וראפאמיל (SR)

תשובה: לגרד כללי יכולות להיות סיבות רבות מלבד טיקים, וראשית יש לפנות לרופא עור ורופא המשפחה לבירור מקור הגרד. הסיבות לגרד יכולות להיות סיבות עוריות כמחלת הגרדת, כינים, פסוריאזיס ואלרגיה (לתרופות, מזון, שמפו, סבון, חיות בית). סיבות נוספות עלולות להיות מחלות כליה, כבד וכיס מרה, אנמיה של חוסר ברזל, מצבי יתר פעילות בבלוטת התריס, מחלות המטולוגיות, זיהום בטפילים שונים, מחלות נוירולוגיות וסיבות פסיכולוגיות. טיקים הן תנועות לא רצוניות פתאומיות קצרות, השמעת קולות דרך האף, הפה או הגרון, או תחושות מסוימות. טיקים תנועתיים מתבטאים בד"כ במצמוץ, הנעת הראש או הכתף, משיכה באף. גרד קצר עשוי להיות ביטוי לטיק, האבחנה קשה ויש לשלול סיבות רפואיות אחרות תחילה. בד"כ האבחנה מתבצעת כאשר מופיע טיק מסוג אחר שקל יותר לאבחו אותו, כמתואר לעיל. בכל מקרה, על מנת להקל על גרד יש לשמור על ניקיון העור ע"י רחיצה (לא תכופה מדי) בסבונים עדינים, לקצוץ היטב את הציפורניים כדי למנוע פציעה או זיהום, לא להתרחץ במים חמים מדי (טמפרטורה גבוהה עלולה לאתחל גרד), ולהשתמש בקרמים. אם הגרד חמור ניתן לטפל תרופתית. אם אכן הגרד הוא ביטוי לטיקים, יש לבצע בדיקה נוירולוגית מקיפה אצל נוירולוג ילדים. כיוון שלילדים עם טיקים יש לעיתים גם תופעות של היפר אקטיביות וקשיים בריכוז, יש להיבדק גם ע"י פסיכיאטר ילדים במידת הצורך. לגבי טיפול בטיקים: כיון שטיקים מתגברים במצבי לחץ, ניתן להפחית את תכיפותם ע"י שמירת אווירה רגועה בבית, תקשורת טובה עם הילד, סדר יום רגוע ומאוזן מבחינת פעילות ומנוחה. כמו כן חשוב לא להילחץ מהטיקים, וכך ליצור תגובה רגשית שלילית אצל הילד ולזכור כי רובם המכריע של הטיקים חולפים עם הגיל ממילא. במקרים קשים ניתן לדכא את הטיקים תרופתית. לקריאה נוספת בענייני טיקים: http://www.klis.com/chandler/pamphlet/tic/tic.htm

תשובה: לנגיף ההרפס פנים רבות, כך שאותו נגיף יכול לגרום לצרות שונות. בשביל להתבלבל עוד יותר, ישנם שני סוגים שונים של נגיפי הרפס סימפלקס. האחד מכונה I וגורם בדרך כלל למחלה בשפתיים ולעיתים נדירות לדלקת קרומי המוח והמוח. השני מכונה II וגורם בדרך כלל לזיהומים באברי המין ובפי הטבעת. לעיתים מתבלבלים הנגיפים כך שזן I גורם לזיהום בדרכי המין וזן II לזיהום בשפתיים. מחלת הנשיקה, המכונה גם Infectious Mononucleosis עשויה להיגרם על ידי נגיפים אחרים כמו EBV או CMV, ששניהם ממשפחת ההרפס אבל אינם הרפס. בדיקת PAP אינה מראה בהכרח זיהום בהרפס, כך שאם יש צריבה ויש חשש שהגורם לה הוא הרפס יש לקחת תרבית או לבדוק נוגדנים ספציפיים בדם. בברכה ד"ר איציק לוי רופא בכיר המרפאה לסיקור, מניעה וטיפול במחלות המועברות במגע מיני מומחה בפנימית, מחלות זיהומיות ומחלות המועברות במגע מיני

תשובה: טגרטול, או carbamazepine, היא במקורה תרופה נוגדת פרכוסים, אשר כיום היא משמשת בהתוויות נוספות, כמו שיכוך כאב נוירופתי (ממקור עצבי). התוויות הנגד למתן שלה, פרט לרגישות יתר לתרופה או לאחד ממרכיביה ותגובות בין תרופתיות אחרות (אין לקחת למשל עם תרופה הנקראת Selegeline), כוללות היסטוריה רפואית הכוללת דיכוי מוח עצם (כלומר שבספירת הדם רואים אנמיה, ספירה נמוכה של תאי דלקת לבנים או טסיות). אינני יודעת למה את מתכוונת ב"הרעלת טגרטול". תרופה זו, כמו תרופות אחרות דומות, זקוקה לניטור רמות בדם לעיתים תכופות. יכול להיות שאימך נטלה מינון גבוה מדי. אם היא פיתחה תופעות לוואי אחרות בעבר (וכולות להיות כאלו) צריך לבחון את המקרה לגופו, אבל אם המקרה היה רק רמה גבוהה בגוף של התרופה, במינון מופחת, יש לצפות שהמקרה לא יחזור על עצמו. היוועצו בנוירולוג המטפל. בברכה, ד"ר טלי צ'רנוביצקי - אינפומד

תשובה: ראשית, בנוסף לתפקוד הכליות, יש לבדוק גם את תפקוד בלוטת התריס, אשר עלול גם כן להיות מושפע מהטיפול בליתיום. אם יש פגיעה בתפקוד הכליות, וזו אולי הסיבה לריבוי השתייה שאת מתארת (ולריבוי מתן שתן), אכן כדאי להפסיק את הטיפול בליתיום. הפסקת התרופה צריכה להיות הדרגתית ביותר, בליווי צמוד של פסיכיאטר, ותוך כדי החלפה לתכשיר אחר מקבוצת מייצבי מצב הרוח. קיים כיום מגוון של תכשירים מייצבי מצב רוח, והתאמת התכשיר עבורך צריכה להיעשות על ידי פסיכיאטר/ית שמכיר אותך ואת ההיסטוריה הרפואית שלך. לא מומלץ להתמודד עם המצב על ידי שיחות בלבד! דווקא בתקופה כה חשובה בחיים, כשאת מטפלת בבתך הקטנה, חשוב מאד לשמור על איזון של מצב הרוח, והסיכון להחמרה ללא טיפול תרופתי הוא הרבה יותר גדול. בברכת בריאות שלמה לך ולבתך, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית