קנאה, צרות עין ואשמה- סקירת פאנל

הקשר בין קנאה, צרות עין ואשמה והאופן בו הם מתבטאים ביחסי ההעברה ומשפיעים על התהליך הטיפולי מעורר את סקרנותם של מטפלים רבים. הכנס Envy, jealousy and shame שנערך על ידי האגודה הפסיכואנליטית הבינלאומית בשנת 2001 הוקדש לנושא זה, ואנו מביאים את סקירתה של Paola, Heitor.
הדוברת הראשונה, Ruth Riesenberg-Malcolm, התייחסה לשני סוגים של חוויות אשמה.
הראשונה מקושרת לנרקיסיזם מועצם: המטופל חש כי אם אינו מושלם- כלומר מגשים את דרישותיו של אובייקט פנימי אידילי- הוא הגרוע מכולם. סוג בושה זה אופייני לשלב בו הפעוט הופך מודע לנפרדותו מהאובייקט. במטרה להימנע מרגשות הקנאה הוא מנסה להכחיש מודעות זו וכאשר אינו מצליח- הוא חווה רגשות בושה חריפים.
סוג הבושה השני מבוסס אף הוא על נרקיסיזם אך מעורב יותר מתופעה הנובעת מהפוזיקציה הדפרסיבית, ויוצר חוויה רגשית מורכבת יותר המערבת אשמה ובושה. חוויה זו היא יותר דיפוזית, חזרתית, מתמשכת, מעיקה ומדכאת ופחות חריפה, וכוללת מצבים של האשמה עצמית והשפלה.
כדאי להמחיש סוגי בושה אלו, Riesenberg-Malcolm הציגה דוגמא קלינית. בתחילת האנליזה המטופל חווה בושה עזה בכל פעם שהמטפלת אמרה דבר מה עליו לא חשב בעצמו, והמפגשים נשאו אופי אינטלקטואלי ומתבונן מהצד. המטפלת הבינה מאפיין נרקיסיסטי זה כביטוי לתפקוד מנטלי ראשוני בו המטופל חווה אחדות עם המטפלת וחש מאוים סביב המודעות לנפרדות, הוא עשה שימוש בהזדהות השלכתית במטרה להפוך את העמדות- המטופל הופך למטפל ולהיפך. כלומר, הבושה היוותה תגובה ארכאית להיפרדות מהאובייקט. דוגמא נוספת מהטיפול במטופל זה ממחישה סוג נפוץ יותר של בושה המחובר לאשמה וקנאה. המטופל אופיין בפתיינות וניסיון להרשים את המטפלת בכישוריו- אפיון שקושר להיותו בן הזקונים והזכר היחיד מבין אחיות רבות ולקשר המיוחד והקרוב שלו עם אמו. לאחר פרשיית אהבים קצרה אשר במהלכה המטופל חש אשמה סביב רגשותיו לאנליטיקאית, הוא פיתח דפוס של התקפות עצמיות מאזוכיסטיות ובמקביל תיאר פנטזיות אומנותיות גרנדיוזיות. בהמשך, המטופל הפך מודע ליחסו האוהב למטפלת והמפגשים איבדו את אופיים המרוחק והאינטלקטואלי. בתקופה זו, הוא חווה קנאה עזה כאשר הרגיש כי המטפלת אינו שייכת לו באופן בלעדי והגיב במשיכת אהבתו ממנה ובנימה מנצחת. לאחר מכן, הוא חווה פעמים רבות אשמה ובושה על התנהגותו.

הדובר השני, Andrew P. Morrison הציג עבודה משותפת שלו ושל Melvin Lansky אשר כוונה ליצירת דיאלוג עם התפיסה הקלייניאנית של קנאה (jealousy) , צרות עין (envy) ובושה. הם הביעו את הערכתם לעבודתה של קליין ולחדשנותה בהבנה כי שורשי הקנאה אינם נעוצים בקנאת הפין. עם זאת, הם התנגדו להנחתה של קליין כי אגרסיה מולדת שבסיסה ביצר המוות היא הבסיס לצרות עין, ולקישור שלה את החרדה הפרנואידית שבעמדה הסכיזואידית-פרנואידית לקנאה. לטענתם, צרות עין משקפת את האידיאליזציה ההרסנית לאחר המבוססת על השוואת העצמי לאחר מתוך עמדת נחיתות. השוואה זו יכולה להביא לבוז ולגאווה. בעוד שבצרות עין האחר שנוא ומרומם, בבוז האחר הוא המונמך ביחס לתחושת העצמי המרוממת. הם טענו כי ליבתו של ערך עצמי נמוך היא הבושה המנוגדת לגאווה: העצמי הגאה אינו צר עין ואינו בז לאחר. בושה וחרדה מהווים אזהרה מפני איום על הקשר עם האחר ועשויים לייצג ניסיון תיקון שלו או, במקרה של צרות עין ובוז, של ניתוק העצמי מהאובייקט העלול לדחות או להיאבד. מפרספקטיבה זו, צרות עין ובוז הם חוויות מודעות אשר מקורן בחווית אשמה לא מודעת שהותמרה. כלומר, צרות עין ובוז הם ביטויי זעם נרקיסיסטי המתעוררים נגד איום של פגיעה ובמובן זה הם מנגנונים הגנתיים. המחברים הציעו כי דיספוזיציה לאשמה אליה נלוות פנטזיות של היעדר אהבה מעוררות חווית של בושה, וטענו כי המסגרת האנליטית בה טבועים מלכתחילה פערי כוחות מגרה שחזור של תחושות אלו.

הדובר השלישי, Carlos Valedón, הציע כי הופעת בושה בהעברה מייצרת קושי משמעותי בתהליך הטיפולי מאחר והיא גורמת לחלק מהמטופלים למנוע מידע "מביש" מהמטפל, אשר נמצא בעמדת עליונות המייצגת את האגו האידילי. הוא מתאר כיצד מטופלים אשר היו שבויים לאורך זמן רב מדי באשליית האחדות והשלמות הנרקיסיסטית עם האם נמנעים מקנאה באב אשר נוצרת על ידי כניסתו לדיאדת האם-תינוק, ומפתרונה על ידי הזדהות עם האב. מטופלים אלו עשויים לגרור תחושה זו לחייהם הבוגרים: הם נוטים לחוש כי יש להם כל דבר שהם רוצים או חושקים בו וחווים בושה עזה וצרות עין כאשר תחושה זו מאותגרת על ידי תסכולי החיים הטבעיים.

ביבליוגרפיה

Envy, jealousy and shame. De Paola, Heitor. The International Journal of Psychoanalysis, Vol 82(2), Apr 2001, 381-384.