פטרת

זיהומים בפטריות | fungal infections

המומחים של Infomed מסבירים:

פטרת היא זיהום הנגרם על ידי פטרייה שהובילה למחלה שטחית, תת עורית או מערכתית. ישנם סוגים רבים ושונים של פטריות שעלולות לגרום לפטרת כגון קריפטוקוקוס והיסטופלסמוזיס, שתיהן פטריות שעלולות לגרום לזיהומים חמורים ומסכני חיים[1].

איור של שתי כפות רגליים, אחת רגילה והשנייה עם פטרת בציפורניים

צילום: shutterstock | Lightspring

מה זה פטריות?

[2]
פטריות הן קבוצה של מיקרואורגניזמים חד-תאיים (אאוקריוטים) חסרי תנועתיות. למשפחת הפטריות שייכות פטריות מאכל, שמרים, פטריות קוריות או עובש, ופטריות הגורמות למחלות בצמחים. הפטריות בעלות דופן תא מוגדר, חסרות כלורופיל ומתרבות בעזרת נבגים.

בתנאים הנכונים הנבגים יכולים להתפתח לשתי צורות מורפולוגיות: קורים או שמרים. יש פטריות היכולות לעבור מצורה אחת לאחרת בהתאם לתנאי הגידול (פטריות דימורפיות).

שמרים הם פטריות מיקרוסקופיות העשויות מתאים בודדים אשר צורתם יכולה להיות עגולה, סגלגלה או מוארכת. הם מתרבים לרוב על ידי הנצה ויוצרים מושבות לחות וריריות.

עובש מופיע כקורים ארוכים ומתפצלים הנקראים היפות, ומתארכים על ידי צמיחה בקצה הרחוק. הקורים מכילים גרעין אחד או מספר גרעינים, הם לרוב מתחלקים לתאים על ידי יצירת מחיצות, אך מיעוטם אינו יוצר מחיצות. הקורים המתארכים יוצרים צברים הנקראים מיצליום או מיצליה ברבים.

מבנה ותפקוד הפטרייה

[2]
כל הפטריות הן הטרוטרופיות, דהיינו מעכלות את מזונן מחוץ לתא על ידי הפרשת תססים (אנזימים) לסביבתן המידית, ולאחר מכן סופגות את המזון המעוכל דרך הדופן.

גרעין הפטרייה מכיל .DNA הפטריות מיוחדות בדופן תא המכיל ליפי כיטין המקנים את הקשיות, וכן חלבונים, שומנים, רב-סוכרים וליין (פיגמנט). חלק מהפטריות מכילות מוליקולות פפטידומאנאן מסיסות, כגון מאנאן, גאלאקטומאנאן ולפעמים ראמנומאנאן. אלו אחראיות לתגובה החיסונית של הפטריות הגורמת למחלות בבני אדם, והן הבסיס לבדיקות הדם הנערכות לשם אבחון הזיהום מפטריות.

סוגי זיהומים ומקורותיהם

חלק מהפטריות הן פתוגניות לבני אדם, דהיינו יכולות לגרום זיהומים, לרבות זיהומים שטחיים (עוריים), זיהומים תת-עוריים או זיהומים מפושטים (עמוקים). פטריות הגורמות למחלות יכולות להגיע ממקור חיצוני (בשאיפה, מהעור או דרך העור), או פנימי (מהצמיחה, הפלורה, הטבעית או כתוצאה מהתעוררות של זיהום קודם). זיהום מפטריות יכול להיות ראשוני, דהיינו פוגע במאחסן עם מערכת חיסון תקינה, או שניוני, אופורטוניסטי, דהיינו פוגע במאחסן עם מערכת חיסון פגועה[2].

סוגי פטרת[3]:

דרמטופיטוזיס - הפטרת הנפוצה ביותר. זוהי פטרייה שטחית שגורמת לזיהום מקומי על העור, הקרקפת, הקרנית או הציפורניים כגון פטרת כף הרגל או פטרת ציפורניים.
פטרת תת עורית – גורמת לזיהום ברקמות שמתחת לעור, כולל עצמות ואיברים. פטרת זו נחשבת לנדירה יחסית ולעיתים קרובות היא כרונית. קנדידה היא דוגמה לפטרת שעלולה להפוך מזיהום שטחי (בנרתיק למשל), לזיהום תת עורי המשפיע על איברים סמוכים כגון הכליות.
פטרת מערכתית - זיהומים מפושטים שגורמים לפטריות ועלולים להיות מסכני חיים. הזיהומים הראשוניים בדרך כלל מוגבלים לאזורים גיאוגרפיים מוגדרים, אך הם מתפשטים ומופיעים בכמה איברים. אופייני למאושפזים, לרבות פגים, חולים לאחר ניתוחים, חולים עם צנתרים, חולים במחלקות לטיפול נמרץ, מדוכאי חיסון כגון חולי סרטן, מושתלי איברים, מושתלי מח עצם, חולי איידס, וחולי סוכרת.

עובדות על פטרת

פטרת שטחית לעיתים כלל אינה בולטת עד שניתן לא להרגיש בה[4].
זיהום פטרייתי אופטרטוניסטי הוא זיהום שמנצל את חולשתו של הגוף כדי לתקוף אותו, ולכן בדרך כלל הוא מתרחש באנשים הסובלים ממערכת חיסונית מוחלשת[4].
כמעט כל אדם יסבול מפטרת בחיים, בעיקר מפטרת העור או מפטרת הציפורניים[5].
פטרת שטחית שכיחה יותר במקומות לחים בגוף או במקומות שיש בהם חיכוך רב[6].

פטרת תסמינים
[7]
תסמינים של פטרת תלויים בסוג הזיהום הפטרייתי והיכן הוא ממוקם בגוף. התסמינים השכיחים ביותר שייכים לפטרת שטחית על העור, הציפורניים או הריריות (הפה, הגרון או הנרתיק), והם כוללים:

גירוד, כאב, אדמומיות או פריחה בעור.
ציפורניים דהויות, עבות או סדוקות.
כאב בזמן אכילה, אובדן טעם או כתמים לבנים בפה או בגרון.
גוש ללא כאב מתחת לעור.

תסמינים של פטרת בריאות כוללים:

שיעול, לפעמים שיעול עם דם.
עייפות.
חום.
קוצר נשימה.
כאבי שרירים.
כאב מפרקים.
כאבי ראש.
הזעות לילה.

תסמינים אחרים של פטרת בחלקים אחרים של הגוף:

במוח: כאבי ראש, חום, כאבי צוואר, בחילות והקאות, רגישות לאור, בלבול.
עין: כאב, אדמומיות, הפרשות, ראייה מטושטשת, דמעות, רגישות לאור.
מעיים: כאבי בטן, בחילות והקאות.
סינוסים: חום, גודש באף, כאב ראש, נפיחות חד צדדית בפנים, כאבים בפנים.
סיבות וגורמי סיכון
[7]
שמרים, עובש וסוגים אחרים של פטריות גורמים לפטרת. ישנה גם פטרת אופורטוניסטית, כך שהיא מנצלת מצבים מסוימים, ונוטה להופיע כשמערכת חיסון מוחלשת. דרכים נפוצות לחלות בפטרת הן:

חללים ציבוריים לחים, כמו מקלחות ומלתחות.
נשימה של פטריות (אדמה או אבק).
שימוש באנטיביוטיקה, שיכולה לאפשר לפטריות מסוימות שנמצאות באופן טבעי על הגוף לשגשג ללא שליטה.
האם פטרת מדבקת?
כמה סוגים של פטרת שטחית כגון גזזת, יכולים לעבור במגע ישיר עם אדם או בעל חיים נגועים. פטרת מערכתית, עם זאת, אינה מדבקת בדרך כלל.
גורמי סיכון
פטרת היא זיהום שכיח ולרוב אינה חמורה, בעיקר אם היא מטופלת בזמן ובצורה נכונה. עם זאת, אנשים עם מערכת חיסונית מוחלשת עלולים להיות בעל סיכוי גבוה יותר לחלות בזיהום פטרייתי, כמו גם אנשים שנוטלים אנטיביוטיקה. חולי סרטן וסוכרת עלולים גם הם להיות בסיכון גבוה יותר לפטרת[8].
אבחון ובדיקות
אבחון ובדיקות
[9]
האבחון תלוי במיקום הפטרת בגוף. רופא/ת עור יכול לבצע תרבית באמצעות דגימה של:

עור או רקמה אחרת.
ציפורניים.
דם.
ליחה.
נוזל המוח והשדרה (CNS).
שתן.
הפרשות עיניים.
הפרשות נרתיק.

במקרה של חשד לפטרת בריאות, במוח או באיבר פנימי אחר, ייתכנו צילומי רנטגן, MRI או CT כדי לחפש סימנים של זיהום.
סיבוכים אפשריים
פטרת בשיער, בעור או בציפורניים בדרך כלל אינה נוטה להסתבך, אך עלול לקחת זמן עד שהיא תחלוף עם טיפול. פטרת מערכתית, לעומת זאת, כמו בריאות או באיברים אחרים, עלולה להיות קטלנית ואף להוביל לתמותה, בעיקר בקרב אנשים עם מערכת חיסונית מוחלשת[5].
טיפולים ותרופות
מניעה
ברוב המקרים ניתן למנוע זיהומים כתוצאה מפטרת על ידי שמירה על עור נקי ויבש ושמירה על היגיינה בסיסית. מומלץ לא לחלוק חפצים אישיים כגון מגבות, ציוד ספורט וביגוד לא מכובס. שימוש בבדים נושמים ששומרים את הגוף יבש יכול גם לסייע במניעה[11].