דלקת וקשיון החוליות

דלקת מיקשחת בעמוד השדרה (ע"ש) (אנקילוזינג ספונדיליטיס) היא מחלה השייכת לקבוצת הספונדילוארתרופתיות שביניהן גם דלקת מיפרקים של פסוריאזיס, דלקת מיפרקים במחלה דלקתית של המעי, ודלקת מיפרקים תגובתית. המאפיינים של מחלות אלו הם דלקת מיפרקים של ע"ש (חוליות), של מיפרק האגן (הסקרואיליאק), דלקת מיפרקים היקפית, בדרך כלל של מיפרקים גדולים כגון ברך וקרסול, ודלקת הרצועות והגידים הנאחזים בעצמות צמוד למיפרקים (אנתיזיטיס - Enthesitis).
ככל שהמחלה מתקדמת, עקב דלקת ממושכת, נוצרת עצם חדשה. החוליות נצמדות בגלל יצירת סינדסמופיטים (עצם חדשה המקבעת את החוליות). התוצאה היא עמוד שדרה קשיח ושאינו גמיש. איחוי בין הצלעות לבין עמוד השדרה גורם לירידה בתפקוד ובקיבולת הריאות.
אנקילוזינג ספונדיליטיס היא מחלה כרונית, ופוגעת ב-129:100,000 אנשים בארצות הברית. המחלה שכיחה יותר בגברים ולכן מאובחנת מאוחר יותר בנשים. מופיעה בדרך כלל בגיל 40-16.
הגורם למחלה אינו ידוע, אך חושבים שקיים קשר תורשתי מאחר ש-90% מהחולים הלוקים במחלה נושאים את הגן HLA-B27. לאלו הנושאים את הגן סיכוי גדול יותר ללקות במחלה, אך רק כ-2% מהנושאים את הגן ילקו במחלה. אם האדם נושא את הגן HLA-B27, גילו מתחת ל-40, ויש לו קרוב משפחה הלוקה במחלה, יש לו סיכוי של כ-20% ללקות אף הוא במחלה. אדם העונה על אותם התנאים אך גילו מעל 40, סיכויו ללקות במחלה נמוכים. אם האדם נושא את הגן והוא לקה במחלה, סיכויו להעביר את הגן לילדיו הם 50%.
סימני התהליך הדלקתי בעמוד השדרה מתאפיינים על ידי כאב בגב תחתון המופיע במנוחה ומשתפר אחרי מאמץ, במיוחד בבוקר, לאחר השינה, או בעכוזים. סימנים נוספים הם הרגשת נוקשות, עייפות, ירידה במשקל, או פגיעה בעין עם כאבים (דלקת העינבייה - Uveitis).
ההפרעה בעמידה או בהליכה נובעת מכך שהחוליות מחוברות, מצב הגורם להיעדר תנועתיות של עמוד השדרה. התהליך גורם לעמוד שדרה לקבל צורת ענף במבוק (בדימות). ההפרעה בנשימה נובעת מחיבור החוליות בעמוד השדרה, המונע התרחבות תקינה של בית החזה בנשימה. פגיעה בלב נובעת מדלקת באזור המסתמים הגורמת לאי-ספיקה של מסתם אב העורקים, או לדלקת של אב העורקים הגורמים לאאורטיטיס. החולים לוקים בדלקות נישנות בריאות, סיבוך הנפוץ יותר בקרב מעשנים. הסיבוכים בלב ובריאות מתפתחים לאחר כ-20 שנה מתחילת המחלה וכשהמחלה כבר איננה פעילה.
אבחון: המחלה מאובחנת על סמך שילוב ממצאים קליניים וממצאי דימות. אין בדיקות מעבדה לאבחון המחלה. בדרך כלל יימצאו ערכים גבוהים של מדדים דלקתיים, כגון: שקיעת דם מוחשת ורמה גבוהה של חלבון תגובתי - C (CRP). היקף הדלקת נקבע על ידי מדד BASDAI ומדד תפקוד של ניו-יורק (מידת תפקוד יומיומי ויכולת לעבוד ולעסוק בפעילות גופנית).
טיפול: אין ריפוי למחלה. עיקר הטיפול הוא במניעת מצב האיחוי של החוליות, מצב שהוא בלתי הפיך. כמו כן ניתן לטפל בכאבים על ידי תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים, כגון: אטודולק (אטופן, סלקוקסים). קבוצה נוספת של תרופות היא תרופות נוגדות מחלות רימטיות המשפיעות במחלה (DMARDs) כגון: סולפהסלזין ומתוטרקסאט. ניתן לטפל בסטרואידים על מנת לצמצם את משך הדלקת לתקופה קצרה. כמו כן ניתן להזריק סטרואידים ישירות למיפרק בודד מודלק.
לאחרונה, פותחו תרופות ביולוגיות הנוגדות דלקת, ואשר חוסמות את הציטוקין TNF. חוסמי ה-TNF הם רמיקאד ואנברל, והם נמצאו יעילים ביותר נגד דלקת מיפרקים שיגרונתית (Rheumatoid arthritis). הייחוד בתרופות אלו שהן יעילות כנגד דלקת במיפרקי עמוד השדרה. הן ניתנות לחולים שלא הגיבו לטיפולים הקודמים כשהמחלה פעילה, מצב הנקבע על פי סימנים קליניים ומעבדתיים של הדלקת.
פיזיותרפיה, הידרותרפיה ופעילות גופנית סדירה חשובות כטיפול. שחייה מומלצת מאוד כדי למנוע כיפוף של עמוד השדרה. כמו כן חשוב לבחור מיטה וכרית מתאימות.
המעקב מבוצע על ידי מומחה למחלות מיפרקים (רימטולוג).
ד"ר ג'יזל גודארד