פורום מיינדפולנס ו- MSC

השאלה שלך מאוד חשובה, והנושא שאתה מעלה — חרדות אצל מתבגרים — הוא לצערנו נפוץ יותר ממה שנהוג לחשוב. אבל לפני הכול, חשוב לי להבהיר: התשובה שלי כאן אינה המלצה או הוראה לטיפול רפואי מכל סוג, ואינה תחליף לייעוץ מקצועי פרטני. מיינדפולנס הוא כלי עוצמתי – אך הוא חלק מהתמונה, לא תחליף לטיפול מקצועי כאשר יש צורך. מעבר לכך, חסרים לא מעט פרטים שחשוב לברר: בין כמה המתבגר? מה רמת החרדה? האם עבר טראומה כלשהי? האם הוא נמצא כיום בטיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי? האם נוטל תרופות? האם התנסה בעבר בתרגולי מיינדפולנס או מדיטציה? כל אלה הם פרטים קריטיים כדי להבין האם ואיך אפשר לשלב מיינדפולנס בצורה נכונה ובטוחה. במידה והוא לא נמצא בטיפול תרופתי ולא עבר טראומה חמורה – ניתן בהחלט לשקול לשלב מיינדפולנס, דמיון מודרך ומדיטציית "הום" – שהיא מדיטציה עוצמתית מרגיעה המתאימה גם לנוער (עם התאמה מתאימה). חשוב להבין – מיינדפולנס הוא כלי אחד בארגז הכלים של מטפל בתחום הדימיון מודרך הוא בהחלט יכול להוות חלק חשוב במעטפת טיפולית רחבה יותר, להפחתת חרדה, שיפור וויסות רגשי, חיזוק הקשב, והרגעה כללית. ישנם גם תרגילים פשוטים שמתאימים במיוחד למתבגרים – כמו נשימות מודעות, סריקת גוף, ודמיון מודרך קליל. יש אפילו אפליקציות לנוער שמקלות על הכניסה לעולם הזה. תרגישו חופשי להמשיך לשאול פה - על פניו נראה שמתגבר צריך עזרה מקצועית אפשר לפנות אלי דרך האתר: לייעוץ או תהליך מותאם, כל עוד המתבגר לא נמצא תחת טיפול תרופתי.במידה וכן צריך להביא אישור מפסיכיאטר או פסיכולוג לגבי טיפול תומך ברפואה משלימה בברכה אלי בן שחר

אלי, תודה רבה על המענה המפורט, המתבגר בן 14, אינו מוכן בשום פנים ללכת לטיפול כלשהו או לקחת תרופות. החרדות הן גם מיצורים מעופפים וגם באובססיביות לניקיון וגם אובחן בטריכוטילומניה. האם תוכל להמליץ כהתחלה על אפליקציה או דרך נכונה להביא אותו להקלה במצבו למרות התנגדותו?

תודה על השיתוף הכנה. ההתמודדות עם חרדות בגיל ההתבגרות – במיוחד כשיש סירוב לעזרה – היא אתגר אמיתי ומוכר. חשוב לדעת שאתם לא לבד, ורבים מתמודדים עם מצבים דומים. ברשותך, כמה כיווני חשיבה שיכולים לעזור: הסכמה ורצון של המתבגר הם תנאי בסיסי לכל תהליך. בגיל הזה, כפייה רק מגבירה התנגדות – לכן כדאי לנסות לברר מה כן אפשרי עבורו, גם אם מדובר במפגש לא פורמלי או שיחה ראשונית קצרה. אפשר לשאול אותו ישירות: מה כן היה גורם לו להסכים להגיע לשיחה? האם היה נוח לו לבוא עם מישהו אחר (לא ההורים) – למשל דוד, סבתא או חבר קרוב של המשפחה? הבהרת אופי המפגש יכולה להפיג חששות: אפשר לומר לו שאני לא "מטפל רגיל" – אלא מנחה תהליכים שמבוססים על דמיון מודרך וכלים רכים, מתוך גישה שמכבדת את הקצב והרצון של כל אחד. כלים משלימים מהעולם הדיגיטלי – שמעתי (אם כי איני מכיר לעומק) על אפליקציה בשם Solouno שיכולה להוות עזר ראשוני להתמודדות עם חרדה. ייתכן שזה משהו שיפתח בו עניין או סקרנות. שיתוף בהחלטות: אני ממליץ לשקול להראות לו את ההודעה הזו – כדי שיראה שאין כאן כוונה ללחוץ או "לטפל בו", אלא רצון כן להיפגש בגובה העיניים. שיחה ראשונה ללא התחייבות: אשמח לשוחח עם המתבגר (ואו אתכם ההורים) בטלפון, לגמרי ללא התחייבות – ואם יתאים, אפשר להגיע לפגישה קצרה אצלי בבית, באווירה רגועה ובלתי פורמלית. ללא עלות, וללא לחץ. הנייד שלי מופיע באתר הפורום, ואני כאן עבורכם – בכל שלב שתרגישו שזה נכון. בברכה, אלי בן שחר מנחה תהליכים ומנהל הפורום

כמה כיוונים פרקטיים שאפשר לשקול: הכרה בתחושותיו – במקום לנסות "לשפר את המצב רוח", אפשר פשוט לומר: "זה באמת מבאס, ואתה לא לבד בזה." עצם ההכרה בלי ניסיון לתקן – יכולה להוות עוגן רגשי. מעורבות מבלי ללחוץ – לשאול בעדינות: "מה יכול לעזור לך להרגיש קצת יותר טוב בימים הקרובים?" לפעמים עצם השאלה נותנת תחושת שליטה. משהו קטן שהוא יכול לבחור – לצייר, לכתוב, להאזין למוזיקה, ללמוד משהו מעניין ברשת, לצפות בסדרה יחד אתכם — כל דבר שלא ייראה כמו "הפעלה", אלא בחירה חופשית. יצירת מפגש חברתי מותאם – אם הוא לא יכול לצאת, אפשר להציע לו להזמין חבר אחד או שניים לסרט ביתי, ערב משחק או אפילו הזמנת פיצה – בפורמט שמתאים לו. פגישה לא פורמלית – אם הוא פתוח, אני מזמין אותו (בליווי מבוגר, אם ירצה) למפגש קליל, לא טיפול פסיכולוגי – אלא שיחה בגובה העיניים, על איך אפשר להרגיש טוב יותר. ללא עלות וללא מחויבות אני חושב שאפשר לעזור מאוד דרך דמיון מודרך זה המומחיות שלי צרו קשר הפרטים שלי באתר אם תרגישי בנוח, אפשר גם להראות לו את ההודעה הזו לשאול לדעתו. לפעמים עצם המעורבות הרגישה של ההורים – היא כבר התחלה של תנועה מבפנים.כאן לכל שאלה. בברכה אלי בן שחר

שלום לך, שמי אלי ואני מנהל הפורום, מבין לליבך. תחושת תקיעות וכישלון, במיוחד בחיפוש עבודה, יכולה להיות מאוד מתסכלת. העובדה מיינדפולנס לא משרת אותך כרגע היא טבעית – לעיתים אנחנו צריכים כלים שונים / וחזקים יותר בתקופות שונות בחיים. דרכים לצאת מתחושת התקיעות רענון ופיתוח מיומנויות: שקלי לקחת קורס קצר או סדנה מקצועית בתחום העיסוק שלך. ידע חדש יכול להגביר את הביטחון ולפתוח דלתות. נטוורקינג ושינוי אסטרטגיה: במקום להתמקד רק בשליחת קורות חיים, נסי ליצור קשרים מקצועיים בכנסים, אירועים או קבוצות בלינקדאין. שיחות עם אנשים מהתחום יכולות לחשוף הזדמנויות שלא פורסמו. תמיכה מקצועית: אם התחושות קשות, שקלי פנייה למאמן קריירה שיעזור בחידוד מטרות ושיפור קורות חיים וראיונות. במקרה של מצוקה רגשית מתמשכת, יועץ או מטפל יכולים להציע כלים להתמודדות. פנייה לעזרה מקצועית או תמיכה רגשית: תחושות כישלון ובאסה הן קשות, ולפעמים צריך עזרה מבחוץ כדי לצאת מהן. אם התחושות הרגשיות עמוקות ומעיקות ואף מתמשכות, אולי כדאי לשקול שיחה איתי ויש לי כלים להתמודדות עם מצבי לחץ, תסכול וחרדה, ולעזור לך לבנות חוסן נפשי. יש לי את הניסיון ואת ארגז הכלים הרחב ביותר בתחום. אני מלווה ומנחה תהליכים עמוקים בשיטות מהעוצמתיות שקיימות – אשמח לעזור. פרטי יצירת קשר מחכים לכם פה באתר. אני מקווה שאחד מהכיוונים הללו ייתן לך נקודת פתיחה חדשה. זכרי שזו תקופה מאתגרת, אבל יש דרכים לצאת ממנה.

תודה על השיתוף האישי. כמטפל ומנהל הפורום, אני שומע את הדאגה שלך – ובצדק. פציעה גופנית, במיוחד אם היא פוגעת בפעילות משמעותית עבור הילדה (כמו ספורט שהיא אהבה), עלולה להוביל גם לפגיעה רגשית. ילדים ובני נוער חווים אובדן של שליטה, של זהות, ולעיתים גם של קשרים חברתיים – וזה עלול להשפיע על מצב הרוח, הדימוי העצמי וההתנהגות. מה שאתה מתאר – הסתגרות, חוסר חשק, היעדר שמחה – אלו תגובות נפוצות במצבים כאלה, אך חשוב לשים לב אם הן נמשכות לאורך זמן או מחמירות לפני שנמשיך בעצות לעודד מפגש עם חברים. איך אפשר לעזור לה? ✅ נוכחות רגישה: לא צריך למהר לתקן או להרים אותה בכוח. עצם ההבנה, ההתעניינות, והאמירה שאתה שם בשבילה – הן בסיס חשוב. ✅ פתיחת שיחה לא שיפוטית: לא על מצב הרוח שלה ישירות – אלא על מה שהיא מרגישה שחסר לה, מה היא מתגעגעת אליו, מה היא הייתה רוצה לנסות. ✅ הזמנה לפעילות מותאמת: אם אי אפשר לחזור לספורט כרגע, אולי יש פעילויות אלטרנטיביות שיכולות לעזור לה להרגיש חיונית (כמו ריקוד קל, ציור, מוסיקה, או אפילו התנדבות). ✅ מיינדפולנס או דמיון מודרך: גם כאן – אלו כלים שיכולים לתרום מאוד לעיבוד רגשי, שיפור מצב הרוח וחיזוק תחושת ערך. יש המון אפליקציות ואתרים מומלץ לתרגל איתם . המסר הכי חשוב – את לא לבד. התחושות שלה טבעיות, והדאגה שלך כבר מעידה שאתה הורה נוכח ומעורב, וזה הבסיס הכי טוב לריפוי – פיזי ורגשי גם יחד. "הפציעה באמת לקחה ממך משהו חשוב, וזה כואב – אבל היא גם נותנת לך הזדמנות להיות קצת עם עצמך, ויותר איתנו. אולי יחד נוכל להפוך את התקופה הזאת להזדמנות לצמיחה, בדרך שמתאימה בדיוק לך." אם תרגיש צורך – אתה מוזמן להתייעץ אית דרך האתר או להעלות שאלות נוספות כאן בפורום, ואשמח לעזור.

שלום לך, גולש יקר. אני מבין היטב את הכאב והקושי שאתה חווה. לטפל בהורה חולה סופני זו תקופה מאתגרת מאין כמותה, והתחושה שאתה מתפקד במינימום ולא מצליח ליהנות מכלום היא טבעית ונפוצה במצבים כאלה. --- מיינדפולנס ודמיון מודרך: כלים לתקופה מאתגרת שאלת על מיינדפולנס, וזו אכן גישה שיכולה להציע תמיכה משמעותית במצבך. חשוב להבין שמיינדפולנס הוא חלק מתחום רחב יותר שנקרא **דמיון מודרך**. תחום זה מכיל בתוכו מספר שיטות, שכולן פועלות באופן דומה ומשפיעות ברמות שונות של עוצמה ועומק, מה שיכול להשפיע על מהירות ויעילות הטיפול. גם אם זה לא נשמע אינטואיטיבי בהתחלה, הנה כמה נקודות שמסבירות איך כלים אלה יכולים לעזור: * **התמודדות עם רגשות קשים:** מיינדפולנס מלמד אותנו להיות נוכחים ברגע הנוכחי, גם כשהוא כואב. במקום לנסות לדכא או לברוח מרגשות כמו עצב, פחד, תסכול או אשמה – רגשות שנפוצים מאוד במצבך – מיינדפולנס מאפשר לך להתבונן בהם ממרחק מסוים, ללא שיפוטיות. זה לא אומר שהכאב נעלם, אבל הוא יכול להפוך לפחות מציף, ולאפשר לך מרחב לנשום בתוכו. * **הפחתת סבל משני:** לעיתים קרובות, הסבל שלנו נובע לא רק מהאירוע עצמו, אלא גם מהמחשבות והסיפורים שאנו מספרים לעצמנו עליו (למשל: "אני לא מספיק טוב", "אני אשם במצב", "זה לעולם לא ייגמר", "אני חייב להיות חזק כל הזמן"). מיינדפולנס עוזר לזהות את דפוסי החשיבה הללו ולשחרר את האחיזה בהם, ובכך להפחית את הסבל המיותר שאנו מוסיפים לעצמנו. * **הגברת היכולת להיות נוכח:** גם כשהמצב קשה, ישנם רגעים קטנים של שקט, של חיבור או של נחמה. מיינדפולנס מאמן אותך לשים לב לרגעים האלה, גם אם הם חולפים, ולהיות נוכח בהם באופן מלא. זה יכול לעזור לך להרגיש פחות מנותק ויותר מחובר, גם בתוך הקושי. * **שיפור היכולת להתמודד עם אי-ודאות:** מחלה סופנית מלווה באי-ודאות גדולה. מיינדפולנס מטפח את היכולת לקבל את אי-הוודאות כחלק מהחיים, ולהפחית את החרדה הנלווית לניסיון לשלוט במה שאינו בשליטתנו. שינוי היחס למצב וקבלת כלים להתמודדות מיינדפולנס, דמיון מודרך או דמיון מודע הם כלים עוצמתיים שמטרתם **לשנות את הדרך שבה אנו חווים את האירוע** (בשפה המקצועית זה נקרא **ריפריימינג**). הם נועדו להוריד את מפלס הרגשות הלא נעימים למצב שבו נוכל לתפקד ביום יום בצורה טובה יותר. יש ברשת המון אתרים עם מדיטציות מיינדפולנס שניתן לתרגל איתן אם יש לך זמן וכוחות. אני ממליץ, כדי להגיע לתוצאות טובות, יש צורך בזמן תרגול ולמידה, כמו בכל תחום. במידה ואתה, או בני משפחה נוספים, תגיעו למסקנה שאתם מבקשים עזרה או הקלה במצב באופן מיידי כאן ועכשיו – צור איתי קשר דרך האתר. נשקול דרכי פעולה נוספות שיתאימו לכם. אני מקווה שזה נותן לך כיוון והבנה טובה יותר. זכור שאתה לא לבד, ולקבל עזרה ותמיכה זה צעד חשוב וחיוני לך ולמשפחה כולה.

שלום לך, גולשת יקרה, בתור מנהל פורום המוקדש למיינדפולנס ודימיון מודרך, אני שמח מאוד על שאלתך ועל ההתעניינות בשיטה, במיוחד בגילך. התשובה היא חד משמעית: כן, בהחלט! ( היו לי כמה מתרגלים בגלאי 85-90) מיינדפולנס בכל גיל מיינדפולנס היא גישה מתאימה לכל גיל, ויתרונותיה אף בולטים במיוחד בגיל מבוגר. היכולת להיות נוכחת ברגע הזה, לקבל את המחשבות והרגשות ללא שיפוט, ולהתמקד בהווה, יכולה להביא לשקט נפשי, הפחתת סטרס, ושיפור באיכות החיים באופן כללי. בגיל 76, יש לך אוצר של ניסיון חיים, ומיינדפולנס יכולה לעזור לך לעבד אותו, למצוא בו משמעות חדשה, ולהעצים את תחושות השמחה וההכרת תודה. אנשים רבים בגילך מדווחים על שיפור ניכר ברווחה הנפשית, בהתמודדות עם כאבים כרוניים (אם קיימים), ושיפור איכות השינה בזכות תרגול מיינדפולנס. זהו כלי נפלא לטיפוח חוסן פנימי ושמחה, גם כשמתמודדים עם אתגרי החיים. כלים נוספים לרווחה אישית מעבר למיינדפולנס, ישנם כלים נוספים שיכולים לתרום רבות לרווחה הגופנית והנפשית, ובהחלט מתאימים גם הם לכל גיל: צ'י קונג (Qigong) וטאי צ'י (Tai Chi): אלו הן שיטות עתיקות של "מדיטציה בתנועה". התרגול שלהן משלב תנועות עדינות, נשימה מודעת וריכוז, ויכול לסייע בשמירה על גמישות הגוף, איזון, הפחתת מתחים וחיזוק המערכת החיסונית. תרגולים אלו תורמים רבות הן לגוף והן לנפש. תוכלו למצוא סרטוני תרגול בדף הפייסבוק שלי, "צ'י קונג - מדיטציה בתנועה". שמנים אתריים ארומטיים: טיפול תומך באמצעות שמנים אתריים יכול להשלים את התרגולים האחרים, ולסייע בהרפיה, לשיפור מצב הרוח הקלה על תסמינים שונים, תוך יצירת אווירה של רוגע ואיזון. חשוב להדגיש: ההמלצות הניתנות בפורום הן בגדר עצה כללית בלבד, ואינן באות להחליף טיפול רפואי קונבנציונלי או ייעוץ מקצועי. הן יכולות בהחלט להשתלב ולהשלים טיפולים אחרים. במידה וכל ההמלצות הכלליות אינן מספקות או שתרגישי צורך בהכוונה אישית ומעמיקה יותר, את תמיד מוזמנת לפנות אליי דרך האתר. אשמח לסייע באופן פרטני, דרך טיפול בדמיון מודרך ומיינדפולנס, צ'י קונג, טאי צ'י או טיפול תומך בשמנים אתריים, במטרה לעזור לך למצוא כלים שיביאו לך משמעות ושמחה בחייך. אני מקווה שתשובתי עזרה לך, ואני מאחל לך המון הצלחה במסע שלך.

היי! תודה ששיתפת, נשמע שאת אמא מאוד קשובה וחשוב לך לעזור לבן שלך – וזה כבר צעד ראשון משמעותי 🌱 באמת, לילדים עד גיל 6 – ובמיוחד בגילאי 2–5 – הדמיון החי והפורה שלהם הוא מיינדפולנס טבעי. הם חווים את הרגע דרך משחק, סיפור, דמיון מודרך בלי שהם בכלל צריכים "ללמוד" את זה. הם חיים בכאן ועכשיו באופן טבעי – וזה בדיוק הבסיס של מיינדפולנס. אבל – וזה אבל חשוב – לפעמים כשהרגשות סוערים, כמו פחד מבדיקות רפואיות או חוויה מאיימת, הילד "נבלע" בתוך הפחד או הדמיון השלילי. ואז ההורה או הדמות הבוגרת שמולו יכולה להחזיר את הדמיון הזה למסלול מרגיע – בדיוק כמו שמכוונים נהר שיצא מגבולותיו. לכן כשמדברים על מיינדפולנס בגיל הזה – זה לא ללמד אותם "להתבונן" כמו מבוגרים, אלא ליצור עבורם מרחבים בטוחים ומנחמים דרך אותו דמיון מובנה: רעיונות פשוטים למיינדפולנס לקטנטנים (לגיל 3): 🧸 נשימה עם דובי / צעצוע אהוב שוכבים יחד, שמים דובי על הבטן, ואומרים: “בוא נראה איך הדובי עולה ויורד כשאנחנו נושמים לאט…” זה גם משחק וגם תרגול נשימה מרגיע. “בוא נדמיין שאתה דרקון שמנשף נשימות ארוכות כדי להירגע...” “הפחד שלך נראה לי כמו ענן… בוא ננשוף עליו ביחד עד שהוא יעבור...” “יש לך קסם בכף היד שיכול לשים על הלב כשהוא פוחד…” 📚 ספרים מעולים בעברית שמתאימים לגיל 3–5: 📖 "האריה שבפנים" / רייצ'ל ברייט סיפור עם איורים מקסימים על אריה שמגלה אומץ דרך פחד – קליל, משעשע, ומעורר הזדהות. 📖 "כשהאריה לא מפחד" / נורית זרחי ספר על ילד שפוחד – והפחד שלו לובש דמות של אריה. נהדר לעבודה על פחדים דרך סיפור. אם את מרגישה שהחרדה שלו ממש מפריעה או קיצונית, כדאי גם לשקול ליווי של מטפל רגשי לילדים, רצוי כזה שמתמחה בגיל הרך. הם הרבה פעמים משלבים גם אלמנטים של מיינדפולנס בתוך המפגשים (דרך ציור, תמונה ) התשובות שלי כאן הם כלליות אינם המלצה או הוראה לטיפול רפואי מכל סוג, ואינה תחליף לייעוץ מקצועי פרטני. תודה על השיתוף נשמח לשמוע תגובות בפורום - במידה ואת שוקלת ליווי מיקצועי תשלחי לי הודעה דרך האתר אני אכוון אותך (אני לא מטפל בילדים ) בהצלחה אלי

פיברומיאלגיה היא תסמונת מורכבת וכאובה, אשר הרפואה המערבית עדיין מתקשה להבין באופן מלא. למרות שהיא מוגדרת כיום כהפרעה כרונית, ללא ממצאים ברורים בבדיקות דם או הדמיה, יש הסכמה רחבה שמקורה ככל הנראה במערכת העצבים המרכזית – ויש המציעים גם קשר למנגנונים אוטואימוניים, אם כי הדבר עדיין נחשב בגדר השערה. למעשה, הרפואה הקונבנציונלית עדיין אינה יודעת לקבוע בוודאות מהו מקור הבעיה, ולעיתים קרובות מתמקדת בהקלה על הסימפטומים בלבד ,ופסיכולוג . לכן, אני רואה ערך רב בגישות טיפוליות גוף-נפש משלימות – ובמיוחד בתרגולים כמו מיינדפולנס ודמיון מודרך – אשר פונים אל אותו מקום עמוק שבו מתרחש עיבוד הלקוי של כאב. מהניסיון שלי כמטפל, תרגולים אלה, כשהם מותאמים באופן אישי ומבוצעים בעקביות, משפיעים ישירות על מערכת העצבים: הם מסייעים לאזן את התגובתיות העצבית, לשפר ויסות רגשי ולהחזיר תחושת שליטה וביטחון בגוף. ברוב המקרים שילוב של דמיון מודע ומודרך עם עבודה גופנית עדינה כמו תנועה מודעת (כגון צ’י קונג) ומגע טיפולי עם שמנים ארומטים התוצאה תיהיה מהירה , ראיתי תוצאות מרחיקות לכת – כולל הפחתה דרמטית של כאב ואף כמובן, חשוב להתאים את הטיפול לכל אדם וללכת איתו בקצב הנכון לו – אבל אלו כלים עוצמתיים ששווה מאוד להכיר ולשלב. היעלמות של הסימפטומים. "מיינדפולנס ודמיון מודרך – על כל גווניהם – הם כלים עוצמתיים במיוחד." כשהם נלמדים ומיושמים נכון, הם לא רק מקלים על מצוקה נפשית או כאב פיזי, אלא יוצרים שינוי עמוק בתודעה, בגוף ובמערכת העצבים. אלו תרגולים שמחזירים לאדם את היכולת להתחבר פנימה, להירגע באמת – ולבנות מחדש תחושת ביטחון, שליטה וריפוי. כל זאת בתנאי שהמטופל מעוניין לשפר את מצבו - ומצבו לא משרת אותו אשמח לשאלות / תגובות באתר אני לרשותכם בכל שאלה דרך האתר

היי, לגמרי מבין אותך. שאלה מצויינת שנוגעת בהרבה אנשים שחווים שיבוש בשינה מאז תחילת המלחמה ובכלל – את לא לבד. מיינדפולנס בהחלט יכול לעזור – הוא עוזר להרגיע את הגוף והראש לפני שינה, במיוחד כשמתרגלים אותו באופן קבוע. יש מגוון דרכים לתרגל – מדיטציה מוקלטת, תרגול נשימה, ואפילו הליכה מודעת. יש כל מיני אפליקציות עם מדיטציות מודרכות, את יכולה לנסות כמה ולראות מה מתחבר לך. העיקר זה להתחיל בקטנה, נגיד 5-10 דקות לפני השינה, ולנסות להתמיד. זה לא תרופה, אבל זה יכול לעשות הבדל גדול ברוגע הכללי וביכולת להירדם. שווה לנסות! *אשמח אם תעדכני אותנו בפורום אם זה עובד לך .

תודה על השיתוף הכנה. את נוגעת בנקודה מאוד עמוקה – מיינדפולנס יכול להיות כלי נהדר, לגמרי מסכים איתך – " המיינדפולנס" הוא לא קסם, ובטח לא בא להעלים קשיים קיומיים. הוא בהחלט עוגן. כשהים סוער, לא תמיד אפשר להפסיק את הסערה, אבל אפשר למצוא משהו להיאחז בו כדי לא להיסחף. ה"כאן ועכשיו" הזה, גם אם הוא מכיל קושי או פחד, הוא המקום שבו אנחנו יכולים פשוט להיות, בלי לנסות לפתור הכל ברגע. זה משחרר. וצודקת במאה אחוז לגבי הקבלה. לפעמים כל מה שאנחנו צריכים זה פשוט להכיר במה שאנחנו מרגישים, בתוך ההכרה הזו יש המון שחרור וכוח. אחד מהפתרונות שאת יכולה לנסות (reframing) ריפריימינג (שינוי מסגרת חשיבתית) הוא אכן טכניקה חזקה שמשתלבת נהדר עם מיינדפולנס. הרעיון הוא לא להתעלם מהמחשבות השליליות, אלא לזהות אותן, ואז, בעזרת מודעות ודמיון, להציע למוח פרשנות או נקודת מבט אחרת.. במידה ועדיין לא עובד רצוי לבקש עזרה תמיכה חיצונית אני תמיד אומרת שאנחנו יצורים חברתיים, ולא נועדנו להתמודד לבד עם הכל. בין אם זו הנחיה מקצועית, קבוצת תמיכה, או סתם חבר קרוב שמקשיב – זה עושה הבדל עצום. את חזקה ומדהימה על עצם ההתמודדות. נשמח לשמוע ממך בפורום אם מצאת איזה תרגיל ספציפי או טכניקה שאת מרגישה שמדברת אלייך במיוחד, ואם יש משהו קטן שעזר לך אפילו קצת להרגיש יותר יציבה.