הפרעות בתנועתיות מערכת העיכול במחלות רב-מערכתיות

מחלות רב-מערכתיות רבות משפיעות על התפקוד המוטורי של מערכת העיכול. המחלות המתוארות להלן הן השכיחות יותר או המשפיעות ביותר על התפקוד המוטורי של מערכת העיכול.

מחלות ראומטיות
טרשת רב-מערכתית מפושטת (סקלרודרמה) מתאפיינת בשגשוג רקמת חיבור ובהצטלקות באיברים רבים. הפגיעה במערכת העיכול מקיפה 82% מהחולים שלקו במחלה זו. הפגיעה העיקרית היא הפרעה קשה בתנועתיות הוושט (Scleroderma esophagus) המתבטאת בירידה תלולה בתפקוד גוף הוושט וסוגריו, תהליך הגורם למחלת הרפלוקס הקיבתי-ושטי בצורה קשה. בהמשך עלולים להיווצר היצרויות וכיבים בוושט, ואף השתנות טרום-סרטנית של רירית הוושט (ושט ע"ש בארט). כמו כן נגרמות הפרעה קשה לתפקוד המעי הדק, צניחה של החלחולת ואי-שליטה על סוגר פי הטבעת.

מחלות ממאירות
ההפרעה השכיחה ביותר של גרורות במערכת העיכול, שמקורן יכול להיות בעיקר בריאות, בשד, בשחלות ובמלנומה ממאירה, היא חסימת המעי הדק. תופעות נוספות הן תסמונת פרא-נאופלסטית המתבטאת בעיקר בחסימה של המעי, בעצירות ובהפרעות בבליעה. ההפרעות נובעות מפגיעה ישירה במיקלעות העצביות של מערכת העיכול על ידי גרורות, מהיווצרות נוגדנים כנגד מרכיבים עצביים, או מהפרשת הורמונים המשפיעים על תנועתיות המעי.

מחלות מערכת הפרשה פנימית/מחלות מטבוליות
1. סוכרת: במחלה זו הפגיעה במערכת העיכול שכיחה ביותר ולכל אורכה: הפרעות בבליעה, פגיעה בתפקוד המוטורי של הוושט, שיתוק הקיבה (Gastroparesis diabeticorum) הפרעות בתפקוד המעי הדק והגס המתבטאות בכאב בטן, בעצירות, בשלשול ובאי-שליטה על סוגרים. ההפרעות נובעות מפגיעה במערכת העצבים האוטונומית (Diabetic autonomic neuropathy).י

2. תת-פעילות בלוטת התריס: מתאפיינת בעיקר בעצירות, בצניחת החלחולת ובאבני צואה.

3. פעילות-יתר של בלוטת התריס: מתאפיינת בהקאות, בשלשול, בכאב בטן ובירידה ניכרת במשקל.

4. פעילות-יתר של בלוטת יותרת התריס: מתאפיינת בעלייה ברמת הסידן בדם ומישנית לכך נגרמות עצירות, בחילות והקאות.

מחלות עצבים
1. פגיעות בעמוד השדרה (ע"ש): בהתאם לרמת הפגיעה, ההפרעות לאורך מערכת העיכול הן שונות. פגיעות בעמוד שדרה צווארי גורמות להפרעות בהתרוקנות הקיבה. חולים שלקו בשיתוק של ארבעה גפיים, חשופים יותר מאלו שלקו בשיתוק רגליים בלבד. מחלת הרפלוקס הקיבתי-ושטי, עצירות ואי-שליטה על סוגרים שכיחות בקרב חולים אלו.

2. מחלות חוץ-פירמידיות (מחלת פרקינסון): הביטויים העיקריים של מחלה זו הם הפרעות בבליעה, ריור-יתר, קשיים בהתרוקנות הקיבה ועצירות שמקורם בהפרעות בתנועתיות המעי הגס או בהפרעות התרוקנות.

3. טרשת נפוצה: הפרעות במערכת העיכול שכיחות מאוד אצל חולים שלקו במחלה זו. השכיחות ביניהן: הפרעות בבליעה, עצירות ואי-שליטה על סוגר פי הטבעת.

4. מחלות ניווניות של שריר/עצב: בקבוצת המחלות הללו קיימות הפרעות בבליעה, הפרעות בתפקוד הוושט, עצירות, שלשול ואי-שליטה על סוגר פי הטבעת.

5. חבלה במוח ואירוע במוח: חבלה במוח עלולה לגרום לעלייה בלחץ התוך-גולגולתי המתבטאת בהקאות. באירוע במוח עיקר ההפרעות הן בבליעה (Oropharyngeal dysphagia), ובעצירות, מישנית להיעדר פעילות גופנית.

בנוסף, ל-20% מהנשים בהריון יש הפרעות במערכת העיכול. במהלך הריון חלים שינויים בתנועתיות הוושט, במעי הדק, בדרכי מרה ובמעי הגס. ההפרעה השכיחה ביותר היא הקאות בשליש הראשון להריון. במצבים חמורים (Hyperemesis gravidarum) ההקאות יכולות להביא להפרעות במאזן נוזלים ומלחים. צרבת ומחלת הרפלוקס הקיבתי-ושטי מתחילות בדרך כלל בשליש השני. עצירות אף היא שכיחה במהלך ההריון. רוב ההפרעות בתנועתיות המעי מיוחסות להפרשת הורמונים.

ד"ר ישי רון

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007