שאלות ותשובות - עמוד 658
מאת: מערכת אינפומד
הויאפקס (venlafexine) שונה מהרסיטל ומהציפרלקס בכך שהוא משפיע גם על סרוטונין (בדומה לשתי התרופות שציינת) אבל גם על נוראדרנלין. לא מומלץ להשתמש במקביל לתרופות האלו ובאלכוהול ובסמים - בגלל החשש להחמרת תופעות הלוואי של מערכת העצבים המרכזית. חיפשתי עבורך מחקרים או תיאורי מקרה של התקפים פסיכוטיים בעקבות השילוב - ולא הצלחתי למצוא. מחקר מ-1997 (זמן קצר לאחר שהתרופה נכנסה לשוק) בדק את השילוב בין ונלאפאקסין לאלכוהול, בהשוואה לפלצבו. לא נמצאה אינטראקציה פרמקודינאמית בין שני החומרים. מחקר אחר בדק שימוש בונלאפאקסין בדכאוניים שהשתמשו באופן קבוע בקוקאין. לאחר מספר שבועות של טיפול בתרופה הפחיתו המשתמשים את צריכת הקוקאין שלהם ביותר מ-75%. לא היו תופעות לוואי משמעותיות. עורכי המחקר הסיקו כי ונלאפאקסין הוא טיפול בטוח, ללא תופעות לוואי מרובות, הפועל במהירות וביעילות בחולים עם אבחנה של דיכאון ושל תלות בקוקאין. מחקרים על שימוש בונלאפאקסין במקביל לחשיש לא הצלחתי למצוא. עם זאת, אין להתעלם מהעובדה כי ונלאפאקסין עשוי להחמיר מצב פסיכוטי בחולים עם נטיה לכך, או לגרום למעבר למניה או להיפומניה בחולים עם הפרעה ביפולרית. יש להימנע מן התרופה בחולים כאלה. קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
הטיפול ממיגרנה מורכב מטיפול אקוטי- כלומר בהתקף עצמו, וכזהו הטיפול ברילרט, ומטיפול מונע- שתפקידו להפחית את תדירות ההתקפים. הרילרט היא תרופה מצוינת בעלת מיעוט תופעות לוואי. תרופות נוספות מצוינות מאותה קבוצה הן ריזאלט , אימיטרקס, נרמיג, וזומיג. מבחינת טיפול מניעתי, כאן המשימה כבר יותר קשה. ישנן אפשרויות רבות, והן לא תמיד יעילות. אלטרול הוא אפשרות אחת, חסמי ביתא כמו דרלין, חסמי תעלות סידן, תרופות נוגדות דיכאון כמו פרוזק, נוגדי פרכוס כמו דפלפט, טופאמאקס. תרופה טבעית ששווה לנסות היא בן חרצית או באנגלית Feverfew. אם האלטרולט לא עזר, הרי שהפסקתו לא תחמיר את המצב, ויתכן שיש לשקול החלפה תרופתית לאחת התרופות לעיל. קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
הכוונה: נראית עם תפקודים תקינים של בלוטת התריס. קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
אכינוקוקוזיס הינה מחלה הנובעת מזיהום על ידי הטפיל Echinococcus (קיימים 3 זנים). הזיהום מוביל להיווצרות נגעים ציסטיים והוא יותר שכיח באזורים בהם האדם חי בסביבת כלבים. שכיחות גבוהה של הזיהום היא במזרח התיכון, אוסטריה, אפריקה, דרום אמריקה ומזרח אירופה. לטפיל מחזור חיים מאוד מעניין: התולעת חיה בין 5-20 חודשים במעי הדק של הכלבים. בשלב מסוים היא משחררת את ביציה והביצים מופרשות בצואת הכלב. האדם נדבק בטפיל על ידי אכילת מזון הנגוע בביצים. הביצים בוקעות במעי הדק של האדם והעוברים של התולעת חודרים את רירית המעי ומגיעים לזרם הדם. על ידי זרם הדם הם מתפזרים בגוף- בעיקר בכבד ובריאות, ובהגיעם הם יוצרים ציסטות ( מבנים עגולים מלאים בנוזל), לציסטות יכולת לגדול ולהתרבות, ובתוכן נמצאת התולעת. תהליך דומה מתרחש גם בכבשים, בקר, עיזים, סוסים, וגמלים. כאשר כלב אוכל בשר המכיל ציסטות (למשל בשר בקר, כבש וכו') , הוא נדבק בתולעת שכעת מגיעה אל המעיים שלו, מתפתחת ומשחררת ביצים וחוזר חלילה. האדם שנדבק באכינוקוק יכול להיות ללא סימפטומים במשך מספר שנים. הסימפטומים מופיעים רק כאשר הציסטה גדלה מאוד ופוגעת בתפקוד של האיבר בו היא נמצאת. מקרים רבים של ציסטות אכינוקוקליות מתגלות באקראי כאשר מבוצע צילום רנטגן או אולטראסאונד. ציסטה אכינוקוקלית בכבד יכולה להתבטא בכאבי בטן. לחץ על דרכי המרה יכול לגרום לחסימתן ובכך לצהבת. קרע של הציסטה יכול לגרום להופעת חום, גרד, אורטיקריה (חרלת, פריחה אדומה מפושטת) ואף לשוק אנפילקטי. בנוסף, קרע של הציסטה יכול להוביל לפיזור הטפיל במקומות אחרים בגוף. ציסטות אכינוקוקליות בריאות יכולות לגרום לשיעול, כאבים בחזה, או המופטיזיס (שיעול דמי). איברים נוספים שעלולים להיות מעורבים הם מערכת העצבים, העצמות והלב, אולם זאת במקרים נדירים בלבד. אבחנת הציסטה נעשית על ידי אולטרסאונד, צילומים או CT . ניתן גם לבדוק בבדיקת דם נוגדנים לאכינוקוק. הטיפול באכינוקוקוזיס מבוסס על ההתבטאות הקלינית של המחלה ( קיומם או אי קיומם של סימפטומים וחומרת הסימפטומים), על גודל הציסטה, מיקום הציסטה, ועל מצבו הכללי (הבריאותי ) של החולה. כיום לאחר האבחנה קובעים את דרגתה, על פי המראה שלה באולטרסאונד . באופן עקרוני הדרגות השונות של המחלה מחולקות לציסטות פעילות (Active), ציסטות ביניים, וציסטות לא פעילות. הטיפולים הקיימים הינם: 1. טיפול תרופתי ממושך בתרופות נגד טפילים (אלבנדזול) 2. טיפול בשאיבת תוכן הציסטות והזרקת חומרים הורגי הטפיל תחת אולטרסאונד או CT. 3. ניתוח בו מזריקים נוזל ההורג את הטפיל ולאחר מכן כריתת הציסטות. קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
המודיאליזה הינה טיפול במקרים של אי ספיקת כליות סופנית, בה הדם של המטופל מועבר במשך מספר שעות דרך מכונת הדיאליזה. בתהליך זה מסולקים מהדם רעלים ועודפי נוזלים שבדרך כלל מפונים ע"י הכליות. אחד מהסיבוכים השכיחים במהלך הדיאליזה הוא ירידת לחץ דם. הסיבות לכך הן רבות מאד, החל בעצם הוצאת הנוזלים העודפים בזמן קצר, השינויים המהירים בריכוזי המלחים בדם, התגובה הלקויה של הלב (בחולים עם הפרעה בתפקוד הלבבי), וכלה בתגובה איטית של מערכת העצבים האוטונומית (האחראית לשמירת לחץ הדם). ירידת לחץ הדם מובילה לסימפטומים מאד לא נעימים, הכוללים כאבי ראש קשים, חולשה קיצונית, טרום התעלפות, התעלפות ואובדן הכרה. הדרך להימנע מירידת לחץ הדם במהלך הדיאליזה היא אי נטילת תרופות נוגדות יתר לחץ דם בערב טרם ובבוקר יום הדיאליזה והימנעות מארוחות גדולות במהלך הדיאליזה. ישנן גם דרכים רפואיות להקטין את הסיכוי לירידת לחץ דם, וזאת ע"י הצוות המטפל (בד"כ הם מודעים לכך, אך אפשר לשאול אותם על כך). אם האירועים הללו חוזרים על עצמם בכל דיאליזה או במרבית הדיאליזות, יש מקום להתייעץ עם הנפרולוג המטפל במכון הדיאליזה, הן לגבי אי נטילת תרופות מורידות לחץ דם טרום הדיאליזה, והן לגבי שינוי בתוכנית הדיאליזה מבחינת קצב הוצאת הנוזלים, שימוש בתרופות המעלות לחץ דם, שימוש בתמיסות מחוממות ועוד. רפואה שלמה. קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
נטילת גלולות למניעת הריון באמצע המחזור הווסתי עלולה לגרום במהלך החודש הראשון של נטילתן לחוסר סדירות במחזור הווסת, כלומר יכולים להיות דימומים שאינם סדירים, אם כי יכול להיות שלא יהיו דימומים כלל עד לסיום החבילה. לאחר סיום החבילה הראשונה צפוי דימום וסתי רגיל או קצת יותר מהרגיל. מה שחשוב לדעת, שאם את נוטלת את הגלולות גם למניעת הריון, בחודש הראשון של נטילתם אינך מוגנת לחלוטין ויש צורך באמצעי מניעה נוסף. לגבי שאלתך האם הכדורים גורמים להשמנה - כן, זו אחת מתופעות הלוואי של גלולות בכלל, אם כי אינה שכיחה כל כך ואין מדובר בהשמנה קיצונית (אלא אם כן תעלי משמעותית בכמות הקלוריות שאת אוכלת כל יום, ללא קשר לגלולות). ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
חבלה באזור הגב עשויה להתבטא במספר אופנים. חבלות פשוטות יכולות להתבטא, כמו כל חבלה בגוף, בנפיחות, שטף דם, כאב מקומי וכדומה. בעיות אלו מוקלות לרוב תוך כמה ימים עד שבוע. נפיחות בגב לאחר פרק זמן ממושך יותר מחייבת בדיקה רפואית מחודשת וצילום של עמוד השדרה. בברכת בריאות שלמה, ד"ר רונן בלכר - אינפומד קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
התופעה שאת מתארת קרויה Floaters. אלה משקעים בתוך ג'ל הזגוגית של העין. הזגוגית מהווה כ-80% מנפח העין, היא מספקת תמיכה מכאנית לעין, ובאופן נורמאלי היא שקופה, דבר המאפשר את מעבר האור לשכבת הרשתית שמאחוריה ללא הפרעה. ה- Floaters יכולים להיות קטנים או גדולים, בצורת נקודות, חוטים, ואף יש המתארים אותם כ"קורי עכביש". חשוב לציין, כי לא מדובר במחשבות שווא אופטיות, אלא בחומר אמיתי המצוי בתוך העין ונצפה על ידיה. ה- Floaters לרוב נצפים כאשר מסתכלים על רקע מונוכרומאטי (צבע בעל אורך גל אחד), דוגמת שמים כחולים או רקע בהיר אחר, והם צפים בנוזל הזגוגית, כך שלעיתים קשה להתמקד בהם. זו תופעה שכיחה למדי, ששכיחותה עולה עם הגיל, אולם היא יכולה להופיע גם בצעירים. הסיבה הנפוצה ביותר ל- Floaters היא התכווצות נוזל הזגוגית והתפרקות חלק מהמרכיבים של הנוזל. קיימות סיבות נוספות לתופעה, כגון היפרדות רשתית, קרעים ברשתית, משקעי סידן בזגוגית ועוד סיבות אחרות ופחות שכיחות. רוב האנשים לומדים עם הזמן להתעלם מה- Floaters, ולכן ההמלצה הגורפת היא לא לטפל. לעיתים מדובר ב- Floaters גדולים, מרכזיים, שמאוד מפריעים, ואז ניתן לבצע ניתוח ויטרקטומיה, בו מוצא נוזל הזגוגית יחד עם ה- Floaters. חשוב לציין כי הניתוח אינו חף מסיכונים ואף יכול להסתיים בעיוורון. מהנתונים שאת מביאה, אני מסיק כי בדיקת רופא העיניים שביצעת תקינה, למעט אותם Floaters, שוודאי מציקים לך מאוד. לאור זאת, אני מצטרף להמלצתו להתאזר בסבלנות, בתקווה שתתרגלי אליהם ובסופו של דבר תלמדי להתעלם מהם. מובן שאם את חשה החמרה במצב, סימפטומים של "ניצוצות" או "ברקים" בשדה הראייה, פני בהקדם לרופא עיניים. בברכת רפואה שלמה, ד"ר עידו דידי פביאן - אינפומד קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
למעשה אתה מתאר כאבים בחזה לאחר ניתוח מעקפים וצנתורים טיפוליים רבים לאחרונה. כבר בשאלתך כתבת את האבחנות האפשריות לכאב בחזה שממנו אתה סובל. קשה מאד לחוות דעה ללא שיחה ובדיקה של המטופל, אך אוכל להסביר את הסיבות האפשריות לכאב ממנו אתה סובל. 1. כאבים בשל פגיעה באספקת החמצן לשריר הלב - אלה הם הכאבים מהם סבלת טרם הניתוח והצנתורים, ואלה הם הכאבים שבגללם בוצעו כל הפרוצדורות הללו במטרה לשפר את אספקת החמצן לשריר הלב. קיימים מקרים רבים בהם ישנו עורק כלילי (עורק שמספק דם לשריר הלב) מוצר שלא ניתן לפתוח או לעקוף אותו (זהו ה- PDA שלא מתאים להתערבות). במקרים אלה הטיפול הוא שמרני בלבד, וזה אומר טיפול תרופתי, הואיל ולא ניתן לפתוח את העורק החסום. 2. ריפלוקס קיבתי- ושטי הינו מעבר של חומצה מהקיבה לוושט, אשר מוביל לכאבים בחזה. הכאבים יכולים לדמות לכאבים ממקור שריר הלב, אולם אלה כאבים שטיפול בסותרי חומצה או מפחיתי הפרשת חומצה בקיבה עשוי להוביל לשיפור. 3. כאבים מסקולוסקלטליים הינם כאבים ממקור השרירים והעצמות של בית החזה. כאבים אלה יכולים לנבוע מטראומה (מכה לחזה) או כתוצאה ממתיחת שריר. גם מחלה ויראלית יכולה להוביל לכאבים שמקורם בשריר ובעצמות בבית החזה. הכאבים בד"כ מגיבים לטיפול סימפטומטי נוגד כאב (אופטלגין ודומיו), וחולפים לאחר תקופת מה. 4. לאחרונה הולכים וגוברים הדיווחים לגבי כאבי חזה לאחר צנתור עם השתלת תומכן (סטנט), המשוייכים לסטנט עצמו. כאבים אלה נקראים סטנטלגיה ונובעים מהימצאות הסטנט בעורק הכלילי והלחץ שהוא יוצר. כאבים אלה בד"כ חולפים לאחר חודש-שלושה חודשים מהצנתור. חשוב לציין כי סטנטלגיה הינה אבחנה שמגיעים אליה על דרך השלילה ושכל כאבים בחזה לאחר צנתור, חייבים התייחסות רצינית ובדיקות מקיפות, לעיתים אף צנתור נוסף, כפי שקרה אצלך. קיימות כמובן עוד סיבות לכאבים בחזה, אך אלו הן השכיחות יותר. ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
נשים הנושאות בנרתיק שלהן אוכלוסיית חיידקים מסוג סטרפטוקוקוס מקבוצה B בדרך כלל מאותרות בשבועות האחרונים להריון (בשבוע 35-37), ומקבלות טיפול תוך- ורידי באנטיביוטיקה בזמן הלידה. אך אם החיידק מתגלה בשתן במהלך ההריון, יש לטפל באנטיביוטיקה דרך הפה מייד עם הגילוי עד להכחדתו - כלומר צריך להחליף אנטיביוטיקה בסוף הטיפול אם עדיין נשאר חיידק. במקביל, מי שהיה לה חיידק בשתן בהריון עצמו, צריכה גם את הטיפול התוך- ורידי בחדר הלידה עצמו לכשתגיע השעה ללדת. אינך נמצאת בסכנה כעת, כי הסיכון בחיידק הוא לא בזמן ההריון אלא בזמן הלידה - במעבר בתעלת הלידה, אז התינוק עשוי להידבק. הסיכוי אינו גבוה, אך אם מתפתחת מחלה, זו עשויה להיות מחלה קשה מאוד שקורית בשבועות הראשונים לחייו וביטוייה שוק, דלקת ריאות או דלקת בקרומי המוח . אנא קראי עוד בלינק הבא- http://www.cdc.gov/ncidod/dbmd/diseaseinfo/groupbstrep_g.htm קרא עוד