כסיסת ציפורניים

כוססים ציפורניים? אתם לא לבד. כסיסת ציפורניים היא תופעה נפוצה אשר מתעוררת בדרך כלל בילדות המוקדמת (3-4), מגיעה לשיאה בגיל ההתבגרות ודועכת, באופן טבעי בדרך כלל, עם ההתבגרות: בעוד שכ-45% מהמתבגרים כוססים ציפורניים, רק 4.5% מהמבוגרים מתמידים בכך באופן קבוע בבגרות.

כסיסת ציפורניים, בדומה להרגלים שליליים וממכרים כתלישת שיער וחריקת שיניים, מלווה במגוון מחירים כזיהומים, פגיעה בעור שמסביב לציפורן ובציפוי השיניים, ויצירת רושם עצבני ובלתי אסתטי. למרות זאת, "כוססים כרוניים" מתקשים להפסיק לכסוס את ציפורניהם מאחר וההרגל הופך להיות אוטומטי.

לאורך השנים הוצעו מגוון הסברים לכסיסת ציפורניים, המכונה בשפה המקצועית אוניכורפגיה. בעבר הוצע כי כסיסת ציפורניים מהווה עדות לפסיכופתולוגיה (הסבר שנמצא חסר בסיס), ובהמשך התעוררה מחלוקת מחקרית לגבי קיומו של קשר בין חרדה לכסיסת ציפורניים: בעוד שחלק מהמחקרים בתחום מצאו עדויות לקשר זה, אחרים הצביעו על כך שרמת חרדה גבוהה לא ניבאה כסיסת ציפורניים. תיאוריות אחרות מצביעות דווקא על תפקידם של גורמים סביבתיים כחיקוי מבוגרים (במקרה של ילדים), בדידות, דיכאון או מעבר מהרגל "התמכרותי" אחר כמציצת אצבע או עישון. תיאוריה נוספת אף מצביעה על הקשר בין רמת הפעילות הפיסית של האדם לבין הנטייה לכסיסת ציפורניים. לפי תיאוריה זו, אנשים ובעיקר ילדים הפגיעים במיוחד לכסיסת ציפורניים הם אלו שתנועתם והחופש המוטורי שלהם מוגבלים מסיבות שונות. גם אנשים ובמיוחד ילדים אשר מתקשים לבטא חוויה של מתח ולחץ במילים עלולים להביע את מצוקתם באופן עקיף- דרך כסיסת ציפורניים.  

כסיסת ציפורניים אשר מופיעה כתגובה למתח אינה מלווה רק במחירים רפואיים, חברתיים ואסתטיים אלא גם בכך שהיא עלולה לבוא על חשבון רכישת יכולות מתאימות יותר להתמודדות עם מצבי מתח ואי שקט: הכסיסה מפיגה את המתח וכך מצמצמת את הצורך בפיתוח יכולת של ביטוי מילולי של הקושי, או פיתוח טכניקות הרגעה עצמית גופנית חלופיות.

כיצד מטפלים בכסיסת ציפורניים?

כיום מוכרות שתי שיטות טיפול כיעילות להתמודדות עם כסיסת ציפורניים אצל ילדים ומבוגרים:

• טיפול קוגניטיבי התנהגותי: טיפול הממוקד בהקניית מיומנויות להגברת תשמות הלב והמודעות לכסיסת הציפורניים, ולרכישת טכניקות הרפיה, הרגעה והסחת דעת אשר מחליפים את כסיסת הציפורניים.
• היפנוזה: היפנוזה ידועה ביכולתה לסייע בהפחתת הדחף לביצוע הרגלים שליליים ככסיסת ציפורניים, תלישת שיער ועישון, בדרך כלל במקביל לשימוש בטכניקות התנהגותיות נוספות. הטיפול בהיפנוזה בכסיסת ציפורניים מכוון להגברת המודעות לכסיסה ולהפחתת הצורך בה, למשל באמצעות השתלת תחושה פיסית בלתי נעימה המקושרת לכסיסת ציפורניים.
• הפחתת מתח: כאשר כסיסת ציפורניים מופיעה בתקופות לחץ ומשבר, כדאי לראות בה 'נורה אדומה' ולהקצות משאבים לגורמים העומדים בבסיס החוויה הרגשית ולרכישת מיומנויות הרגעה עצמית יעילות יותר, באופן עצמאי או באמצעות טיפול.
• שימוש בחומרים מרתיעים: "תרופת סבתא" ידועה היא מריחת מרה, לקה או כל חומר אחר בעל טעם מרתיע על הציפורניים. שיטה זו עשויה להיות יעילה בחלק מהמקרים אך חשוב שלא להשתמש בה עם ילים צעירים (למטה מגיל 7), אשר אינם מבינים היטב את משמעות השימוש בחומרים הנ"ל. לילדים מגיל 7 והלאה ניתן להסביר את מטרת מריחת החומרים תוך עידוד וחיזוק המוטיבציה של הילד, ולא כאקט של ענישה.

הילד כוסס ציפורניים? פורום הורים

סובלים מלחץ וחרדה?

ביבליוגרפיה

1. Functional analysis and treatment of nail biting, Dufrene, Brad A.; Watson, T. Steuart; Kazmerski, Jennifer S. Behavior Modification, Vol 32(6), Nov 2008, 913-927.