אל ביוץ (Anovulation)

טיפולים ותרופות

בחלק מהמקרים ניתן להשיב את המצב לקדמותו על ידי ירידה במשקל, שהיא מרכיב חשוב בטיפול. טיפול בנשים שאינן מתכננות הריון, כולל ירידה במשקל (לעיתים ירידה של 5% מספיקה), וגלולות (עם או בלי תוספת של טיפול אנטי-אנדרוגני), או השראת וסת מחזורית לאלו שמבקשות להימנע מנטילת גלולות. כאמור, גם בגיל צעיר חשוב למנוע מצב של אל-וסת עקב הסיכון המוגבר ללקות בסרטן של רירית הרחם, בשל גדילתה הממושכת של הרירית ללא וסת.
לגבי נשים המתכננות הריון, הטיפול כולל ירידה במשקל ותרופות להשראת ביוץ. תחילה מטפלים בטבליות קלומיפן ציטרט (עם או בלי הזרעה תוך-רחמית). כ-75% מהנשים, במינון של 200-50 מ"ג ליום, בימים 9-5 למחזור, יגיבו בביוץ עם שיעור הריונות של 50%-30%. אם הטיפול נכשל, בנוכחות תנגודת מוכחת לאינסולין, ניתן להוסיף טיפול בתרופות להורדת התנגודת לאינסולין (Metformin, גלוקופאג'). אם נכשל הטיפול בתרופות ולא הושג הריון לאחר כ-6 מחזורי טיפול בדרך פומית, מקובל לעבור לטיפול בזריקות של גונדוטרופינים, עם או ללא שילוב אנאלוגים ל-GnRH. חשוב להקפיד לטפל באמצעות מינון נמוך ולהעלותו בהדרגה, עקב הסיכון המוגבר לגירוי-יתר של השחלות ולהריונות מרובי עוברים. שיעור המחזורים עם ביוץ בשיטה זו עומד על 80%-50% עם שיעור הריונות למחזור המגיע ל-30%-20%. אם לאחר כ-6 מחזורי טיפול לא הושג ביוץ/הריון, מקובל לעבור להפריה חוץ-גופית (IVF).
בשנים האחרונות פורסמו עבודות רבות על הטיפול בתרופות מרגשות אינסולין כמו Metformin, במישלב עם ירידה במשקל, לפיהן עשויות תרופות אלו לשפר את הופעת המחזור הטבעי ואת הצלחת הטיפול בכלומיפן ציטרט, בזריקות גונדוטרופינים, ואף את הצלחת הטיפול באמצעות הפריה חוץ-גופית.
גישה אפשרית נוספת היא צריבה של השחלות בדרך לפרוסקופית. נמצא כי בעקבות טיפול מסוג זה חל שיפור ביוכימי וקליני ושיפור בשיעור ההריונות המושג, הן העצמוני (ספונטני) והן כתגובה לטיפול נוסף בתרופות.

סוגים נפוצים

ארגון הבריאות העולמי (WHO) מסווג את ההפרעות בביוץ לשלוש קבוצות:
1. Hypothalamic pituitary failure: אל-וסת על רקע היפותלמי - אל-וסת מסיבות של עקה, אנורקסיה נרבוזה, ירידה חדה במשקל, היפרפרולקטינמיה, תסמונת קלמן, וחוסר מבודד של גונדוטרופינים. מצבן של נשים השייכות לקבוצה מאופיין ב-Hypogonadotrophic hypogonadism עם רמות נמוכות של FSH ואסטרדיול.
2. Hypothalamic pituitary dysfunction: רמות תקינות של גונדוטרופינים ואסטרוגנים, חוסר ביוץ, וברוב המקרים מיעוט וסת (אוליגומנוראה). תסמונת השחלות הפוליציסטיות (Polycystic ovary syndrome) היא דוגמה המאפיינת קבוצה זאת.
3. Ovarian failure: אי-ספיקה בשחלות, עם רמות גונדוטרופינים מוגברות ואסטרוגן נמוך (Hypergonadotrophic hypogonadism).
תסמונת השחלות הפוליציסטיות:
זו הסיבה השכיחה והחשובה להפרעות בביוץ ולאי-פריון אצל נשים. זו הפרעה מגוונת הפוגעת ב-10%-5% מהנשים בגיל הפוריות. שכיחותה בקרב נשים הלוקות בפוריותן גבוהה באורח ניכר. התסמונת מתאפיינת באל-ביוץ ממושך (כרוני) עם מיעוט וסתות, בהפרעה בפריון, ובמראה שחלות אופייני המשתקף בעל-שמע (אולטרסאונד) (זקיקים קטנים, רבים, בהיקף השחלה המוגדלת במקצת), בסימנים קליניים וביוכימיים של רמות מוגברות של אנדרוגנים (הורמוני מין זכריים כמו טסטוסטרון) כגון תישעורת-יתר. עמידות לאינסולין (Insulin resistance) קיימת אצל 50%-40% מהנשים, בעיקר אצל אלו עם עודף משקל. לחלק מהנשים רמות גבוהות של LH או יחס LH/FSH גבוה בדם.
יצוין כי יש נשים בעלות מבנה שחלות פוליציסטי, אך ללא שאר מרכיבי התסמונת.
הסיבה המדויקת לתסמונת אינה ברורה, אך ברור כי מדובר במצב סופי של מגוון רחב של שינויים ברמת השחלות והציר היפותלמוס-היפופיזה, כאשר המנגנון המרכזי הוא ייצור עודף של אנדרוגנים ועמידות לאינסולין.
כתוצאה מעמידות לאינסולין, עלולות נשים אלו ללקות בהמשך חייהן במחלות נוספות, כגון: סוכרת הריון או סוכרת מבוגרים, רמות מוגברות של שומנים בדם (היפר-ליפידמיה), ומחלות לב וכלי דם. בנוסף, נשים ללא ביוץ (וללא וסת) שאינן מטופלות, נמצאות בסיכון מוגבר ללקות בסרטן של רירית הרחם.
מאפיין חשוב של התסמונת הוא הקשר לעלייה במשקל. לעיתים מתפתחת התסמונת אצל נערה שבגיל ההתבגרות היה משקל גופה תקין, ללא תלונות וללא הפרעות בווסת, אך עם ההתבגרות עלתה במשקל.