דלקת מערכת השלד (Skeleton, inflamation and infection)

קיימת אי-בהירות בציבור באשר להגדרת דלקת. בעיני רוב הציבור, מדובר בתהליך זיהומי הנגרם מחיידקים, ואשר הטיפול בו הוא באמצעות אנטיביוטיקה. כלומר, תרופה משמידה חיידקים.
אולם זהו רק פן אחד של המצב האורתופדי המוגדר במונח דלקת.
המצב הנוסף, ובדרך כלל השכיח יותר הוא דלקת, או תגובה דלקתית שאינה מעורבת בגורמים מזהמים כמו חיידקים או נגיפים, אלא תהליכים ביומכניים שיפורטו להלן, במערכת השלד.
דלקת זיהומית (Infection) במערכת השלד: מערכת השלד חשופה לזיהומים בכל אחד ממרכיביה: שרירים, גידים, עצמות ומיפרקים. הגורמים המזהמים יכולים להיות חיידקים, נגיפים וטפילים שונים. חלק מהמזהמים הם כאלו הקיימים בגוף בתנאי מצב תזונתי ירוד, או במצב מקומי ירוד כמו לאחר פציעה, חבלה, ניתוח. הם משגשגים וגורמים לתהליך זיהומי.

סוגי המזהמים השונים, משתנים בהתאם לגיל, לסיבת הזיהום, ולסביבת החיים. לדוגמה: זיהומים מטפילים אופייניים יותר לסביבה כפרית, ובעיקר כזו עם תנאי היגיינה ירודים.
לאחרונה, אנו ערים לעלייה בשכיחות זיהומים במערכת השלד הנגרמים מחיידקים ואצל חולים במחלת ה-AIDS, וחולים אחרים הלוקים במצב תזונתי ירוד.

להלן סיווג של זיהומים אלה לקבוצות מייצגות:
ילדים: בקבוצת גיל זו קיימת שכיחות יחסית של זיהומים בעצם - אוסטאומיאליטיס, והחיידק הגורם משתנה לפי הגיל. הסימן הקליני הבולט הוא חום וכאב חד המלווה בסירוב לדרוך על הגף. הזיהום "מתיישב" על פי רוב בעצם באזור הנקרא מטפיזה העשיר יחסית באספקת-דם ואשר נמצא בסמוך למיפרק ולחלק הארוך, דיאפיזה, בעצם.

זיהומים בניתוחים: על אף כל האמצעים שנוקטים למניעת זיהום בניתוחים, כמו: מערכות טיהור אוויר, ביגוד וציוד עקר (סטרילי), אנו עדים עדיין לזיהומים לאחר הניתוח. כמובן שאם מדובר בניתוח עקב שבר פתוח שנגרם בסביבה מזוהמת: שדה, כביש, מלחמה, הסיכון להתפתחות זיהום גבוה עד 30% ויותר. כשהניתוחים בררניים שכיחות הזיהום נמוכה ביותר 3%-0% מותנה בסוג הניתוח.

זיהומים במיפרקים מלאכותיים: בשנים האחרונות, עם עליית מספר החולים שהושתלו בגופם מיפרקים מלאכותיים, אנו עדים למספרים גדלים של חולים הלוקים בזיהום במיפרק מלאכותי: ברך, ירך או כתף.

דלקת שאינה זיהומית (Inflamation): זהו מצב אשר מתאפיין במספר מרכיבים דלקתיים, למעט המרכיב העיקרי - הגורם המזהם. כלומר, מופיעים חלק מהסימנים "הקלאסיים": חום, אודם, כאב, הגבלות תנועה, אולם, ללא זיהוי של גורם מזהם (פתוגני: חיידק או נגיף). זוהי דלקת הנגרמת כתוצאת מחיכוך של גיד בתוך "השרוול" שבו הוא נע, או של אזור חיבור הגיד לעצם, או כתוצאה מחבלה מקומית, או, וזהו המצב השכיח, כתוצאה ממאמץ-יתר בשריר/במיפרק שלא עברו הכנה/חימום מספיק למאמץ.

הסיפור הקלאסי הוא של אדם, שביצע מאמץ גופני חד (לעיתים בהפעלת קבוצת שרירים בודדת בלבד) ללא "חימום". מטרות החימום הן להתאים את המכלול: שריר/גיד/מיפרק, למאמץ הנדרש. כך לדוגמה דלקת בגידי המרפק בצד החיצוני, הידועה בכינוי Tennis elbow נגרמת לא רק כתוצאת משחק טניס ממושך, אלא כתוצאה ממאמץ של הרמת משא, או פעולה מאמצת אחרת ביד. הדלקת השכיחה בגיד האכילס בשוק/עקב, נגרמת לעיתים קרובות כתוצאת ממאמץ בקפיצה/בריצה, ללא הכנה/חימום.
עם העלייה המסתמנת כיום במודעות לחשיבות של הפעילות הגופנית, חשוב להדגיש את חיוניות החימום/הכנת הגוף למאמץ על ידי ביצוע של סדרת תרגילים. יש להתחיל בתרגילים קלים, ובעוצמה עולה בהדרגה להגביר את המאמץ הסטטי והדינמי של השריר והגיד, עד שיהיו מוכנים למאמץ.

פרק נפרד בנושא הדלקת, הוא דלקת המיפרקים, ניוונית, או רימטית, (ראו ערך אוסטאוארתריטיס).
לסיכום, יש להבחין בין מצב דלקתי זיהומי המצריך לרוב טיפול באמצעות אנטיביוטיקה, לבין תהליך דלקתי שאינו מזיהום ואינו מצריך טיפול באנטיביוטיקה, אלא טיפול מקומי.

פרופ' משה סלעי