שאלות ותשובות - עמוד 436

כן. כאמור, לעיתים ישנו צורך בהוצאת קשריות הלימפה של בית השחי, במהלך הניתוח לכריתת גוש בשד. הדבר מתבצע כאשר מתברר כי בלוטת הזקיף מכילה תאי סרטניים מיקרוסקופים, או כאשר מסיבות כלשהן לא מצליחים לאתר את בלוטת הזקיף במהלך הניתוח (היא לא נצבעת וקשה לאתרה ברקמה). במקרה שכזה יש צורך בהוצאת קשריות הלימפה בבית השחי ליתר ביטחון, על מנת שלא להותיר תאים סרטניים באזור, שעלולים להתפשט בגוף. במידה ובלוטת הזקיף אינה מכילה תאים סרטניים, אין צורך בביצוע חתך נוסף והוצאת הקשריות מבית השחי, שכן הסיכויים להתפשטות הגידול אל דרכי הלימפה הם כמעט אפסיים (מאחר וקשרית זו מנקזת את שאר קשריות הלימפה באזור השד).

לרוב כן. הטיפול הנוסף המשלים, לאחר ניתוחים משמרי שד, ביניהם כריתת שד חלקית, תלוי בסוג הגידול, גודלו, הטיפול שניתן (באם ניתן) לפני הניתוח ועוד. במידה ומתברר כי מדובר בגידול שפיר, הוצאתו מספיקה, ואין צורך בטיפול נוסף לאחר הניתוח. בגידולים ממאירים, במידה ומדובר בגידול קטן יחסית ובעל גבולות ברורים, ללא פוטנציאל גדול להתפשטות מעבר לגבולות השד, הטיפול המשלים יכלול הקרנות לאזור השד + טיפול תרופתי הורמונלי. ההקרנות יתבצעו עד 6 חודשים לאחר הניתוח, כאשר המטופלת תהיה חשופה לכמות קרינה נמוכה ממוקדת לשד, מדי יום למשך מספר דקות, למשך חודש. תוספת של קרינה לאחר כריתת שד חלקית (כמו גם לאחר כריתת גוש בשד) הוכחה כיעילה במניעת הישנות הגידול באחוזים ניכרים, ושוות ערך מבחינת פרוגנוזה, לניתוח כריתת שד מלאה. במקרים מסוימים, לרוב כאשר נמצאים תאים סרטניים שנותרו בקשריות הלימפה או בסוג גידול אלים יחסית, ישנה אינדיקציה להוספת טיפול כימותרפי משלים.

נשים רבות מודאגות ממראה השד מבחינה אסתטית לאחר ניתוחי כריתת גוש בשד וכריתת שד חלקית. נכון, שמרביתן מעוניינות בסילוק המחלה, ופחות מתעסקות בפן האסתטי של הניתוח, אולם מכיוון שמדובר ברקמת השד, כיום כבר מובנת החשיבות לפן האסתטי לאחר הניתוח, לא פחות מן הפן החיצוני. בניתוח כריתת שד חלקית, אמנם לא מוצא כל השד, אלא רק פיסת רקמה, אולם לעיתים פיסת רקמה זאת והמקום בו היה הגידול, מותירים שקערורית בולטת לעין בשד, והחתך הניתוחי יוצר אף הוא מראה לא תקין. הפתרון- לרוב הנשים נעזרות בחזיות מיוחדות עם ריפוד, המותאמות להן אישית, ולעיתים פונות לעבור ניתוח שחזור שד חלקי או ניתוחים קטנים יותר לתיקון הצלקת.

במחקרים רפואיים מסוימים נמצא כי התוספים גלוקוזמין וכונדרויטין עשויים להקל על הכאב, עבור חלק מהאנשים הלוקים בדלקת מפרקים ניוונית, במיוחד כאשר המחלה פוגעת בברכיים. לא הוכח שגלוקוזמין יכול לסייע לבניה המחודשת של הסחוס. יש אנשים שמשתמשים במתיל- סולפונימתאן ((MSM וב- S- אדנוזיל-מתיונין (SAM-e) לטיפול בדלקת מפרקים, אולם יעילותם הרפואית מוטלת בספק. MSM הוא תרכובת טבעית שניטלת כתוסף מזון. דיקור וטיפולים ביו-חשמליים יכולים אף הם לסייע בהקלה על הכאב.

לאחר ניתוח כריתת שחלות עקב ממאירות, למשל סרטן השחלה , ישנו צורך במרבית המקרים בטיפול משלים אונקולוגי (adjuvant), הכולל לרוב טיפול כימותרפי ממושך או הקרנות לאזור האגן, בהתאם לסוג הגידול, שלבי המחלה (stage), ועוד. סוג הטיפול הכימותרפי ומשכו תלויים גם הם בדרגת המחלה וסוג הגידול, אך יכולים להמשך בין מספר שבועות למספר חודשים. ישנם מקרים קלים של סרטן בשלב מוקדם (stage ראשוני) בהם לא יהיה צורך בטיפול כימותרפי כלל. לעיתים יוצע טיפול כימותרפי משלים דווקא לפני הניתוח, במטרה להקטין את גודל הגידול ולאפשר ניתוח קל יותר (נקרא גם טיפול neo-adjuvant).

תסמונת השקיעה – היא צורת התנהגות שאופיינית לחולי אלצהיימר . היא מתארת את הבלבול, החרדה, סערת הרוחות וחוסר ההתמצאות, שלעתים קרובות מתעוררים החל משעות בין הערביים ואל תוך שעות הערב. התנהגות זו יכולה להימשך מספר שעות, או במשך כל הלילה. לא ידוע מהי הסיבה המדויקת לתסמונת השקיעה, אולם המומחים סבורים שאחראים לה מספר גורמים. ביניהם תשישות גופנית ונפשית (לאחר יום ארוך), ושינוי ב"שעון הגוף הפנימי", שנגרם כתוצאה מהמעבר מאור יום לחושך. חלק מהאנשים הלוקים במחלת האלצהיימר מתקשים לישון בלילה, דבר שעלול לתרום לבלבול שלהם במשך היום. גם תרופות שעלולות לגרום לסערת רוחות או בלבול, יכולות לתרום להופעת תסמונת השקיעה. תסמונת השקיעה עלולה להיות מתישה עבור החולה במחלת אלצהיימר וגם עבור האדם שמטפל בו. להלן מספר הצעות שעשויות לסייע בהתמודדות עם תסמונת השקיעה:

· מומלץ לתכנן את סדר היום כך שהמשימות הקשות ביותר תתבצענה בשעות היום המוקדמות, כאשר הנטייה לסערת רוחות קטנה יותר.

· כדאי להקפיד על התפריט ועל הרגלי האכילה של החולה. להגביל דברי מתיקה ומשקאות שמכילים קפאין לשעות הבוקר בלבד. להשתדל להגיש לחולה חטיף בשעות אחר הצהריים המאוחרות, או ארוחת ערב בשעה מוקדמת.

· על מנת לעזור לחולה להירגע, ניתן לנסות להגיש לו תה צמחים נטול קפאין, או חלב חם.

· מומלץ לדאוג לכך שהבית, או החדר יהיו מוארים היטב. לסגור את הוילונות לפני שהשמש שוקעת, כך שהחולה לא יבחין בכך שבחוץ מחשיך.

· במידה והחולה נרדם על הספה או על כיסא, יש להניח לו להישאר שם ולא להעיר אותו כדי שילך לישון במיטה.

· כדאי לנסות ולהסיח את דעתו של החולה בעזרת פעילויות שהוא אוהב. מוזיקה נעימה, או סרט שהוא אוהב.

· מומלץ לעודד את החולה לבצע פעילות גופנית – כמו הליכה, אם הוא מסוגל – במשך היום. פעילות זו עשויה לשפר את שנת הלילה.

לאחר שלקית כבר פעם אחת מהיווצרותן של אבני כליה , ישנה רמת סבירות גבוהה לכך כי תשוב ללקות מהן גם בעתיד. אתה יכול למנוע את הישנותן על ידי שתייה מספקת של מים על מנת לשמור על צלילות נוזל השתן שלך. יש להקפיד על שתייה של 8 עד 10 כסוסת מים ליום. ייתכן ויהיה עליך לבצע מעקב אחר משטר התזונה שלך. הרופא המטפל בך יוכל לרשום לך תרופה אשר תסייע לך למנוע מן האבנים להיווצר מחדש.

אבנים בכליות מתחילות להיווצר בדמות גביש קטן. כאשר נוזל השתן יוצא מן הכליה, ייתכן והוא יישא את הגביש איתו, או שייתכן והגביש יישאר בכליה. במידה והגביש נותר בכליה, גבישים נוספים מתחברים אליו במשך הזמן ויצרים אבן גדולה יותר בכליה. מרבית האבנים יוצאות מן הכליות ועוברות דרך מערכת השתן, כל עוד הן קטנות דיין, על מנת לצאת בדרך זו החוצה מן הגוף. לאבנים מסוג זה אין צורך במתן טיפול כלשהו. אבנים שהן גדולות יותר נתקעות בצינוריות אשר מעבירות את נוזל השתן מן הכליות אל עבר שלפוחית השתן (מערכת השופכן). דבר זה עלול להוביל להופעתם של כאבים ויכול לגרום לחסימה אשר מונעת מנוזל השתן להגיע אל עבר שלפוחית השתן, וממנה החוצה מן הגוף. הכאב מתחזק לרוב לאחר כרבע שעה עד שעה, עד אשר הוא הופך להיות חמור ביותר. ייתכן ותחוש הקלה ברמת הכאב כאשר האבן תזוז מעט ואינה תחסום עוד את מעבר נוזל השתן, והכאב יחלוף לחלוטין כאשר האבן תנוע אל תוך שלפוחית השתן. לרוב יש צורך במתן טיפול רפואי במקרים של היווצרות אבני כליה גדולות. בעיות אשר יכולות להיווצר בעת היווצרותן של אבני כליה כוללים בין השאר:

* רמת סיכון מוגבר ללקות בזיהומים במערכת השתן, או החמרתם של זיהומים קיימים.

* גרימת נזקים בכליות, במידה ואבן גורמת לחסימת מעבר נוזל השתן אל מחוץ לשתי הכליות (או החוצה מכליה אחת אצל בני אדם אשר בגופם כליה אחת בלבד). אצל מרבית בני האדם אשר בגופם שתי כליות בריאות, בדרך כלל היווצרותן של אבנים בכליות אינה גורמת להופעתם של נזקים חמורים, עד לנקודת הזמן אשר בה האבנים גורמות לחסימה של מערכת השתן במשך שבועיים או יותר. היווצרותן של אבני כליה מהווה בעיה חמורה ביותר אצל בני אדם אשר בגופם כליה אחת בלבד, או שהם סובלים מליקוי תפקודי של המערכת החיסונית שלהם, או שהם עברו השתלת כליה.

התוצאות של ניתוח מתיחת בטן הן לרוב טובות ומיידיות. המראה החדש מספק תחושת ביטחון חדשה ומשמעותית למטופל, אשר סבל לרוב מבעיה אסתטית לא קטנה עקב ריבוי עודפי עור בטניים בולטים מאד. למרות זאת, קיימת נפיחות יחסית משמעותית בימים לאחר הניתוח, שעלולה ליצור רושם כי הניתוח לא נתן תוצאות מיטביות. יש לקחת זאת בחשבון, ולהבין כי ירידת הנפיחות נעשית בהדרגה, ולאחריה ייראו התוצאות האמיתיות. כמו כן יש לזכור, כי על מנת לשמור על תוצאות טובות לאחר הניתוח רצוי לשמור על המשקל ולהימנע מעלייה במשקל. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא ע"י שמירה על תזונה נכונה ופעילות גופנית סדירה, ואין לכך תחליף.

התשובה היא כן, אולם על מנת להסיר בנוסף לעודפי העור הבטניים, גם עודפי עור צדדיים, ישנו צורך בהרחבת החתך הניתוחי, או ביצוע חתך נוסף, במיקום המתאים. החתך הנוסף יכול להיות צדדי או בגב התחתון, ואזורי העור העודף יוסרו באותה צורה. ניתוח שכזה עלול להיות ארוך יותר ובעל תקופת החלמה ארוכה יותר, אולם לרוב נותן תוצאות אסתטיות מיטביות, שכן בניתוח מתיחת בטן בלבד, הצלקת הנותרת לרוב משאירה גבול חד בין האזור ממנו הוצאו עודפי העור ולבין האזור בו נותרו עודפי עור רבים (פחות לאחר הריונות ובעיקר לאחר ירידה משמעותית במשקל).