ליחה בגרון היא לרוב מצב של הצטברות ליחה בחלק האחורי של האף, בגרון ובסינוסים. לרוב מצבזה הוא זמני, אך חלק מהאנשים סובלים מליחה כרונית, שנמשכת חודשים או שנים. בכל מקרה אין מדובר במצב מסוכן, וקיים טיפול להתמודדות איתו.
התפקיד של הליחה הוא למעשה לכידה של גורמים לגירוי – אלרגנים או זיהומיים - לפני שהם מגיעים לריאות. הרירית שבאף משמשת לשם יצירת לחות שעוזרת בלכידה ויצירת הליחה, ובכך בעצם משמשת כפילטר לאוויר היבש שאנחנו נושמים.
לליחהתפקיד חשוב ביותר במערכת החיסונית של הגוף, והיא נמצאת בדרך כלל בכמה מקומות עיקריים: במערכת כלי הנשימה (בעיקר בסמפונות) בגרון, באף ובמערכת הסינוסים. לאחר שהליחה לוכדת גורמים זרים החודרים לגוף דרך דרכי הנשימה, היא מוציאה אותם החוצה באמצעות עיטוש, נזלת או שיעול.
הליחה היא דלילה בדרך כלל, אך כאשר היא הופכת לסמיכה יותר או שהופעתה היא ליחה צהובה או ליחה ירוקה, ליחה תקועה בגרון הופכת למצב לא נעים. מאידך, כאשר אין מספיק ליחה זהו גם עלול להיות מצב בעייתי.
ליחה בגרון הופכת לבעייתית אם היא הופכת לליחה כרונית, אם היא מפריעה להפקת קול, לנשימה או לבליעה. ליחה מוגברת עלולה לגרום לקול מוזר או צרוד, ואף לקושי בבליעה. ליחה מוגברת אף עלולה לגרום לאדם לכחכח את גרונו לעתים קרובות ושוב ושוב. למעשה, ליחה כרונית יכולה להיות מטרד של ממש ולגרום לכך שאנשים יתעוררו באמצע הלילה[1].
Orawan Pattarawimonchai | Shutterstock
מהי ליחה ליחה, ריר, היא נוזל סמיך ודביק המכסה את פני השטח של נתיבי האוויר. לליחה יש שלושה תפקידים עיקריים:
בגלל הדביקות שלה, תפקיד הליחה להגן על הריאות באמצעות לכידה ופינוי של חלקיקים זרים כגון וירוסים, אלרגנים, אבק וכימיקלים, שמנסים להיכנס לתוך הריאות[2].
הליחה עצמה עשויה גם מחומרים השייכים למערכת החיסון, כגון תאי דם לבנים ונוגדנים, אשר הורגים גורמים חיצוניים המנסים להיכנס לגוף.
הריר מעניק לחות לרקמות של האף, הפה והסינוסים, אשר נוטים להתייבש ולהיסדק אם הם סובלים ממחסור בלחות.[3]
הליחה למעשה נמצאת כל הזמן במערכת הנשימה שלנו, אך לרוב אינה מורגשת. אנשים נוטים להרגיש בליחה בדרך-כלל כשהם חולים. למשל בהצטננות ישנה כמות ליחה מוגברת ועלולים להרגיש נזלת באף, ליחה בגרון ושיעול, שהוא תוצרת של דרכי נשימה נפוחות יותר הגורמות לייצור מוגבר של ליחה בריאות[4].
סימפטומים
ליחה תקועה בגרון מובילה לצורך לכחכח, להרגשה של חסימה בגרון, להרגשה של אף גדוש, לנזלת, להרגשה של ליחה שיורדת בגרון, לשיעול מתמשך, לכאבי ראש או לכאב פנים, לירידה בחוש הריח והטעם, ולתחושת צפצופים באוזן ואף לירידה זמנית בשמיעה.
צבעה של הליחה אמור להיות שקוף, אך במקרים מסוימים יופיעו ליחה צהובה או ליחה ירוקה, שיכולות להעיד על מצב דלקתי.
סיבות וגורמי סיכון
אין גורם אחד לליחה בגרון, אך אצל אנשים מסוימים, חילופי העונות יכולים להיות מלווים באלרגיה לגורמים שונים בסביבה, כגון פריחה עונתית, או בהתקררויות ומחלת השפעת, המגיעות עם שינויי הטמפרטורה. כתוצאה מכך עלולה להצטבר ליחה בגרוןובמערכת הנשימה, ולהוות הפרעה לא נעימה לשגרת חיינו.
בדרך כלל מה שגורם לליחה בגרון הוא תגובה של מערכת החיסוןלזיהום או לגירוי, המובילים לשכבה הרירית של האף והגרון להתנפח ולייצר ליחה. הגורמים שמובילים לגירוי יכולים להיות צינון או זיהום אחר, כל מיני סוגים שונים של נזלת אלרגית, נזלת לא אלרגית, ופוליפים באף.
עדיין לא ברור מה גורם לליחה כרונית שאינה נגרמת מאלרגיה או זיהום. הגורם יכול להיות מקושר באי סדירות בצורה בה הליחה עוברת באף או שמדובר ברגישות יתר של החלק האחורי של האף והגרון לליחה.
למרות שגם כשאנחנו בריאים יש צורך לגוף להשתמש בליחה, ליחה מוגברת היא מצב שיכול להיות לא נוח ואף מטריד. ליחה מוגברת יכול להיגרם בגלל הסיבות הבאות:
זיהומים, כגון הצטננות או שפעת.
אלרגיות.
גירוי של האף, הגרון או הריאות.
מצבים מסוימים של מערכת העיכול כגון ריפלוקס.
עישון.
מחלת ריאות כגון דלקת ריאות, סרטן ריאות סיסטיק פיברוזיס ומחלת ריאות חסימתית כרונית.
אבחון ובדיקות
אבחון של הגורם לליחה בדרך כלל דורש הפניה לרופא/ה מומחה לביצוע הבדיקות הרלוונטיות: ייתכנו בדיקות אלרגיהאצל רופאה או רופא אלרגיה ואימונולוגיה, בדיקת אנדוסקופיה לצורך זיהוי פוליפים בלוע האף על-ידי רופאה או רופא אף אוזן גרון, וכן הלאה בהתאם לחשד הגורם.
סיבוכים אפשריים
במידה והליחה מתמשכת זמן רב והיא מפריעה לתפקוד היומיומי. מומלץ לפנות לרופא או לרופאת המשפחה, שיכולים לשלול מצבים כמו פוליפים באף או אלרגיות, שיכולים גם הם להיות הגורם לבעיה.
ליחה היא ריר חלקלק ודביק. היא עשויה להכיל תאים מתים, מוגלה, חיידקים, וירוסים או תאי דלקת שנוצרים בתגובה לזיהום או לאלרגיה. סיבוכים אפשריים לבעיה כוללים: דלקת שקדים כרונית, התייבשות, קשיי שינה, קשיי נשימה, בצקת ריאות, דום נשימה, אלח דם (זיהום בדם) וכדומה. חשוב לטפל בליחה בגרון בזמן כדי להימנע מהסיבוכים האפשריים, ובעיקר כדי להימנע מהמעמסה שהיא יוצרת על מערכת הנשימה.
טיפולים ותרופות
במרבית המקרים ליחה בגרון חולפת תוך מספר ימים או שבועות, עם חלוף הגורם לליחה. כדי להאיץ את התהליך ניתן לבצע שטיפות אף על בסיס מי מלח מספר פעמים ביום, ולהקפיד על שתייה מרובה של מים.
אם הליחה אינה עוברת, ישנם מספר פתרונות שיכולים לעזור להפחית את התסמינים. הטיפולים המקובלים ברפואה הם בדרך כלל אנטיביוטיקה, תרופות נגד גודש באף, תרופות נגד אלרגיה, כמו אנטי היסטמינים וספרי אף עם סטרואידים.
מעבר לכך מומלץ לצרוך מזונות שמצמצמים את הליחה, כגון ירקות ירוקים, ברוקולי, שום, סלרי, קישואים, פטרוזיליה, דובדבנים וחזרת. גם שתיה מרובה של מים מסייעת לנקות את הגוף מן הליחה. כדאי להימנע ממזונות שמעודדים ליחה, כמו מוצרי חלב, גלוטן המצוי במוצרי חיטה, שעורה ודגנים, אלכוהול, סוכר, בשר אדום עתיר שומן וכדומה.
טיפולים נוספים שיכולים לסייע:
שאיפת אדים ממים רותחים – יש להניח מגבת על הראש ולשאוף את האדים למשך 10 דקות. מומלץ לעשות זאת כמה פעמים ביום.
שטיפות עם מי מלח - לגרגר מי מלח חמימים בגרון. המלח עשוי לנקות ריר מהחלק האחורי של הגרון לעזור בהשמדת החיידק שגרם לזיהום, וכך להוריד את יצור הליחה.
שתיית מיץ לימון - לימון הוא חומר אנטי בקטריאלי שגם מכיל רמות גבוהות של ויטמין C המעלה את יכולת ההתמודדות של מערכת החיסון. יש לשים שתי כפיות מיץ לימון בתוך כוס מים חמה, להוסיף כף דבש ולשתות זאת שלוש פעמים ביום.
שתיית מים ומים מהולים בג'ינג'ר ודבש - ג'ינגר עוזר במלחמה בזיהומים בגרון ובמערכת הנשימה. יש לשים כף ג'ינגר במים רותחים ולהוסיף שתי כפיות דבש.
הגבהת הראש. שכיבה שטוחה יכולה לגרום לתחושה שהליחה מצטברת בחלק האחורי של הגרון[5].
להפסיק לעשן. הפסקת עישון מועילה בהפחתת כמות הליחה, בעיקר בקרב חולים במחלות ריאות כרוניות כמו אסטמה או COPD[5].
מניעה
הימנעות מאלרגנים ומקומות אפופי עשן שיכולים להוביל להתפתחות התסמינים.
הימנעות משימוש במזגן לחימום, שמוביל ליובש. במידת הצורך אפשר לשים עציץ או קערת מים בחדר כדי לשמור על הלחות.
שלום. עושה מעקב שנתי בגלל קשריות בבלוטת התריס. לפני כשנתיים היה רשום : אונה שמאלית בגודל רגיל. במרכז האונה - הודגם נגע עם הסתיידות גסה היקפית בקוטר כ- 1.7 ס"מ .TR-3 והשנה רשום: אונה שמאלית בגודל תקין. בקוטב התחתון- הודגם נגע בעל הדיות מעורבת כולל הסתידויות היקפיות חלקיות, קןטר התהליך כ- 1.8*1.1. TR -4 שאלות: 1. למה לפני שנתיים רשום "במרכז אונה" והשנה "בקוטב התחתון"? מה זה המושגים האלה? מה זה אומר? 2. מה זה הדיות מעורבת ? בבדיקה לפני שנתיים לא רשום את זה והשנה כן. מה זה אומר ? 3. מה בדל בין נגע עם הסתיידות גסה היקפית (מה שהיה רשום לפני כשנתיים ) לבין נגע בעל הדיות מעורבת כולל הסתידויות היקפיות חלקיות? 4. האם הבדיקה שעשיתי השנה מראה על שינוי מבדיקה קודמת של שנתיים? מאוד מודאגת. המון תודה מראש
שלום לך שתי התשובות די דומות. אולטראסאונד מפוענח על ידי בני אדם ולכן פעמים רבים אותה בדיקה תקבל פענוחים שונים. לגבי מיקום אני אתן לך דוגמא: אם אומר לך לבחור מספר בין 1 ל 10 ובחרת ב 4 יש כאלו שיגידו שזה מספר באמצע ויש שיאמרו שזה מהמספרים הנמוכים. אין הגדרות ברורות. לגבי הדיות מעורבת זה תיאור חשוב שהיה ראוי להיכתב בבדיקה הקודמת. הסתיידות גסה היקפית והסתיידויות היקפיות חלקיות נשמע לי אותו דבר. יש שינוי בהגדרה מ TR3 ל TR4 ששוב זה כנראה הבדל בהערכה של המפענח ולא הבדל משמעותי בצורת הקשרית. עם זאת יש מקום לבצע ביופסית מחט מהקשרית אם לא עברת ביופסיה בעבר. שיהיה בהצלחה
שלום רב, ביצעתי היום דופלר צוואר שיצא תקין, איך לסיכום נכתב גם קשרית מצד שמאל וגם קשרית יותר קטנה מצד ימין והמלצה לבירור נוסף בכלים מתאימים.האם זה משהו מסוכן. אני בן 50 בדר"כ בריא. בדיקת tsh תקינה. איזה בירור נדרש? US בלוטה? בדיקות דם? תודה רבה,
בלוטת התריס אינה מוגדלת, בעלת מבנה אחיד. באונה ימנית נודול 17 מ"מ איזואקואי עם מרכיב נוזלי TR2 באונה שמאלית נודול תת הדי 4 מ"מ זרימת הדם בבלוטת התריס אינה מוגברת. לא הודגמו בלוטות לימפה מוגדלות בצוואר משני הצדדים. באזור תת לסתי מימין בלוטת לימפה 5 מ"מ ללא מרכז שומני תגובתי בלוטות רוק, פרוטיס ותת-לסתיות ללא פתולוגיה פוקאלית. לא הודגמו בלוטות פרא-תירואיד מוגדלות.אשמח להסבר
יש לך קשריות בבלוטת התריס ובלוטות לימפה לא מוגדלות מצב מאד שכיח הן לא חשודות אינני יודע מה הסיבה שבדיקת האולטראסאונד בוצעה אבל אם זאת בדיקת סקר אין צורך להמשיך בירור. הייתי חוזר על אולטראסאונד צוואר עוד שנה בהצלחה
שלום רב. אני בת 40, רציתי לשאול לגבי תוצאת us של בלוטות הלימפה והתריס שנשלחתי לבצע עקב ירידה במשקל של כ5-6 ק"ג בכמה חודשים. בלוטת לימפה: תת לסתי משני הצדדים הודגמו בלוטות לימפה בודדות, מעט מוגדלות ברוחב עד 7 מ"מ. זרימת דם לא מוגברת, מבנה שמור,ללא התנזלות או הסתיידויות. פרט לכך ללא לימפאדנופטיה צווארית. א.ס תירואיד/מגן/תריס: בהשוואה לצילומים מ2016: בלוטת התריס לא מוגדלת, מרקם גס, מגורגר, זרימת דם לא מוגברת. באונה ימנית קשרית ציסטית זעירה 2 מ"מ. באונה השמאלית קשרית דומיננטית, סולידית, הטרוגנית, יותר היפואקוית, קוטר מירבי 1.6 ס"מ. TR4, גדלה משמעותית. פרט לכך ללא ממצא פוקלי מוגדר היטב. סיכום: MNG המלצות: לקשרית זו דומיננטית באונה השמאלית המשך בירור ע"י FNA. האם יש סיכוי גדול לממאירות? האם זה שהמרקם הגס והמגורגר גם מצביע על משהו? ומה עם העובדה שזה סולידי, הטרוגני ויותר היפואקיות? וTR4 זה אומר שהחשד גדול יותר? תודה רבה
שלום וברכה תשובת האולטראסאונד מפורטת ומדגימה קשרית עם חשד מסוים שמדובר בגידול. קשה לי להעריך את הסיכון אבל הייתי מנחש מהתשובה שהסיכון הוא סביב 20% שמדובר בגידול. אין ברירה אלא לבצע ביופסית מחט תחת אולטראסאונד כפי שהומלץ על מנת לקבל הערכה יותר טובה של הסיכון. ובכל מקרה חשוב לזכור שגם אם מדובר בגידול זוהי מחלה שבגילך ובמצבך 99% מתרפאים ממנה. בהצלחה
אני אחרי ניתוח כריתת בלוטת התריס שבמסגרתו נפגעו לי בלוטות הפרא תיאוריד וכתוצאה מכך אני לוקחת סידן וויטמין d3. רציתי לשאול אם יש דרך לתקן את הבלוטות שנפגעו? ניתוח או משהו אחר. תודה
הוסף תגובה
פתח בחלון חדש
היפוקלצמיה לאחר ניתוח בלוטת התריס
בן ציון יהושע26/11/2023 | 09:40
שלום לך. זה אינו מאד נדיר ומצב של היפוקלצמיה זמני מתואר עד 40% מהפעמים לאחר שמבוצעת כריתה שלמה של בלוטת התריס. ברוב הפעמים בלוטות יותרת התריס שנשארו יחזרו לתפקד אך עלול לקחת זמן. ולכן הסיכוי לתת תפקוד קבוע של בלוטת התריס לפי מחקרים שונים הוא סביב 5-10% ניתן תיאורטית לבצע השתלה של בלוטת יותרת התריס מתורם זר אך אז צריך לקבל תרופות מדכאות חיסון לכל החיים ולכן זה יתבצע רק במקרים נדירים ביותר. לכן בימינו הטיפול הטוב ביותר הוא תרופתי ויטמין די3 וסידן. בנוסף היום אפשר כבר לקבל זריקות של נטפרה שזאת תרופה הדומה להורמון PTH שזהו ההורמון שחסר עקב הפגיעה בבלוטות יותרת התריס. מקווה שיסתדר לך והסידן ישוב לנורמה בלי טיפול. בינתיים אין ברירה אלא להמשיך להתבסס על הטיפול התרופתי. בהצלחה ורפואה שלמה