שאלות ותשובות

הזן החדש של שפעת החזירים (H1N1) הוא נגיף שפעת לכל דבר. הדבר היחיד ששונה בו מנגיפי השפעת המוכרים עד עתה הוא המעטפת שלו, שאותה לומדת המערכת החיסונית שלנו לזהות. פעם בכמה עשרות שנים משנה נגיף השפעת את המעטפת שלו כל כך, שאין אף אדם שמחוסן נגדו, וכך הוא יכול להתפשט במהירות למיליוני בני אדם ולגרום למגיפה עולמית (המכונה פאנדמיה). כיוון שאין לבני האדם חסינות נגד נגיד שעבר שינוי כזה, בהשוואה לנגיפי השפעת העונתית הרגילים שלרוב בני האדם יש לפחות חסינות חלקית נגדם, הוא עלול לגרום למחלה קשה יותר, בעיקר באנשים עם גורמי סיכון ספציפיים כמו השמנת יתר, הריון, מחלות כרוניות ומערכת חיסונית מדוכאת. בדרך כלל אנשים צעירים (בגיל 18 עד 60) מחוסנים מפני נגיפי השפעת העונתית באופן חלקי כיוון שהנגיפים שבהם נדבקו בעבר מספקים הגנה מסוימת. לעומת זאת, אף אחד מהצעירים אינו מחוסן נגד הזן החדש, ולכן יש סכנה מעט יותר גדולה למחלה יותר רצינית. עם זאת, הרוב המכריע של בני האדם הצעירים והבריאים עוברים את השפעת הזאת, כמו כל שפעת אחרת, ללא פגע. בברכה ד"ר איציק לוי רופא בכיר המרפאה לסיקור, מניעה וטיפול במחלות המועברות במגע מיני מומחה בפנימית, מחלות זיהומיות ומחלות המועברות במגע מיני קרא עוד

נמצאה אצלך רמה גבוהה של הורמון שנקרא 17-hydroxyprogesterone. זה הורמון שמיוצר בבלוטות יותרת הכליה ובשחלות. לפעמים רמה גבוהה שלו מצביעה על נטייה של הבלוטות לייצר יותר הורמונים זכריים (אנדרוגנים). זה יכול לגרום למחזור לא סדיר או לקושי להיכנס להריון, אבל ברוב המקרים זה לא מצב מסוכן או דחוף, אלא פשוט משהו שצריך לבדוק לעומק.

במקרים שבהם זה באמת מפריע, למשל אם יש קשיי פוריות או תסמינים כמו שיעור יתר או אקנה, הטיפול המקובל הוא תרופה שמדכאת בעדינות את הייצור המוגבר של ההורמון (תרופות ממשפחת הסטרואידים במינון נמוך). עד שתגיעי לרופא/ה אנדוקרינולוג/ית כדאי להביא את תוצאות הבדיקות ולרשום לעצמך אם יש תסמינים שמפריעים לך. אין צורך להיבהל – זה לא מצב חירום, אלא נושא שחשוב לברר בצורה מסודרת עם רופאה שמתמחה בכך.

לא ציינת בשאלתך אם בתך מציגה עוד תסמינים נלווים כמו חום, הקאות, חוסר שקט או אפתיות לפרקים, אם היה רושם בבדיקת הרופאה שלכם שמדובר בשלשול כרוני או אחר, ועוד פרטים חשובים. כמו כן, לא הצלחתי להבין משאלתך אם נמצאו לויקוציטים בצואה של ביתך או לא, ואם נלקחו תרביות צואה. אני משער שהתשובה לכך חיובית בשל התחלת הטיפול האנטיביוטי על ידי רופאת הילדים שלכם. אם אומנם מדובר בזיהום חיידקי אשר הוכח והותאם לו הטיפול הנכון, צריך להתאזר בסבלנות. תינוקות מחלימים באופן איטי יותר ממבוגרים. עם זאת, יש להקפיד על שתייה מרובה של הילד ועל תזונה מתאימה. אם התמונה שאת מתארת ממשיכה, כלומר, אם היציאות ריריות או שיש שלשולים, חוסר שקט ובכי, אני ממליץ לכם לשוב לרופאת הילדים שלכם על מנת שתתאים את הטיפול הנכון. אולי עליכם אף לבקש ממנה הפנייה לגסטרואנטרולוג להמשך בירור. בברכה, ד"ר עידו ווליניץ - אינפומד קרא עוד

שמה הגנרי של התרופה רדוקטיל הוא סיבוטראמין (Sibutramine) , היא יכולה לברר על התרופה בארה"ב ע"י שם זה (אחד משמותיה המסחריים הוא Meridia). זו תרופה שניתן לקנות בבתי המרקחת עם מרשם רופא בלבד. כמו לכל תרופה, יש לה גם תופעות לוואי ויש להתחשב בתרופות אחרות אם ניטלות על ידי אותו אדם. תוכלי לקרוא על תופעות הלוואי של התרופה בפורטל אינפומד בקישור: https://www.infomed.co.il/drugs/sibutramine/ קרא עוד

ישנם מקרי אנורקסיה מעבר לגיל העשרה, למרות ששכיחותם נמוכה יותר, אולם ייתכנו סיבות אחרות לירידה במשקל, כמו חוסר איזון הורמונלי, מחלות ממאירות ועוד. אני ממליצה שחברתך תפנה לבדיקה גופנית מקיפה. רופא משפחה יוכל לסייע באבחנה האם מדובר באנורקסיה או לא. אנא קראי על סיבות אחרות לירידה במשקל כאן: https://www.infomed.co.il/diseases/weight-loss/ קרא עוד

רמה גבוהה של אשלגן עלולה לנבוע מסיבות שונות שאינן קשורות כלל לתזונה. עליך להתייעץ עם רופא/ת המשפחה ולברר מהי הסיבה לרמת האשלגן הגבוהה אצלך. לאחר הבירור, הרופא יוכל להנחות אותך לגבי הטיפול. המזונות העשירים באשלגן כוללים ירקות עם עלים ירוקים, תפוזים, אשכוליות, תפוחי אדמה ובננות. מידע נוסף על אשלגן נמצא כאן: https://www.infomed.co.il/definitions/potassium-k/ קרא עוד

התאמת סיווג הרקמות, הנדרשת לצורך קבלת תרומת מח עצם מאדם אחר מהמטופל עצמו, הינה התאמה של מרכיבים ספציפיים של מערכת החיסון, הנמצאים על פני כל תא ותא, במקרה הזה של תאי מח העצם (תאי הדם העתידיים). מרכיבים ספציפיים אלו מהווים מעין "טביעת אצבע" של התא, המאפשרות זיהוי של ע"י מערכת החיסון, ועל ידי כך מונעת את תקיפתו בידי המערכת החיסונית. כאשר אין התאמת רקמות טובה מספיק, לא ניתן לבצע את ההשתלה, כיוון שהסיכון בדחיית השתל הוא גבוה ביותר, ויכול להוות סיכון משמעותי למטופל.

התשובה היא כן. כמובן שכאשר ניתן, מעדיפים להימנע מביצוע ניתוח לבבי פתוח, אשר כרוך בתחלואה ותמותה, ומטפלים במסתם הפגום בעזרת צנתור טיפולי: כניסה אל מדורי הלב ישירות דרך כלי הדם הגדולים ופתיחת ההיצרות במסתם באופן מכני באמצעות "בלון", במידה וקיימת. כמו כן, כיום ישנן טכניקות ניתוחיות חדשות יותר, באמצעות ניתוח אנדוסקופי, המצריך ביצוע חתך קטן יותר, וגורם לטראומה רקמתית פחותה יותר, ע"י שימוש במכשור עדין וקטן, אשר אינו מצריך פתיחה שלמה של בית החזה. למרות זאת, הניתוח הנפוץ ביותר הינו הניתוח הפתוח להחלפת המסתם, והאפשרויות האחרות אינן מתאימות לכל החולים.

לעתים, לאחר תשאול רפואי ובדיקה גופנית, הרופא יבקש לבצע צילומי רנטגן וצילומים נוספים, על מנת לבדוק האם קיימת פריצת דיסק.