פטרת כף הרגל

פטרת כף הרגל (פטריה ברגליים) הקרויה Tinea pedis או בשם Athlete’s Foot היא מחלה זיהומית פטרייתית שטחית של הרגל, בעיקר של כף הרגל, במיוחד בין אצבעות הרגליים. בדרך כלל, הפטריה מופיעה בשתי כפות הרגליים (בניגוד לפטרת כף היד, שהמעורבות השכיחה בה היא של כף יד אחת).

פטרת כף הרגל היא אחת ממחלות העור השכיחות ביותר, שנגרמת על ידי קבוצת פטריות קרטינופיליות הקרויות דרמטופיטים. אותם דרמטופיטים מסוגלים לחדור לרקמות המכילות קרטין (עור שיער וציפורניים) המהוות את השכבה החיצונית ביותר של העור. 
טריכופיטון רוברום (Trichophyton rubrum) היא אחת הפטריות השכיחות שגורמות לפטרת כף הרגל. הדבקה בפטרת כף הרגל יכולה להתרחש מאדם לאדם או ממקורות מזוהמים אחרים כמו בריכות שחייה, מקלחות ציבוריות, נעליים משותפות וכד'. לעיתים רחוקות יכולה הפטרת לעבור מבעלי חיים לאדם. כמו כן, קיימת נטייה גנטית להידבק בפטרת.

אפשר להידבק בפטריה בכפות הרגליים במקלחות ציבוריות ואם חולקים אותן נעליים.

הצורות השונות של פטרת כף הרגל

הצורה הראשונה היא יבשה ומופיעה בדרך כלל בין אצבעות הרגליים, ובכפות הרגליים, עם או ללא חריגה לגב כפות הרגליים , מראה הדומה לסנדלי מוקסינים. הפטרת מתחילה בדרך כלל במרווח בין האצבעות הרביעית לחמישית, ומתבטאת באודם קל, ובקילוף עור עדין. לעיתים מופיעות שלפוחיות בגדלים שונים. מבחינה קלינית, יש תלונות על גרד ועל אי-נוחות. בהמשך מופיעים סדקים בין אצבעות הרגליים ובחלקן התחתון, ומשם מתפשטת הפטרת לכף הרגל ו/או לכיוון הציפורניים. לעיתים קרובות מעורבים גם מרווחי האצבעות שלוש וארבע, ובשכיחות נמוכה יותר בין אצבעות אחת ושתיים.

הלוקים בפטרת כף הרגל, ובעיקר כאשר הפטרת מופיעה בין אצבעות הרגליים, חשים הקלה (ואף הנאה) מן הגירוד. לעיתים גרד מאסיבי עלול לגרום לחדירת חיידקים ולשושנה (Erysepelas). גרד ממושך המלווה בהיגיינה לקויה, עלול לגרום להתפתחות של זיהום מחיידקים, בנוסף לזיהום הפטרייתי, ואז ההסתמנות הקלינית היא של עור מקולף, אדום, לח, מפריש נוזל צהבהב ירקרק, בעל ריח דוחה. במקרים אלו נדרש טיפול אנטיביוטי ואנטי-פטרייתי הניתן דרך הפה, השריר או הווריד.


הצורה השנייה: דלקתית יותר ונגרמת בדרך כלל על ידי סוג פטרייה המכונה טריכופיטון מנטגרופיטס (Trichophyton mentagrophytes). פטרייה זו גורמת כאמור לדלקת המאופיינת בהופעת שלפוחיות בגדלים שונים ממספר מ"מ ועד לס"מ אחדים. השלפוחיות ממוקמות בדרך כלל בשולי הנגעים הפטרייתיים. שלפוחיות אלו גורמות לגירוד חד ולעיתים אף מופיע זיהום מישני.

השלפוחיות נוקשות למגע ומכילות נוזל שקוף עד צהבהב עכור. יש שמספר שלפוחיות קטנות מתמזגות ליצירת שלפוחיות גדולות יותר. תחושת הבעירה והגרד בלתי נסבלים לעיתים עד כדי פגיעה באיכות החיים. הבקעת השלפוחיות מרגיע מאוד את הגרד. במקרים מסוימים קיימת הזעת-יתר בכפות הרגליים, כתוצר נלווה לסוג זה של פטרייה. הזעה בין בהונות הרגליים יוצרת סביבה המסייעת להמיס את שכבת הקרטין ביתר קלות, ומתהווה שכבת מזון נוחה מאוד להתפתחות הפטרייה.


הצורה השלישית: פוגעת אך ורק בכפות הרגליים כמעט, ומאופיינת על ידי עור עבה וגס אשר בתוכו שוכנות הפטריות. חום, חושך ולחות, הנובעים מהצטברות זיעה ו/או מנעילת נעליים סגורות, מהווה קרקע נוחה מאוד להתיישבות הפטריות, מאחר שהלחות והזיעה ממיסות את השכבות הקרניות העליונות, ומסייעות בכך לפטריות. הטיפול המקובל בפטרת מגוון, ממשחות ועד לטבליות, אך הטיפול הטוב ביותר הוא טיפול מונע הבא לידי ביטוי בהימנעות משהייה ממושכת בנעליים אטומות, וייבוש קפדני של כפות הרגליים ובין האצבעות, לאחר הרחצה.




ד"ר שמר אבנר