ניתוח הזעת-יתר ראשונית (Primary hyperhidrosis)

הזעת-יתר ראשונית (Primary hyperhidrosis) היא הפרעה המתבטאת בייצור עודף ובלתי נשלט של זיעה בכפות הידיים, אך גם בבתי השחי ובכפות הרגליים, ללא סיבה נראית לעין. ההפרעה שכיחה פחות אצל נשים. הזעת-יתר באורח ניכר יכולה להפריע מבחינה חברתית, להפריע בתפקוד במקום העבודה ובמקרים קיצוניים לגרום לזיהום בעור. האבחון נקבע על סמך תלונות החולה ועל פי התרשמות הרופא מההזעה העודפת.
ההפרעה נגרמת כתוצאה מגירוי-יתר של סיבי העצב הסימפתטיים האחראים להזעת הידיים. סיבים אלה יוצאים מחוט השדרה בקו האמצע, בגובה חוליות החזה העליונות, אל הגפיים העליונים.

קיים מגוון טיפולים כנגד הזעת-יתר. השכיח כיום והיעיל ביותר הוא סימפתקטומיה בניתוח, כלומר, כריתה ("טומיה") של סיבי העצב הסימפתטיים ("סימפת") בגובה חוליות החזה העליונות, ומכאן גם שמה.

הגישה המתקדמת ביותר לניתוח נעשית דרך תורקוסקופיה, בהרדמה כללית בחדר ניתוח. בשיטה זו נעשה חתך יחיד או שני חתכים קצרים בצידי בית החזה, מתחת לבית השחי. דרך חתכים אלו, בין הצלעות, מוחדרים מצלמה הנדרשת לצורך הדגמת חלל בית החזה ולשם זיהוי העצבים, וכן כלים נוספים הדרושים לכריתת העצבים הללו. לאחר גמר ביצוע הניתוח בצד אחד הוא מבוצע באותו האופן מצידו השני של בית החזה.

סיבוכים הקשורים בניתוח סימפתקטומיה כוללים: הזעת-יתר באזורים אחרים שהעצבים המובילים אליהם לא נותקו, כגון הגב או המפשעה, כ"פיצוי" על העצבים שנותקו (לידיים). סיבוך נוסף, "תסמונת הורנר", מאופיין בצניחת עפעף בהרחבת האישון ובהיעדר מוחלט של הזעה בצד אחד של הפנים. סיבוך זה מופיע בשיעור עד 10% מהניתוחים, וסיבתו בניתוק של עצב סימפתטי גבוה מדי. סיבוכים נוספים לאחר הניתוח יכולים להיות הישנות ההזעה העודפת, כאבים בחזה ואוורת בית החזה (פנימותורקס). ככלל נחשבת שיטה זו יעילה ובטוחה.

ד"ר בר אילן
ד"ר בני צוקרמן