גידולים במעי הגס

ממאירויות של המעי הגס והחלחולת (רקטום) שונות זו מזו מבחינה ביולוגית ומבחינה טיפולית. עם זאת מקובל להתייחס אליהן כאל מחלה אחת: סרטן המעי הגס והחלחולת (Colorectal cancer). סרטן זה מסווג לסוגים שונים על פי התאים הממאירים. ברוב המכריע של המקרים (יותר מ-95%), מדובר בסוג שנקרא אדנוקרצינומה (Adenocarcinoma). המחלות הנדירות הן לימפומה, קרצינואיד, מלנומה וסרקומה.

סרטן המעי הגס והחלחולת מהווה בעיה בריאותית כאובה. הוא שכיח מאוד וכרוך בשיעורי תחלואה ותמותה גבוהים, המגיעים עד 50% מקרב החולים שלקו בו. בשנה אחת צפויים למות ממחלה זו יותר מ-1,000,000 אנשים ברחבי העולם. בעשור הראשון של המאה ה-21 סרטן המעי הגס יהווה את הגורם מספר אחד לתמותה בישראל אף יותר משיעור התמותה ממחלות לב.

כיום סרטן זה הוא השכיח ביותר בישראל בדומה, כמעט, לשכיחותו של סרטן השד. שכיחותו היא הגבוהה ביותר כגורם לתמותה מסרטן בארצנו. בשנה אחת צופים מעל 3000 מקרים חדשים, והתמותה הצפויה 1500-1200 אנשים. אם המחלה מאובחנת בשלב מתקדם הסיכוי להחלים ממנה אפסי, אם אבחונה נקבע בשלב מוקדם שיעורי הריפוי הם למעלה מ-95%. סרטן המעי הגס פוקד את שני המינים בשכיחות כמעט שווה, 55% מן המקרים בקרב גברים ו-45% בנשים. התפתחות המחלה נובעת משילוב של גורמים סביבתיים, תזונתיים ואורחות חיים בצירוף נטייה תורשתית. תיקון או מניעת גורמים אלה יוביל בהכרח לירידה משמעותית בשיעור היארעות המחלה.

סרטן המעי הגס והחלחולת מופיע בגיל 50, ושיעור הלוקים בו עולה בצורה תלולה לאחר גיל זה. כלומר, הגיל הוא גורם הסיכון החשוב והמשמעותי ביותר. גורמי סיכון נוספים הם דיאטה עשירה בחלבון ובשומן מן החי, צריכת קלוריות רבה, עישון וצריכה מוגברת של אלכוהול. לעומת זאת צריכה של פירות וירקות עשירים בסיבים תזונתיים ובתאית, בשילוב עם פעילות גופנית מורידים את רמת הסיכון באורח משמעותי. כלומר, באמצעות שינוי באורחות החיים ניתן למנוע לפחות כ-50% מן המקרים.

יש להדגיש שחשוב להקפיד על אורח חיים בריא מגיל צעיר יחסית, כי ראשית ההתפתחות של המחלה כבר בגיל 30-20. גורמי סיכון נוספים הם מחלות מעי דלקתיות כרוניות כדוגמת דלקת כיבית במעי, קרינה וחומרים רעילים אחרים. נמצא גם ששאתות באיברים אחרים, ובמיוחד בשד ובמעי הדק מעלים את הסיכון לסרטן של המעי הגס.

במיעוט המקרים (עד 15%) הגורם התורשתי מהווה את הגורם המשמעותי להתפתחות המחלה.

פרופ' נדיר ארבר
ד"ר רומן גרינשפון

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007