שאלות ותשובות - עמוד 512

כריתת גוש בשד נעשית כאמור על מנת לטפל בתהליך גידולי של השד, אשר גודלו קטן יחסית (לרוב עד 5 ס"מ ובמרבית המקרים פחות מ-2-3 ס:מ), וכן אשר סוגו ההיסטולוגי (המיקרוסקופי) הינו בעל פרוגנוזה יחסית טובה (לא נחשב כגידול "אלים" בעל כוח רב של חדירה לרקמה). לעומת זאת, ניתוח כריתת שד מלאה, כלומר הוצאת כל רקמת השד באותו צד, נעשה לרוב כאשר יש יותר מגידול אחד בשד, כאשר מדובר בגידול גדול יחסית (מעל 5 ס"מ) התופס רקמת שד נרחבת, כאשר סוג הגידול נחשב "אלים" יותר, או כאשר כריתת השד נעשית לצרכים מניעתיים, בנשים נשאיות של גן ה-BRCA, אשר להן סיכויים גבוהים לפתח בעתיד סרטן שד פולשני.

שני ניתוחים אלה הינם דומים מאד בסוגם ומטרתם, שהיא שימור השד לאחר הכריתה. ניתוח לכריתת גוש בשד הינו ניתוח יחסית מצומצם יותר בהיקפו לעומת ניתוח כריתת שד חלקית. כריתת גוש בשד פירושה כמשמעה, הוצאה אך ורק של אותו גוש סרטני ברקמה, מבלי לפגוע בשארית רקמת השד התקינה (הוצאת שולי רקמה תקינים היא מזערית- כס"מ אחד בלבד). במקרים בהם ישנו גידול נרחב יותר בגודלו, המנתח יחליט על ביצוע כריתת שד חלקית, כלומר, הוצאת הגוש הסרטני כולל רקמת שד תקינה מסביבו, בכמות יותר משמעותית מאשר בכריתת הגוש בלבד (מספר ס"מ).

הטיפול המשלים לאחר ניתוח כריתת גוש בשד תלוי בסוג הגידול, אשר נלקח במהלך הניתוח לבדיקה מדויקת תחת מיקרוסקופ. בגידולים שפירים אין צורך בטיפול משלים לאחר הניתוח. בגידולים ממאירים של סרטן שד , במידה ומדובר בגידול קטן יחסית ובעל גבולות ברורים, ללא פוטנציאל גדול להתפשטות מעבר לגבולות השד, הטיפול המשלים יכלול הקרנות לאזור השד + טיפול תרופתי הורמונלי. ההקרנות יתבצעו עד 6 חודשים לאחר הניתוח, כאשר המטופלת תהיה חשופה לכמות קרינה נמוכה ממוקדת לשד, מדי יום למשך מספר דקות, למשך חודש. תוספת של קרינה לאחר כריתת גוש בשד הוכחה כיעילה במניעת הישנות הגידול באחוזים ניכרים. במקרים אחרים, לעיתים ישנה אינדיקציה להוספת טיפול כימותרפי משלים, כתלות בסוג הגידול, גודלו, ונוכחות תאים סרטניים בקשריות הלימפה.

הסיכון העיקרי בניתוח השתלת קרנית הוא דחייה של השתל, אולם מכיוון שמדובר ברקמה חסרת אספקת דם יחסית, ושאין צורך בהתאמת סוג דם או סיווג רקמות, שיעורי דחיית השתל אחרי ניתוחים אלה הם נמוכים יחסית, הנמוכים ביותר מבין כל ניתוחי השתלות האיברים. שיעורי הצלחת השתלת קרנית היא למעלה מ-90%, ההחלמה הינה מהירה יחסית, והטיפול לאחר הניתוח כולל לרוב טיפות עיניים בלבד.

זמן ההחלמה לאחר ניתוח שאיבת שומן הוא כשבוע ומומלץ בימים אלו להימנע מפעילות גופנית ולנוח. מרבית המטופלים יכולים לשוב לעבודה כשבוע לאחר הניתוח, אולם לפעילות ספורטיבית בהיקף מלא ניתן לשוב רק כשלושה שבועות- חודש לאחר הניתוח, בהתאם לגודל השאיבה. במצבים אשר בוצעה גם מתיחת עור במקביל, יהיה תהליך החלמה ממושך יותר. לא צפויים כאבים או אי נוחות רבה אך אין מניעה משימוש במשככי כאבים כנדרש.

התוויות נגד לביצוע ניתוח לפרוסקופי לכריתת כיס מרה הן למשל- חוסר זיהוי אנטומי מספק, בשל קיום שונות אנטומית אצל מטופלים מסוימים (שונות זו נפוצה יחסית בדרכי המרה וישנן הרבה ואריאציות). סיבה נוספת לבצע מלכתחילה ניתוח פתוח היא בחשד לממאירות, כאשר בדיקות דם, אולטרא-סאונד או CT קודמים לניתוח הדגימו אפשרות שמדובר בגידול של דרכי המרה, הגורם לחסימה. לעיתים ניתוח מתחיל בלפרוסקופיה אבל בשל בעיות במהלך הניתוח מחליט המנתח לעבור לניתוח פתוח. לרוב מדובר בקשיים בניתוק כיס המרה, ומעדיפים לנקוט באמצעים הבטוחים ביותר עבור המטופל.

לניתוח הלפרוסקופי מספר יתרונות בולטים על פני הניתוח הפתוח לכריתת כיס המרה:

ראשית, צמצום הנזק לרקמה בשל החתכים הקטנים יחסית, אשר מפחיתים משמעותית את מידת הזיהומים, הדימומים והטראומה המקומית לרקמה. לפיכך, בניתוח לפרוסקופי נגרמים פחות כאבים ואי נוחות למטופל, ולכן משך ההחלמה מהיר יותר. בניתוח פתוח, משך האשפוז לרוב ארוך יותר, והוא מלווה בסיבוכים רבים יותר של זיהומי פצע ודימומים. מאידך, ניתוח לפרוסקופי הינו מסובך יותר לביצוע, ודורש מיומנות וניסיון רבים יותר מהמנתח. בידיים לא מיומנות מספיק, ניתוח זה עלול לגרום לשיעור רב יותר של סיבוכים רקמתיים מאשר ניתוח פתוח.

לאחר ניתוח ארתרוסקופיה של הברך לעיתים המטופל נדרש בטיפול שיקומי משלים במוסד המתמחה בשיקום, או כחלק מטיפול אמבולטורי במרפאה. מומלץ לבצע טיפול פיזיותרפי מוקדם ככל האפשר, שמטרתו להביא לתנועה מוקדמת של המפרק, להפחתת הכאבים ולניידות מוקדמת במידת האפשר. כמו כן, חלק מהמטופלים יפיקו תועלת מטיפול נוגד כאבים למשך זמן מה, או טיפול נוגד דלקת בתכשירים מתאימים במידת הצורך. לרוב אין צורך בהזרקות סטרואידים למפרק.

הפניה לניתוח, למרות שמדובר בניתוח זעיר פולשני, אינה מיידית, עם התחלת הסימפטומים. מרבית הרופאים, מבצעים ניסיון בטיפול שמרני- תרופות נוגדות כאבים ודלקת, פיזיותרפיה ופעילות גופנית, לפני שממליצים על ניתוח. במידה והכאבים בברכיים חולפים מופחתים עם טיפול שמרני במקרה של דלקת סחוסים ניוונית, לעיתים עדיף לבצע מעקב בלבד, לפני ההחלטה על ניתוח. אם קיימים כאבים בלתי נסבלים אשר מגבילים בתפקוד היומיומי, ואינם במגמת שיפור, ניתן לחשוב על אופציה ניתוחית. כאשר ישנו קרע של רצועות או פגיעה טראומתית אחרת למפרק, לרוב לא ממתינים עם הניתוח ומבצעים אותו בהקדם האפשרי, על מנת שלא לגרום לקיבוע של הפגיעה המפרקית.

דחייה של השתל (הלב החדש) עלולה להיווצר בכמה מנגנונים, המחולקים לפי זמן התגובה לאחר ההשתלה:

תגובת חריפות-יתר (hyper-acute)- תגובה תוך שעות-ימים ספורים מההשתלה, נדירה.

תגובה חריפה (acute)- עד --9060 יום מההשתלה.

תגובה כרונית- מעל 90 יום מההשתלה.

המשותף לכולן היא יצירת תגובה חיסונית ע"י תאי מע' החיסון של גוף המושתל כנגד הלב החדש, עקב התקפה של חלבוני ה"עצמי" כנגד ה"זר".דחיית השתל מתבטא בעיקר בעליית חום הגוף, כאבים, קוצר נשימה ועייפות. תגובה כזו של דחיית השתל נפוצה לרוב עד 6 חודשים מהשתלת הלב. דחיית השתל אין פירושה שיש להוציא את הלב המושתל באופן מיידי, וניתן פעמים רבות לאזן מצב זה באמצעות הוספת טיפול נוגד-חיסון.