אבחון הפרעת קשב וריכוז

האבחון האובייקטיבי של הפרעות קשב וריכוז עבר התפתחויות חשובות בעשורים האחרונים. מלבד ראיון קליני של איש מקצוע עם הילד, שעד היום נשאר הבסיס לאבחנת הפרעות קשב וריכוז, ישנם כיום עוד כלים אובייקטיביים אשר מסייעים לאבחנה. 

את הכלים האובייקטיביים לאבחנת הפרעות קשב וריכוז, ניתן לחלק לכמה קבוצות:

- אבחון פסיכודידקטי - במסגרת אבחונים אלה נבדקים אצל הילדים יכולות קוגניטיביות שונות כגון קריאה, כתיבה ועוד. לילדים עם הפרעות קשב וריכוז יש נטייה לחוסר יציבות בתפקוד לאורך המבחנים השונים, דבר שמחזק את האפשרות שאכן יש קשיי קשב. אין מדובר באבחון ישיר של הפרעות קשב וריכוז, אלא בתבנית שרומזת על קיומן.

- מבחנים ממוחשבים ספציפיים: מבחנים דוגמת TOVA , CPT ו-MOXO, בודקים את היכולת של הילד לבצע משימה הדורשת קשב מתמשך בשילוב עם צורך בביצוע. שתי מטלות אלה קשות עבור ילדים עם הפרעות קשב וריכוז. תוצאות מבחנים אלה מושוות לנורמות מקובלות על פי גיל הילד. חשוב להבין שמבחנים אלה אינם מזהים הפרעות קשב וריכוז ב-100%. ישנן הנחות מוטעות שאם ילד השתפר לאחר מתן ריטלין, אזי יש לו הפרעות קשב וריכוז. מאידך, לעיתים טועים וחושבים שאם ילד לא השתפר בעקבות מתן ריטלין, הרי שאין לו הפרעות קשב וריכוז. כאמור שתי מסקנות אלה אינן בהכרח נכונות. 

- סדרת מבחנים קוגניטיביים ממוחשבים: שיטה זו מבוססת על כך שהילד מתבקש לבצע מגוון גדול של מטלות קוגנטיביות. מגוון המבחנים הוא גדול ומכיל בתוכו מבחנים כמו TOVA ו-CPT, אך גם מבחני זיכרון, יכולת עיבוד נתונים ועוד. במבחנים אלה ניתן לזהות באופן מדוייק יותר הפרעות קשב וריכוז, כיוון שניתן לראות את ההפרעה מזויות שונות. מבחנים לדוגמא הם מבחני ה-BRC ומבחן ה- MINDSTREM. אך גם מבחנים אלה לא תמיד יכולים לזהות את כל הלוקים בהפרעות קשב וריכוז. לדוגמא, ילד שיכול להתרכז בחדר שקט, כאשר הוא מבצע משימות מול מחשב, עשוי לתפקד באופן שונה לגמרי בכיתה רועשת. 

- בדיקה תפקודית של פעילות המוח - אחת הבדיקות שנחקרה רבות בהקשר של אבחון הפרעות קשב וריכוז היא בדיקת ה QEEG. בדיקת ה-EEG בודקת את הפעילות החשמלית המוחית של הילד. בדיקת ה-QEEG משתמשת באותה הבדיקה, אך מנתחת אותה באופן כמותי. מתוך ניתוח זה ניתן להגדיר "מדד קשב וריכוז" המוכר למדע מזה כ-40 שנה. 

בדיקה זו אובייקטיבית ובודקת את הדרך שבה המוח עובד, היא יכולה לזהות גורמים נוספים שיכולים לגרום לילד להיראות כמי שסובל מהפרעות קשב וריכוז, אך בפועל הוא סובל מבעיה אחרת כגון אפילפסיה תת-קלינית או מחלות אחרות. 

כמו כן, קיימת בדיקה שיכולה להציע דרך טיפולית שעשויה להיות יעילה כמו התרופות השונות עם מיעוט תופעות לוואי, יעילות מתמשכת לטווח ארוך ועוד. הטיפול הוא נוירופידבק.

נוירופידבק היא שיטת טיפול / אימון המבוססת על כך שאדם יכול ללמוד (באופן רצוני או לא רצוני) לשלוט בפעילות החשמלית של מוחו. שיטה זו קיימת כבר 40 שנה אך רק בעשור האחרון הגיעה לכדי בשלות טכנולוגית. לאורך השנים פורסמו מחקרים מדעים רבים המוכיחים את יעילותה במגוון נושאים כגון: אוטיזם, לקויות למידה, הפרעות קשב וריכוז, אפילפסיה ועוד. שיטת נוירופידבק נמצאת בשימוש קבוע גם אצל ספורטאים מקצועיים, ויש מחקרים המראים את יעילותה בשיפור יכולות קוגניטיביות באוכלוסיה בריאה.

בטיפול כולל אימון של המוח לחזק פעילות או לחזק קשרים בין אזורי מוח שונים. בדרך כלל עושים זאת על ידי שימוש בסרטים - הילד צופה בסרט, ואיכות הסרט נקבעת על ידי הפעילות המוחית של הילד.
הפעילות המוחית נמדדת לאורך כל מפגש טיפולי. כאשר המחשב מזהה שברגע מסוים הפעילות החשמלית באזור מוגדר (או הפעילות החשמלית שבין 2 אזורים) היא תקינה, אזי הסרט נהיה ברור. כאשר הפעילות איננה תקינה הסרט נהיה פחות ברור. 

במקרים רבים כבר לאחר 3 דקות לערך, המוח מתחיל "לאמן" את האזורים בהתאם לתכנון. ברוב הילדים עם הפרעות קשב וריכוז, מטרת הטיפול היא לנרמל את אותו אינדקס "קשב" שנמדד בבדיקת ה-QEEG. ככל שהילד מתאמן יותר, ומקבל מיומנות כך עשוי להשתפר מדד הקשב בבדיקת ה-QEEG. תום הטיפול נקבע בחלק מהמקרים כאשר מדד הקשב שהוזכר הפך לתקין. 

 

הכתבה בשיתוף עם ד"ר דורון תודר, פסיכיאטר, מנהל המרכז הרפואי נוירוקליניק בר"ג ובב"ש לטיפול בנוירופידבק. הכתבה נערכה על-ידי מערכת אינפומד.