אנפילקסיס (Anaphylaxis)

ראשי

תאור

אנפילקסיס הוא הסתמנות קלינית של תגובת רגישות-יתר לגורם זר בדרגת חומרה קשה. אנפילקסיס טיפוסי מתאפיין בהתפתחות פתאומית של תגובה רב-מערכתית בעלת תסמינים מסכני חיים בעקבות חשיפה לגורם זר, שחשיפות קודמות אליו לא גרמו לשום תגובה חריגה.

המונח אנפילקסיס הוטבע לראשונה ב-1902 על ידי החוקרים פורטיאר וריכט. השניים הזריקו מספר פעמים, בהפרשי זמן, ארס לכלבים, בכמות קטנה שאין בה כדי להרוג. באחת הפעמים גרמו החוקרים למותם הפתאומי של הכלבים, שלא כתוצאה מהפעילות הרעלנית של הארס. מאחר שמטרתם הראשונית היתה ליצור פרופילקסיס (ביוונית: פרו - בעד, פילקסיס - הגנה), אצל הכלבים, הרי שלמצב ההפוך של חוסר הגנה ניתן המונח אנפילקסיס (ביוונית: אנא - ללא). למעשה, החוקרים גרמו ליצירת ריגוש אימונולוגי אצל הכלבים עקב ההזרקות הנישנות ובסופו של דבר, הזרקה נוספת גרמה לתגובה הקשה שהסתיימה במוות.

אנפילקסיס טיפוסי מופיע כתגובה קיצונית של הגוף להיקשרות שבין האנטיגן, הגורם הזר, לנוגדן מסוג IgE המצוי על תאי הפיטום והבזופילים. ההיקשרות גורמת לשחרור מיידי של חומרים כימיים שונים מתאים אלה. חומרים אלה, שהעיקרי שבהם הוא היסטמין, גורמים בהמשך להופעת התסמינים הללו, זמן קצר לאחר החשיפה לאנטיגן.

אנפילקסיס, Anaphylaxis


כאשר ההיחשפות לאנטיגן היא דרך מערכת הדם, לדוגמה במתן תרופה בעירוי, האנפילקסיס יכול להופיע תוך  שניות. כאשר מערכת העיכול נחשפת ראשונה לאלרגן, לדוגמה באכילת מזון, האנפילקסיס, עלול להופיע גם אחרי מספר שעות, בשל הזמן הנדרש לספיגת המזון מתוך המעי לדם.

אנפילקסיס טיפוסי המערב נוגדני IgE קיים בתגובות רגישות-יתר למזון (סוגי המזון ששכיח ביותר שמעוררים תגובה כזאת הם חלב, ביצה, בוטנים, שומשום, אגוזים, דגים ופירות ים), תרופות (פניצילין) ועקיצות דבורים וצרעות. קיימות גם תגובות רגישות-יתר בעלות הסתמנות קלינית דמוית אנפילקסיס ש-IgE אינו מעורב במנגנון היווצרותן.

תגובות אלה, מכונות "אנפילקטואידיות" (דמוי אנפילקסיס). הגורמים השכיחים להן כוללים חומרי ניגוד המוזרקים בצילומי רנטגן, תרופות (אספירין, אופטלגין), תוספי מזון כימיים (סולפיט, מונוסודיום-גלוטמט) ועירויי דם ותוצריו.

ההבדל העיקרי בין שני סוגי התגובות הוא שבאנפילקסיס טיפוסי ניתן לבצע תבחיני עור או בדיקת דם שיאפשרו זיהוי הגורם לאנפילקסיס, בעוד שבתגובות האנפילקטואידיות, בדיקות אלה, חסרות ערך ולכן לא נעשה בהן שימוש. קיימים גם גורמים נוספים לאנפילקסיס שלא בעקבות חשיפה לחומר זר, אלא לגורם פיזיקלי, כמו קור, חום או מאמץ.

האנציקלופדיה הישראלית  לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007

סימפטומים


התסמינים יכולים לכלול אחת או יותר ממערכות הגוף:

בעור - תפרחת, אודם, נפיחות, בצקת, תחושת חום וגרד.
בריריות - נזלת, התעטשויות, גרד בעיניים, חך ואף, אודם בלחמיות, גודש אפי.
בדרכי הנשימה - שיעול, ליחה, קשיי נשימה, צפצופים, צרידות, מחנק.
במערכת העיכול - כאבי בטן, שלשולים, הקאות, בחילות.
במערכת דרכי המין - כאבי בטן תחתונה.
במערכת כלי הדם - חולשה, סחרחורת, ירידת לחץ-דם, הפרעות קצב בלב, אובדן הכרה.
במערכת העצבים - כאבי ראש, פרכוסים.
תסמינים חמורים באחת המערכות החיוניות עלולים לגרום למוות.

אבחון ובדיקות

אבחון ובדיקות

אבחון הגורם לתגובת רגישות-היתר ייעשה באמצעות תבחיני העור, או בדיקת דם במקרים בהם הגורם הוא IgE. בתגובות האנפילקטואידיות תקבע האבחנה על ידי תבחין תגר, בו חושפים את האדם לגורם החשוד בצורה איטית והדרגתית, על מנת לראות אם אכן מופיעה תגובת רגישות-היתר.

מניעה וטיפול

טיפולים ותרופות

הטיפול התרופתי המיידי באנפילקסיס הוא הזרקת אדרנלין. קיימים מזרקי אדרנלין חד-פעמיים לטיפול עצמי (הזרקה אוטומטית), בהם יצויד כל אדם העלול לפתח תגובה שכזאת. שימוש בהם ייעשה בעקבות חשיפת האדם לגורם האלרגני, אם אכן מתחילים להופיע תסמיני האנפילקסיס.

נשיאת מזרק זה, חשובה מאוד משום שחשיפה לגורמים שונים, עלולה להיות בלתי צפויה ופתאומית, כמו בעקיצת דבורה או אכילת המזון הבעייתי מבלי שהאדם מודע לכך שמרכיב זה קיים בצלחת שלפניו.

בתגובות רגישות-יתר קלות יותר עם תסמינים שאינם מסכני חיים, די יהיה בשלב ראשון בנטילת תרופה אנטי-היסטמינית.

הטיפול העיקרי לטווח ארוך הוא הימנעות מוחלטת מחשיפה לגורם האלרגני לאחר שיזוהה כהלכה. בכל בדיקת רופא חשוב לציין את הגורם האלרגי כדי למנוע חשיפה בטעות לגורם אלרגי דומה, שעל אף שלא גרם בעבר ישירות לאנפילקסיס, עלול לגרום לתגובה דומה בשל הדמיון שבינו לבין הגורם שגרם לתגובה כזאת בעבר. כך לדוגמה, אדם שפיתח אנפילקסיס לפניצילין, סיכוייו לפתח תגובה דומה לתרופות אנטיביוטיות דומות, כמו מוקסיפן, או אוגמנטין - גדולים מאוד.





פורומים לופוס ומחלות אוטואימוניות

הודעה
מחבר
תאריך/שעה
חשד ללופוס שאלת המקך עופרה 25/05/2020 22:43
  • תודה מה הכונה בטיפול נוסף פלאקוניל ?האים אין לתרופה תופעות לוואי.אני קוראת באינטרנט שירידה במשלים מנבאת בעיה בכליות האים זה כך? מתי יפחת הסיכון שאפלה תהפול ללופוס? תודה רבה לך

  • + הוסף תגובה
אפלה ולופוס - 2 פרופ' ננסי אגמון-לוין 26/05/2020 21:21
  • פלאקוויניל זו אופציה אחת. ירידה במשלים אכן קשורה בבעיה בכליות, אך גם בתופעות אוטואימוניות רבות אחרות והיא אינה ספציפית. בדרך כלל מעקב לאורך זמן מאפשר לי להעריך את הסיכון - אך זה כמובן פרטני לכל חולה וחולה.

  • + הוסף תגובה
חשש מהתפתחות לופוס עופרה 24/05/2020 21:45
  • שלום דר,לפני מספר שנים אובחנתי בתסמונת אפלה נוטלת קומדין קבוע. אין נוגדניםשל לופוס למעט c3 נמוך 72.מרגישה מעולה ללא תסמינים כלשהם.לאחרונה אני בפרויקט פיסי תובעני מעט שעות שינה עומס עבודה נהנית מאוד אך חוששת שמצבי יתדרדר לכדי לופוס.האים c3 יכול לעלות.האים המשלים הנמוך קשור לתקופה הלחוצה. אשמח שתסבירי האים יש קשר והשפעה על המשלים והתדרדרות מאפלה ללופוס תודה רבה מאוד

  • + הוסף תגובה
האם אפלא יכול להפוך ללופוס ? פרופ' ננסי אגמון-לוין 25/05/2020 22:09
  • עופרה שלום, אכן אפלא יכול להפוך ללופוס אך הסיכון לכך אינו גדול 10-15% ככל הנראה. משלים נמוך כבדיקה יחידה יכול להופיע ב אפלא בלבד - אך במקרים הללו אני נוהגת ל"שדרג" או לפחות לשקול "שדרוג" של הטיפול. במילים אחרות - א. כדאי להיות במעקב מסודר במרכז המתמחה באפלא וגם בלופוס. ב. צריך להשלים בדיקות ג. כדאי לשקול טיפול "מגן" ד. עם כל המפורט לעיל - אפשר לנשום לרווחה - הסיכון אינו גבוה, ובכל מקרה אנו יכולים לטפל בכך היטב. אחרון אחרון חביב - החיים בישראל, בעולם (עם הקורונה ובלעדיה) הם עתירי מתחים . מתחים מעלים סיכון להחמרה של מחלות אוטואימוניות, אך כאמור אלה הם חיינו. אז מה עושים - מוצאים דרכים גם כאשר יש פרויקט תובעני - להקפיד על שינה, להקפיד על נקודות רגיעה - ולהשאר בשליטה. בהצלחה בפרויקט.

  • + הוסף תגובה
שאלה בענין נוזל פריקרדיאלי אודליה 20/05/2020 09:32
  • ד"ר שלום רב. ראשית תודה על האפשרות לקבלת ייעוץ. מדובר באבא שלי, בן 62. במאי 2019 ביצע בדיקת ct של הריאות במסגרת אבחון למעשנים, על דעת עצמו. הבדיקה יצאה תקינה. נמצא שיש לו נוזל פריקרדיאלי בכמות גדולה. מכך התחיל הבירור. חשוב לציין כי הנוזל היה כבר כ- 4 שנים קודם לכן בכמות מזערית, והיה כל הזמן במעקב אצל קרדיולוג שטען שרק לעקוב. אבא אושפז וביצעו בדיקות דם ולא מצאו משהו חריג. הופננו להמטולוג , נמצא בלטות מזערית בבית שחי ימין, נלקח ביופסיה נמאה לימופמה מרגינל זון ברמת ממאירות מאודדדדד נמוכה. הועלה חשד שהנוזל הינו מהלימופמה ולכן התחיל טיפול ביולוגי + כימו משולב אחת לחודש , 6 טיפולים. אבא סיים את הטיפולים, אין קליטה בבלוטה ואין חשד ללימופה אבל עדיין יש נוזל! חשוב לציין כי ב09/19 ביצע ניקוז של הנוזלף, במקביל ב-10/19 החל טיפולים והנוזל חזר להיות בכמות גדולה. לאחר התייעצות עם המטולוגית בכירה נמסר כי הנוזל אינו מהלימפומה... חזרנו לנקודת ההתחלה. נשמח לקבל כיוון / הכוונה ממה יכול להיות ומה הטיפול לכך. במסגרת הבדיקות דם שביצע באישפוז ביולי 2019 נמצא rf מוגבר. האם יכול להיות קשר למחלה אוטיאומנית. האם לדת לכיוון הזה? אודה מראש לתשובה! מערכיה מאוד.

  • + הוסף תגובה
נוזל פריקריאלי כביטוי למחלה אוטואימונית פרופ' ננסי אגמון-לוין 25/05/2020 22:06
  • שלום אודליה. אכן, נוזל (תפליט, בשפה הרפואית) פריקרדיאלי (סביב קרום הלב) הוא לעיתים קרובות ביטוי של תהליך אוטואימוני התוקף את קרום הלב. תהליך זה יכול להופיע לאחר ניתוח בבית החזה, זיהום, גידול או כתוצאה ממחלה אוטואימונית (למשל זאבת, אבל גם מחלות אחרות) הטיפול בתהליך הזה דורש התערבות אימונית - היום יש מגוון תרופות היכולות לסייע בהפחתת הנוזל ובשמירה על תפקוד תקין של הלב, וכמובן שנדרש מעקב מסודר הן לטיפול בצד האימוני והן של הקרדיולוגים (במקרה של אביך גם של ההמטולוג) בשנתיים האחרונות יש גם טיפולים ביולוגים מתקדמים היכוליים לסייע. כמובן שרק מהפירוט לעיל אינני יכולה לכוון יותר, אך אני מקווה שזה עוזר בברכה,

  • + הוסף תגובה

הצטרפו לאינדקס הרופאים!