תסמונת מלורי-וייס

תסמונת קרע הרירית ע"ש מלורי וייס היא קרע ברירית שמסביב לחיבור בין הוושט לקיבה, המתרחש לעיתים במאמץ להקיא או לאחר הקאה. התסמונת תוארה לראשונה בשנת 1929. בתחילה התייחסו אל התופעה כאל סיבה נדירה של דימום ממערכת העיכול. אולם השימוש בגסטרוסקופ הגמיש גילה שהתסמונת היא סיבה שכיחה לדימום. 5% עד 10% מכל אירועי הדימום אובחנו כקרע ברירית ע"ש מלורי וייס.

גירוי להקאה או הקאה הם ב-30% מהמקרים תסמינים מקדימים להקאה דמית. לאנשים רבים יש היסטוריה של כאבי בטן החשודים ככיב, או היסטוריה של שתיית אלכוהול או נטילת אספירין. איבוד דם מתסמונת מלורי וייס חמור פחות מאשר דימום ממערכת העיכול. אצל אנשים רבים עם תסמונת מלורי וייס נמצא בקע בסרעפת.

בדרך כלל הדימום נפסק באופן עצמוני. אולם אם הדימום נמשך, והקרע מדמם באורח פעיל בזמן גסטרוסקופיה, או שיש קרישי דם בתוכו, מוזרק אדרנלין לתוך הקרע ונצרב בעזרת חימום (דיאתרמיה). רק לעיתים רחוקות יש צורך בניתוח לעצירת הדימום.

פרופ' ב' נוביס

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007