חבלות, היצרות והפרעות נשימה בגרון

הגרון ממוקם בחלקו העליון של הצוואר ומוגן יחסית מפני חבלה ישירה על ידי הלסת התחתונה. לכן חבלות כאלה אינן שכיחות. כאשר הראש מורם והצוואר מתוח לאחור הגרון עלול להיפגע כי הוא נמחץ בין החפץ הפוגע לבין עמוד השדרה הצווארי. הסיבות העיקריות לחבלות גרון חיצוניות הן תאונות דרכים, קטטות, פציעות חודרות מתקיפה או מפעולות איבה. חבלה פנימית נגרמת בעיקר מצינרור קנה ממושך או טראומטי, משאיפת אוויר לוהט או מחומרים מעכלים (קורוזיבים).
חבלה קלה עלולה לגרום לשטפי דם תת-ריריים ולקרעים של הרירית. חבלה חמורה עלולה לגרום לשברים בסחוסים המהווים שלד קשיח של הגרון, עד כדי ריסוקם. חמור עוד יותר הוא ניתוק בין הגרון והקנה.
הסימנים לפגיעה בגרון הם צרידות, כאבים וקשיי נשימה ובליעה. האבחון נקבע באמצעות מישוש של הגרון אשר מבחינים בעזרתו בשינוי צורת הסחוסים, על פי אוויר חופשי תת-עורי, קרפיטציות, ותזוזה בין החלקים השבורים. חשוב מאוד לבצע הסתכלות ישירה על הגרון באמצעות מראה או סיב-אופטי על מנת לעמוד על מידת החסימה של נתיב הנשימה, על קיומם של קרעים ברירית ואומדן ממדיהם, וכן על מנת לבדוק את התנועתיות של מיתרי הקול והאם נוצר נקע בסחוס האריטנואיד.
דימות באמצעים כגון CT, אם אפשרית, מוסיפה במידה רבה לאבחון ולתכנון הטיפול.
הטיפול תלוי במצבו של הנפגע. כאשר יש חשש לחסימה קיימת או צפויה, בנתיב הנשימה, יש לבצע מייד פיום הקנה ורק לאחר מכן לבצע הסתכלות ישירה לתוך הגרון לשם הערכת מצבו.
אם אין סכנה לנתיב הנשימה ומצבו של הנפגע יציב, ללא קרעים גדולים ברירית וללא פגיעה בתנועתיות המיתרים, ניתן להסתפק באשפוז קצר לצורך השגחה, במתן אנטיביוטיקה למניעת זיהום או סטרואידים להקטנת בצקת.
אם נמצאו קרעים גדולים ברירית וסחוסים גלויים, נקע של אריטנואיד, או שברים מרובים בסחוסי הגרון עם שינוי צורתו ופגיעה בנתיב הנשימה, נדרש ניתוח לשם קיבוע השברים ותפירת הרירית. בריסוק נרחב של הסחוסים יש מקום להכנסת תומכן (Stent) לתמיכה פנימית ולהבטחת הקוטר של נתיב האוויר. אם יש חסר של רירית הגרון, מנצלים לעיתים את רירית הפה על מנת לכסות סחוס גלוי, שאם לא כן תופיע רקמת גירעון המובילה להתפתחות של צלקות והצרויות.
היצרויות של הגרון נוצרות לרוב לאחר פציעה היקפית, בלוויית חסר רירית בכל הדפנות. היצרויות נובעות גם מפגיעה ברירית עקב לחץ הבלונית של צינור ההנשמה (בפרט לאחר הנשמה ממושכת). התוצאה היא טבעת של רקמת צלקת המקטינה את קוטר הגרון או הקנה. החולה יחוש בהדרגה קוצר נשימה המחמיר והולך עד כדי סכנת חנק.
הטיפול בהיצרות כולל הרחבות נישנות, כריתת רקמה צלקתית בסכין או בלייזר, חיתוך הסחוסים (Split) לצורך הרחבתם עם או בלי תוספת סחוס הנלקח מצלע.

פרופ' ה' צ' יואכימס