מתי כדאי לשקול ניתוח פלסטי בקרב ילדים ומתבגרים?

כמו כולנו, גם ילדים חשים שונים מאוד כאשר הם סובלים ממום גופני, בעיקר מום גופני חיצוני, ותופעה זו ניכרת לעין כבר בגילאי 4-5 שנים. עם התקדמות הגיל התחושות הללו צפויות להתעצם, הן בגלל התפתחות אספקטים חדשים בדימוי העצמי והן בגלל היחס של הסביבה. 

הרפואה המערבית אחראית (או לפחות מנסה כפי מיטב יכולתה) לטפל בבריאות הפיזית והנפשית כאחת, וכחלק מתפיסה זו השתנתה גם הגישה לניתוחים הפלסטיים ובכלל זאת גם ניתוחים פלסטיים בקרב ילדים ובני נוער. היות ומומים מולדים יכולים לפגוע באספקטים נפשיים של הדימוי העצמי של הילד וכל מהלך התפתחותו, מומלץ לשקול טיפול בהם כמה שיותר מוקדם. מקרים בהם נעשה שיקולים מעין אלו כוללים בין השאר:

שפה שסועה- מדובר בניתוחים עתיקים יחסית, הקיימים ברחבי העולם כבר מאות שנים והתפתחו בצורתם המודרנית כבר לפני כמאה שנים. מום השפה השסועה מלווה תמיד בפגיעה קשה בצורת האף והשיניים הקדמיות. מבחינה רפואית, מנתחים פלסטיים נטו לדחות את ניתוחי התיקון של מומי שפה שסועה עד לסוף גיל ההתבגרות, שכן רק אז האף השלים את תהליך התפתחותו וניתן לחזות בדיוק (פחות או יותר) את השפעת התיקון. עם זאת, חשיבה זו התעלמה מן הקשיים הנפשיים והחברתיים עימם יאלצו הנער או הנערה להתמודד מידי יום עד לתיקון המום, וזאת דווקא בתקופות החשובות ביותר לעיצוב האישיות. מסיבה זו הגישה בשנים האחרונות היא ניסיון לתיקון העיוות כמה שיותר מוקדם, מה גם שניסיון קליני עשיר מלמד כי הניתוחים המודרניים לא פוגעים בהתפתחות האיברים המעורבים בניתוח. גם אם יהיה צורך בניתוח נוסף בגיל מבוגר יותר, ניתוח מוקדם לפחות לתיקון חלקי של הפגמים חשוב מאוד מבחינת האספקטים הנפשיים שהזכרנו לעיל. 

כתמי לידה- מדובר בשם עממי לסוגים מספר של נגעים עוריים מולדים הפזורים על פני כל גוף התינוק. חלק מן הפגמים הללו הם למעשה שומות, ולכן חשוב ביותר (ולו מן הבחינה הפיזיולוגית גרידה) להסיר אותן לצורך בדיקה ומניעת התקדמות לנגע סרטני. גם נגעים שאינם בעלי פוטנציאל סרטני, כדוגמת כתמים שנוצרו כתוצאה מפגמים בהיווצרות כלי הדם (מלפורמציה וסקולרית) יכולים להוות מפגע אסטטי קשה. בפגמים מעין אלו ניתן לטפל בשלוש גישות שונות: חסימת כלי הדם הגורמים לנגע באמצעות צנתור, כריתה כירורגית של כל הנגע, כריתה של הנגע באמצעות מכשיר לייזר. ניתן גם לשלב בין השיטות השונות. 

מומים באוזניים- מומים שונים באפרכסת יכולים להופיע בתצורות שונות, החל מאוזניים בולטות בצורה משמעותית (“אוזני דמבו" כפי שילדים נוהגים לכנותם) וכלה בחסר בולט של האפרכסת, מומים שנהגו לחכות עד לגילאי 10-11 שנים עד שנותחו ותוקנו בעבר. כיום ידוע שניתן לתקן את המומים הללו כבר בגילאי 5-6, וכך למנוע מן הילד או הילדה את הסבר המיותר מסביבת בני גילו במהלך בית הספר היסודי. גם כאן ידוע כי ניתוחים מוקדמים יותר לא פוגעים בהתפתחות התקינה של האפרכסת. 

מומים בשדיים- חוסר סימטריה קשה כתוצאה מבעיה חד צדדית בהתפתחות השדיים יגרמו לנערה המתבגרת למבוכה רבה. הסבל הנפשי יכול להתבטא בין השאר כהימנעות מפעילות חברתית (מסיבות, טיולים, יציאה לבריכה או לים) ועיסוק נפשי יומיומי (ורב סבל) בניסיון להסתיר את הפגמים מן הסביבה. גם כאן בעבר חיכו עם הניתוח עד לגילאי 19-20 מתוך מחשבה שרק בגיל זה השדיים משלימים את התפתחותם וניתוח מוקדם יותר יפגע בהתפתחות זו. עם השנים הבנו כי השינוי אינו משמעותי במידה ועברו שנתיים מאז תחילת הוסת בנערה (זמן המגדיר את הנערה כבוגרת מינית), ולכן התקווה לתיקון ספונטאני של הא-סימטריה לאחר גיל זה עקרה וגורמת לסבל מיותר שרק הולך ומחמיר עבור הנערה. אי לזאת מקובל כיום לבצע ניתוח מתקן או אף שילוב של ניתוחים (לדוגמא הגדלת חזה מצד אחד מלווה בהקטנה או הרמת חזה מצד שני), מה שצפוי לשפר משמעותית את האסטטיקה ואיכות החיים של הנערה הרבה יותר מוקדם מכפי שהיה מקובל בעבר. בעיה נוספת שיכולה לפגועה באיכות החיים של הנערה היא הגדלת שדיים ניכרת בגילאים מוקדמים (מידת חזייה מעבר ל-DD כבר בגילאי 15-16), אותה ניתן לתקן גם כן מוקדם מכפי שהיה מקובל בעבר. כך ניתן לשפר את איכות החיים של הנערה, שבלא הניתוח עלולה להימנע מפעילות ספורטיבית וחברתית ולסבול מהערות פוגעניות. 

גניקומסטיה- בעיה זו, הפוגעת בחלק ניכר מן הגברים והנערים בגילאי ההתבגרות, היא למעשה הגדלה של רקמת השד בגבר. בליטת רקמת השד גורמת למבוכה רבה, במיוחד בקרב נערים, מה שעלול למנוע פעילויות הדורשות חשיפה של פלג גוף עליון (כמו לדוגמא בים או בבריכה). במקרים קשים יותר הבליטה נראית גם מעבר לחולצה ומגבירה עוד יותר את הסבל הנפשי של הנער. הטיפול הניתוחי במקרים אלו פשוט וגורם לשיפור משמעותי מאוד ומיידי באיכות החיים ותחושת הביטחון העצמי של הנער. 

לסיכום, העלייה במודעות הרווחת בילדים ובהורים לחשיבות המראה האסתטי, כמו גם התקדמות בטכניקה ובטכנולוגיה הכירורגית ובידע המחקרי שברשותנו, מאפשרות לנו לטפל בפגמים מולדים והתפתחותיים בילדים בגילאים מוקדמים בהרבה מכפי שהיה מקובל בעבר. כך ניתן לשפר משמעותית את איכות החיים של אותם ילדים, ולהעניק להם התפתחות נפשית וחברתית תקינות.