי בדיכאון, טיפול בין אישי בדיכאון, מלמדים את הדיכאון לחשוב אחרת: טיפול קוגניטיבי התנהגותי בדיכאון, הומוסקסואליות בקרב בני נוער,מישהו לרוץ איתו, בורוד- ראיון עם מנהלת בית דרור 

• חוש"ן- מרכז החינוך וההסברה של הקהילה ההומוסקסואלית, לסבית, בי וטרנס סקסואלית: https://www.hoshen.org/

• אתר האגודה- אגודת ההומוסקסואלים, הלסביות, הבי סקסואלים והטרנסג'נדרס בישראל- https://www.aguda-ta.org.il/

• תהל"ה- תמיכה להורים להומוסקסואלים, לסביות, בי וטרנס סקסואלים: https://www.tehila.org.il/

• איג"י- ארגון הנוער הגאה: https://www.igy.co.il/content/index.html

ביבליוגרפיה

1. דיכאון באוכלוסיה ההומו-לסבית/ קימרון הארדין ומארני הול, הוצאת אח 2001.
2. Sense of belonging to the general and gay communities as predictors of depression among gay men,  McLaren, Suzanne; Jude, Belinda; McLachlan, Angus J, International Journal of Men's Health. 2008 Spr Vol 7(1) 90-99.
3. Internalized homophobia: A factor in depression, anxiety, and suicide in the gay and lesbian population, Igartua, Karine J.; Gill, Kathryn; Montoro, Richard, Canadian Journal of Community Mental Health. 2003 Fal Vol 22(2) 15-30