ואסקוליטיס (Vasculitis)

2 דקות קריאה

כללי
אבחון ובדיקות
טיפולים ותרופות
שאלות ותשובות
מאמרים

ואסקוליטיס הוא תהליך קליני-פתולוגי המאופיין בתגובה דלקתית בכלי הדם. כתוצאה מן הדלקת בכלי הדם נגרמת היצרות והפרעה בזרימת הדם עם שינויים איסכמיים (נזק לרקמות כתוצאה מאי-הגעת חמצן) ברקמות המקבלות אספקה על ידי כלי הדם הפגועים.

האיסכמיה היא הגורם העיקרי להסתמנות הקלינית של ואסקוליטיס. היות שכל כלי דם, עורק או וריד, בגודל שונה ובמיקום שונה יכול להיפגע בתהליך הדלקתי, והיות וכל איבר עלול להיפגע בשל כך, התסמונות הקליניות של ואסקוליטיס כוללות מגוון רחב של מחלות, שחלקן בעלות קווים ייחודיים ומאפיינים ברורים המאפשרים להבדיל ביניהן, ואחרות בעלות אפיונים קליני-פתולוגיים חופפים.

הגורם המרכזי והראשוני לוואסקוליטיס הוא היווצרות תצמידים של אנטיגן ונוגדן (מכלולים חיסוניים) השוקעים בדופנות כלי דם והמעוררים תהליך דלקתי שמשתתף בו מרכיב המשלים. תהליך דלקתי זה מאופיין בגיוסם של תאי דלקת כגון ניטרופילים, לימפוציטים ואאוזינופילים. התהליך מביא לשחרורם של אנזימים (כגון קולגנאזה ואלסטאזה) הגורמים נזק לרקמה ונמק מלווה היצרות של כלי הדם ואיסכמיה של האיבר המקבל אספקה באמצעות כלי הדם הנגועים.

סוג האנטיגן והנוגדנים קובעים את אופי הפגיעה וההסתמנות הקלינית של הוואסקוליטיס. כיום, ברוב המצבים לא ניתן לזהות את האנטיגן המחולל. לעומת זאת זוהו בשנים האחרונות שורה של נוגדנים הקשורים להתפתחות הוואסקוליטיס שהם נוגדנים המכוונים כנגד מרכיבי הציטופלסמה של התאים הניטרופילים (ANCA), ובאופן ספציפי כנגד האנזים פרוטאינזה 3 ומיאלו-פר-אוקסידזה (MPO).

ד"ר מנחם רתם

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007

אבחון ובדיקות

לפני קביעת טיפול מתאים לחולה, יש לסווג את סוג הוואסקוליטיס וזאת במיוחד בהקשר לאיברים המעורבים, וכן להעריך את מידת החומרה של הפגיעה בהם.

האבחון כולל בדיקה למציאות נוגדנים כגון ANCA בנסיוב החולה, דגימה להערכה פתולוגית (ביופסיה) של נגעים בעור הקיימים בדרך כלל במצבים של ואסקוליטיס של כלי הדם הקטנים והבינוניים (כגון במחלה ע"ש הנוך-שנליין או בגרגירומת ע"ש ווגנר), או הדגמה של כלי הדם אם מתעורר חשד לוואסקוליטיס של כלי דם גדולים (כגון במחלת טאקיאסו). הדגמת כלי דם גדולים נעשית בעזרת הזרקת חומר ניגוד לתוך כלי הדם (אנגיוגרפיה), או בבדיקה בלתי פולשנית על ידי דימות רנטגני מחשבי (CT), או באמצעות בדיקה תהודה מגנטית (MRI).

טיפולים ותרופות

הטיפול במצבים של ואסקוליטיס מערכתי כולל טיפול בתרופות כגלוקוקורטיקואידים, סטרואידים כגון פרדניזון (Prednisone), תרופות ציטו-טוקסיות כגון ציקלופוספמיד (Cyclophosphamide), מתוטרקסט (Methotrexate), אימורן (Imuran) ומווסתות מערכת החיסון - אימונו-מודולטוריות כגון נוגדי TNF אלפא (Enbrel, Remicade).

נושאים מרכזיים

רופאים בתחום

ד"ר אנטוניו ריינה כירורגיה

קראו עליי

ד"ר אלכסנדר אומלצ'נקו קרדיולוגיה

קראו עליי

ד"ר שמואל (מולה) רט קרדיולוגיה

קראו עליי

שאלות ותשובות

אני בת 54. לקיתי בתסמונת שנקראת Apical Ballooning. אני שבוע אחרי שחרור מבית חולים ועדיין קשה לי לתפקד באופן נורמלי, אפילו הליכה של 100 מטר גורמת לי לעייפות ותחושת כאב בחזה. האם זה נורמלי או שאני חייבת לנוח ולא לתפקד בכלל?
כפי שאת ודאי יודעת, מדובר בתסמונת נדירה יחסית, המתבטאת בכאבים המאפיינים אוטם בשריר הלב, אף על פי שאין בפתולוגיה מסוג זה. התופעה תוארה על ידי היפנים וזכתה לכינוי Tako Tsubo, או באנגלית Apical Balloning: הרחבת חוד הלב. תוכלי לקרוא על התסמונת כאן: http://www.infomed.co.il/questions/q_060609_4.asp פתח בחלון חדש
אני בן 42. לפני כשלוש שנים חליתי במחלת וגנר, vasculitis. מאז אני עם רמת קראטינין של 1.1 והפרשת חלבון (איסוף 24 שעות) של 0.4-0.3 גרם. לפני כחודש, אחרי מחלת חום של שלושה ימים, רמת הקראטינין עלתה ל-1.4 ורמת החלבון בשתן עלתה ל-0.8 גרם. אני חש בטוב אך חר
מכיוון שמחלת וגנר גורמת לנטייה (פרה-דיספוזיציה) לפתח פגיעה בכליות, מחלת החום בהחלט יכולה לגרום לירידה בתפקודי הכליות ולעלייה במדדי תפקודי הכליה. לא ניתן לחזות כמה זמן יקח למדדים לחזור לערכי הבסיס שלך, שהיו לפני מחלת החום. הפגיעה בכליות כתוצאה ממחלת וגנר היא הגורם לחלבון בשתן, ולכן הטיפול הטוב ביותר הוא להשיג שליטה במחלה, שכוללת טיפול בסטרואידים במינון גבוה בתוספת תרופות לדיכוי המערכת החיסונית כגון ציקלופוספאמיד. שליטה טובה יותר בווגנר תוביל לשיפור בתפקודי הכליה, לירידה בכמות החלבון בשתן ולמניעת הצורך בהשתלת כליה. ד"ר גיא פישמן - אינפומד פתח בחלון חדש
נודע לי שהתרופה disothiazide ממשפחת המשתנים יכולה לגרום למחלת עור המלווה בנפיחות ובנקודות אדומות. מהי המחלה ומהן דרכי הטיפול בה?
לפי תיאורך נראה לי שהתכוונת לפריחה אלרגית, הנקראת אורטיקריה. אם אדם רגיש לתרופה הניתנת לו, הוא עלול לפתח תגובה אלרגית זו, המטופלת בכדורים נוגדי אלרגיה, משחות סטרואידליות ולעיתים בסטרואידים סיסטמיים (הניתנים דרך הפה או הווריד), אך לא מצאתי שאורטיקריה שכיחה יותר אצל מטופלים בדיזותיאזיד. לתרופה המשתנת disothiazide עלולות להיות תופעות הלוואי הבאות בעור: Subacute Cutaneous Lupus Erythematosus - פריחה עם רגישות לאור, אשר נעלמת עם הפסקת השימוש בתרופה. וסקוליטיס - דלקת של כלי דם, המתבטאת בפריחה אדומה עדינה, ונעלמת באיטיות לאחר הפסקת התרופה. פוטוסנסיטיביות - רגישות של העור לשמש. בברכה, ד"ר טלי צ’רנוביצקי - אינפומד פתח בחלון חדש