פודופילוטוקסין (Podophyllotoxin)

הרעלת עופרת נגרמת מחשיפת יתר לעופרת. במבוגר - בעיקר על רקע עבודה הכוללת עיסוק בעופרת, ובילד - מחשיפה לצינורות עשויים עופרת, צבע קיר המכיל עופרת ואכילת חפצים מכילי עופרת. הנפגעים העיקריים מהרעלת עופרת הם ילדים שסיכון החשיפה שלהם גבוה יותר ועמידותם בפניה נמוכה. כיוון שהעופרת רעילה למוח, בעיקר בילדים, התסמינים נעים מקלים - עצבנות, ישנוניות וכאבי ראש, ועד קשים - קשיי למידה בלתי הפיכים, פרכוסים וירידה במצב ההכרה. בנוסף ייתכנו כאבי בטן, אנמיה אופיינית ופגיעה כלייתית. במבוגרים התסמינים עשויים להיות קלים יותר, דוגמת ישנוניות יתר, דיכאון, התנהגות אגרסיבית, ספירת זרע נמוכה בגברים ומשקל יילוד נמוך ועליה בשיעור הפלות בנשים. אומנם יש בתסמינים הקבלה מסוימת לפורפיריה - כאבי בטן ואנמיה, וכן בכך שבשתי המחלות יש פגיעה במנגנון ההמוגלובין, אך קל להבדיל ביניהן על פי בדיקות דם ושתן לפורפיריה וע"י בדיקת רמת עופרת בדם. לקריאה על שתי המחלות- http://www.emedicine.com/emerg/topic293.htm

תוכל לקרוא על שקיעת דם ועל המצבים אשר עלולים לגרום לשקיעת דם מוחשת כאן: http://www.infomed.co.il/medTest1.asp?tID=36

בהחלט ייתכן כי מדובר בגיד סורר, אבל קיימות מספר אופציות נוספות. אני מציעה לך לפנות אל רופא המשפחה שלך, או אל אורתופד כדי להיבדק. אם אכן מדובר בתהליך דלקתי, הרי שתרופות מקבוצת נוגדי הדלקת שאינם ממשפחת הסטרואידים, כמו אתופאן (אתודולאק), אביטרן (דיקלופנאק) ועוד - יוכלו להקל עליך. לא מומלץ לקחת את התרופות לפני שאתה נבדק ע"י רופא.

עודף משקל הוא בעיה הנובעת משילוב של כמה גורמים, ועל כן גם הטיפול בבעיה צריך לשלב מספר גישות. תורשה, הרגלי חיים, וליקוי בחילוף החומרים הם רק חלק מהגורמים התורמים לעלייה במשקל. באנשים עם עודף משקל ניכר או באנשים עם עודף משקל בינוני וגורמי סיכון למחלת לב (סוכרת, לחץ דם גבוה, וכדומה) מומלץ לשלב תזונה מתאימה (דיאטה), טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי או התנהגותי, ולעיתים גם תרופות המסייעות לירידה במשקל. תרופות המסייעות לירידה במשקל מדכאות תיאבון, או שמונעות ספיגה של חלק מהשומן מהמעי. חלק גדול מהתרופות לדיכוי תיאבון הוצאו משימוש כיוון שהסתבר כי הן עלולות לגרום למחלה במסתמי הלב (לדוגמה, פנפלוראמין - פונדרקס), אך כיום נמצאות בפיתוח ובבדיקה תרופות חדישות יותר לדיכוי תיאבון. תרופות אחרות, כמו orlistat (קסניקאל), מונעות ספיגה של חלק מהשומן מהמעי ומסייעות בכך להפחית את צריכת הקלוריות. תרופות אנזימתיות המפרקות שומנים אינן מסייעות להפחתת משקל. [17/09/2000]

הגודל הממוצע של שחלות אצל אישה בתקופת הפוריות הוא 1.5 * 2.5 * 4 ס"מ. PCO - תסמונת שחלות פוליציסטיות, מוגדרת כתסמונת שמאובחנת בד"כ אצל נערות מתבגרות וכוללת אחד או יותר מהסימנים הבאים: שיעור יתר, השמנת יתר ואי סדירות במחזור החודשי שיכולה לנוע מהיעדר מחזור חודשי, מיעוט וסתות בשנה ועד דימום תכוף ולא סדיר. תיתכן גם אי-פוריות עקב היעדר ביוץ. באולטרסאונד מבחינים בשחלות מוגדלות עם ריבוי זקיקים קטנים. רוב הסימנים נגרמים בגלל חוסר איזון הורמונלי בשחלה, כאשר תסמונת זו מאופיינת בעודף הורמונים אנדרוגניים בשחלה (הורמונים זכריים כמו טסטוסטרון), שגורמים להיווצרות זקיקים מרובים וקטנים בשחלות, מבלי להביא להבשלה של זקיק אחד, שממנו תשתחרר הביצית בזמן הביוץ. עודף ההורמונים הזכריים הוא שגורם גם לשיעור יתר והאקנה. אמצעי הטיפול הפשוט והיעיל משאובחנה תסמונת זו הוא גלולות למניעת הריון. הגלולות גורמות להסדרת המחזור, איזון רמות ההורמונים והורדת רמת ההורמונים האנדרוגניים, ובהדרגה חל שיפור בשיעור יתר ובאקנה. כיוון שתסמונת זו מאופיינת בהיעדר ביוץ ברוב המחזורים, תיתכן בעיה אצל נשים שרוצות להיכנס להריון. אפשר לנסות להיכנס להריון באופן טבעי, אך העניין עלול לקחת זמן כיוון שבניגוד לנשים אחרות, לא כל מחזור מסתיים בשחרור ביצית מהזקיק. נשים בגיל הפוריות עם תסמונת זו שמעוניינות להרות יכולות לעבור טיפול להשראת ביוץ באמצעות תרופות, שגורמות להתפתחות זקיק דומיננטי בשחלה שממנו תשתחרר הביצית. כל מה שעליהן לעשות הוא לפנות לרופא נשים לצורך ייעוץ והתאמת הטיפול.