מוכרחים להמשיך ללכת: מטפלים בשברי מאמץ

ספורטאים, חיילים ביחידות קרביות, רקדנים וכל מי שעוסק באופן קבוע בפעילות גופנית נמרצת - חשופים לפציעות המכונות "שברי מאמץ" בדרגות חומרה שונות. מדוע הם נגרמים? מי נמצא בסיכון והאם ניתן למנוע אותם? 

שברי מאמץ, המכונים גם "שברי הליכה", מהווים אחת הפציעות הנפוצות כתוצאה מפעילות גופנית. מאמצים חוזרים ונשנים, כמו בריצה, הליכה מאומצת, קפיצות או פעילות שיוצרת לחץ על העצמות, עלולים ליצור עומס על עצמות הרגליים ולגרום לשברים זעירים בהן. למעלה ממחצית השברים מתפתחים באזורים שונים בחלק התחתון של הרגליים, כאשר רבע מכלל הפגיעות הן בעצם השוקה. 

שברים אלו גורמים לכאב, לנפיחות ואי נוחות רבה, אך לרוב הם מחלימים מעצמם, אם נותנים לגוף לנוח כמה חודשים. עם זאת, חשוב לזכור ששברי מאמץ נוטים לחזור – כ-60% מהמקרים הם שברים חוזרים.

מי יסבול משברי מאמץ?

כשהשרירים לא מספיק חזקים, הם מתעייפים במהירות ואינם יכולים לתת את התמיכה הנחוצה לעצמות. לכן, כל לחץ או עומס על העצמות עלול להוביל להיחלשות נוספת ולפגיעה בעצמות. אנשים שעוסקים בפעילות גופנית נמרצת נמצאים בסיכון מוגבר לשברי מאמץ בדרגות חומרה שונות:

•ספורטאים, בעיקר מתחום האתלטיקה. 

•חיילים שהאימונים שלהם כוללים הליכה ממושכת תוך נשיאת ציוד כבד.

•אנשים שהחלו בפעילות גופנית מאומצת או העלו את עוצמת האימונים שלהם בפתאומיות.

•שברי מאמץ שכיחים יותר אצל נשים. לדוגמא, מספר שברי מאמץ אצל חיילות גדול פי שלושה בהשוואה לחיילים.

ישנם גורמי סיכון אחרים הכוללים:

•עישון.

•ריצה של למעלה מ-40 ק"מ בשבוע.

•רמות נמוכות של ויטמין D בדם.

•אוסטיאופורוזיס.

•הפרעות אכילה.

•שתייה של יותר מ-10 משקאות אלכוהוליים בשבוע.

•שימוש בנעליים לא מתאימות או שחוקות שאינן בולמות את הזעזועים בצורה יעילה.

כל בעיה במבנה הרגל או כף הרגל, שפוגעת בחלוקה שווה של המשקל והעומס עלולה להגדיל את הסיכון לשברים.

כיצד מטפלים בשברי מאמץ

מניעה

הטיפול הטוב ביותר הוא כמובן למנוע את היווצרותם. לכן, המומחים ממליצים להתחיל בפעילות גופנית בהדרגה ולהעלות את עצימות האימון בכ-10% לשבוע בלבד. חשוב לבצע תרגילי חימום ומתיחות לפני האימון ולעשות מספר הפסקות במהלכו כדי לתת לגוף לנוח. רצוי להפסיק את האימון אם מרגישים כאב.

כמו כן, תמיד יש להשתמש בציוד ספורט מתאים או רפידות מיוחדות, במידת הצורך, כדי למנוע עומס יתר על הרגליים וכפות הרגליים.

עזרה ראשונה

במידה שהשבר כבר התפתח, מומלץ להרים את הרגל שנפגעה ולתת לה מנוחה עד שהשבר מחלים. אפשר להניח קרח עטוף במגבת על האזור הפגוע במשך 24-48 שעות ראשונות ולהפחית מהפעילות היומיומית. 

כדי להקל על כאב אפשר לקחת תרופות נוגדות דלקת. במקרים מסוימים הרופא יכול להתאים סד או לשים גבס כדי למנוע כל תזוזה אפשרית באזור שנפגע.

ריפוי והתאוששות 

עם ירידת הנפיחות, לרוב כשבועיים לאחר הופעת הסימפטומים, אפשר לחזור ולעמוד על הרגל הפגועה בעדינות. אם צריך אפשר להיעזר במקל הליכה או בקביים. נשיאת המשקל מעודדת את תהליכי הריפוי, אך יש להפחית עומס מהאזורים הפגועים וללמוד דפוסי תנועה נכונים, שמקלים משמעותית על הכאב.

רצוי להימנע מפעילות שגרמה שלבר מלכתחילה במשך שישה עד שמונה שבועות. חזרה לפעילות גופנית מוקדם מדי עלולה לעכב את ההחלמה ואף לגרום לנזק בלתי הפיך בעצם.