שברי מאמץ (Stress Fracture)

סימפטומים

שבר מאמץ מתבטא בכאב שאינו אופייני או בכאב מוסווה. נכון בעיקר בשברים "העמוקים" יותר (השברים באגן או בעצם הירך). הכאב משתנה ותלוי במיקום השבר, בחומרתו ובדרגת הפעילות. לאצנים מוכר הביטוי "הקרצ'נדו של שבר המאמץ": בתחילה מופיע כאב זמן מה אחרי תחילת הריצה, ונעלם עם הפסקת הריצה. מאוחר יותר יופיע כאב מייד בתחילת הריצה והוא עשוי להיעלם רק לאחר שעבר זמן מה מהפסקת הריצה. בשלב השלישי יופיע הכאב גם בחיי היומיום ואף במנוחה. יש הטוענים כי לא כל שבר מלווה בכאב, או שדווקא בפעילות יתבטא הכאב פחות בשל הפרשת האנדורפינים (משככי הכאב הטבעיים שהגוף מפריש בזמן מאמץ).

פגיעות מפעילות מוגברת מתבטאות בדרך כלל בכאב אך ללא נזק קבוע. שבר מאמץ, לעומת זאת, עשוי להפוך לשבר מלא, ולכן חשוב לאבחן מוקדם ככל שניתן מייד עם התעוררות החשד. 

סיבות וגורמי סיכון

הגורם השכיח והבולט ביותר בהתפתחות שבר מאמץ הוא הטלת עומס נישנה מבלי שניתנה לעצם האפשרות לשוב להיבנות ולהתחזק. קרוב לוודאי כי קיים גם רקע גנטי להיארעות שברי מאמץ אך ההוכחות לכך עדיין אינן מובהקות. גזע ומין משפיעים על רמת הסיכון להתפתחות שברי מאמץ. נשים חשופות יותר לפגיעה, אפריקאים פגיעים פחות מאשר לבנים וכו'. כושר גופני ירוד והיבטים ביומכניים (מבנה נעל) מהווים אף הם גורמי סיכון להתפתחות שבר מאמץ.

אבחון ובדיקות

האבחון מבוצע בדרך כלל באמצעות מיפוי עצמות, שהוא האמצעי המיושם ביותר כ"בדיקת הבחירה" (דרוג השברים המקובל כיום נעשה לפי מיפוי העצמות) (תמונה 1). לעיתים מסתייעים גם בצילום רנטגן, בטומוגרפיה מחשבית (CT), בבדיקת העל-שמע (אולטרסאונד) ובתהודה המגנטית, המסתמן היום כאמצעי האבחנה המובחר בשל רמת הדיוק, הרגישות, יכולתו לאתר את השבר בשלב מוקדם מאוד, מיעוט אבחנת-יתר, והיותו לא כרוך בקרינה מייננת.

טיפולים ותרופות

שבר המאמץ מחלים בדרך כלל מעצמו, בתנאי מנוחה, ללא הטלת מאמץ נוסף על העצם הפגועה. כך מנגנוני הריפוי (פעילות אוסטאובלסטית) יפצו על היחלשות העצם שנגרמה על ידי פעילות מנגנוני הספיגה (פעילות אוסטאוקלסטית) שהופעלו בעת המאמץ הגופני. לכן, מתבסס הטיפול על מנוחה יחסית, על הורדת עומס האימון והעומס המוטל על העצם. משך המנוחה הדרוש להחלמה תלוי בדרגת השבר ובמיקומו. מיעוט השברים (10%-5%) לא יתאחו, ובמקרים בודדים תחול היפרדות השבר ויתחייב ניתוח, כמו גם בשברים שהאיחוי בהם מתעכב.

מניעה

תוכנית מאוזנת של פעילות גופנית היא ערובה למניעת שברי מאמץ. את תוכנית האימון יש לבסס על סרגל מאמצים מדורג. יש לאפשר כמות שעות סבירה לשינה ולמנוחה בין האימונים. מאחר שחשוב לאפשר למנגנוני בניית העצם לפצות על מנגנוני ספיגת העצם, נהוג היה להוריד את העומס באימון בכל שבוע שלישי. שימור כוח השרירים והכושר האירובי מהווים גורם חשוב במניעת שברים שכן הביומכניקה הנכונה של ההליכה מבוססת על שרירים תקינים הבולמים את העומס המוטל על מערכת השלד ומורידים את העומס מהעצמות.