כריתת בלוטת התריס (Thyroidectomy)

תשובה: סוג החיידק ימצא ויוגדר בבדיקת התרבית שנלקחה הן מהדם והן מאזור הניתוח. אין אפשרות לנחש איזה חיידק או חיידרים אחראים לזיהום. הצטברות דם בצלקת ניתוח היא שכיחה, וקוראים לה המטומה. הדם עשוי להיקרש, ואז ינוקזו קרישי הדם. המהלך הטבעי של המטומה הוא ספיגה והיעלמות עם הזמן. לעיתים, במקרה ש המטומה גדולה עם קרישים או המטומה במיקום מיוחד כמו בצוואר, יש צורך בניקוז. בברכה ד"ר נחום ורבין מומחה לכירורגיה כללית

תשובה: במהלך ניתוח של בלוטת המגן או בלוטת התריס (בלוטת התיירואיד) עלול להיות סיבוך בו נכרתת אחת או יותר מארבע בלוטות הפאראתיירואיד. (parathyroid). בלוטות קטנות אלו הנמצאות בחלק האחורי של בלוטת התיירואיד אחראיות על משק הסידן (calcium) בגוף באמצעות הורמון שהן מפרישות, פאראתהורמון (parathormon). אם נכרתות כל ארבע הבלוטות, נגרמת הפחתה משמעותית וחדה של כמות הסידן בגוף, דבר שכרוך בסכנת מוות עקב שיתוק שרירי הגוף, כולל שרירי הנשימה (טטניה) והפרעות בקצב הלב ותפקודו. נדיר ביותר שסיבוך כזה מגיע לדרגה הקיצונית של הוצאת כל ארבע הבלוטות בניתוח תיירואיד. המנתחים מודעים לאפשרות של פגיעה, וישנם כללים למניעת הפגיעה. אם נותרת לפחות בלוטה אחת שלמה ומתפקדת, יכולה להיווצר הפרעה כרונית של  רמת סידן נמוכה, שהטיפול בה נעשה בהחזר סידן ונגזרות של ויטמין D3. בברכה ד"ר נחום ורבין מומחה לכירורגיה כללית

תשובה: במחלת השימוטו מערכת החיסון גורמת דלקת בבלוטת התריס, המביאה להרס הדרגתי של הבלוטה. הסיבה לכך שמערכת החיסון תוקפת את הבלוטה אינה ברורה, ובמספר קטן של מחקרים נמצא קשר בין זיהומים שונים (בחיידקים ובווירוסים) לבין המחלה, אולם קשר זה אינו מוכח דיו. אין סיבה לחשוב שמחלת השימוטו ממנה את סובלת נגרמה על ידי חיידק, וממילא אין כל סכנת הדבקה. איחולי בריאות, ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד

תשובה:

מכיוון שבלוטת התריס קרובה מאד למיתרי הקול ולעצב המעצבב אותם (ה-recurrent laryngeal nerve) בקדמת הצוואר, לא נדיר כי לאחר הניתוח יהיו שינויים בגוון הקול של המטופל (שינויים אלה לרוב מתבטאים בצרידות בכ-3-4% מן המקרים). לרוב מדובר בשינויים חולפים עם ההחלמה הלאחר-ניתוחית. למרות זאת, קיים סיכון של כ- 1% לפתח פגיעה לא הפיכה במיתרי הקול (צרידות שנשארת). פגיעה ווקאלית תתכן לעיתים נדירות אף בשל פגיעה ברמות הורמון התירואיד בגוף, אשר גורמת לתת-פעילות של בלוטת התריס לאחר הניתוח (או חסר שלם בהורמון לאחר כריתה שלמה). במקרים אלו מטפלים באמצעות כדורים המהווים תחליף להורמון.

תשובה: מומחה לכירורגיה כללית

תשובה: תוצאות הבדיקה מתארות הגדלה של בלוטת התריס עם מבנים גושיים בתוכה. בשפה מקצועית זה נקרא גויטר מולטי-נודולרי. ישנן סיבות אפשריות רבות לתופעה זו, ביניהן חסר יוד (מצב נדיר בארצנו), דלקת של בלוטת התריס, מחלות אוטואימוניות, עמידות להורמוני התריס, מחלות מולדות גנטיות, חשיפה לחומרים רעילים ועוד. במקרים נדירים יותר זו יכולה להיות גם התבטאות של ממאירות. הסבירות אמנם נמוכה, אך מחייבת המשך בירור אצל אנדוקרינולוג. איחולי בריאות! ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד

תשובה: כל חולה במחלה כרונית סיסטמית, בעיקר כזאת שמשפיעה על מערכת החיסון, נמצא בקבוצת הסיכון למחלה קשה יותר בשפעת החזירים, ולכן ממליצים במקרה כזה על טיפול בטמיפלו. עם זאת, הטיפול בטמיפלו יעיל בעיקר ב-48 השעות הראשונות של המחלה. ההחלטה היא קלינית בעיקרה, כלומר רופא המשפחה שלך צריך לבדוק אותך ולהחליט. ד"ר קרן מאיר-שפריר - אינפומד

תשובה: אני בת 31, סובלת תקופה ארוכה מאנמיה ומתת-פעילות של בלוטת התריס. אני מטופלת בכדורי ברזל ובאלטרוקסין, ועדיין אני על הקרשים. היום עשיתי בדיקת דם ואלו התוצאות שסומנו בכוכבית. אשמח לדעת מה איתי, כי מרגישה שאני קצת מתפרקת: B12 129 WBC 3 NEUTROPHILS 1.4 NONOCYTES1 2.3% RBC 3.79 HEMOGLOBIN 9/1 HEMATOCRIT 27.8% MCV 73 MCH 24 RDW 17.4 IRON 17.32 כמו שציינת ולפי הבדיקות, את סובלת מאנמיה עקב חוסר בברזל. בנוסף לכך, אם אני מבין נכון, את גם סובלת ממחסור בוויטמין B12, שגורם גם כן לאנמיה. אני לא יודע כמה זמן את נוטלת טיפול פומי בברזל, יכול להיות שפשוט לא עבר מספיק זמן מאז שהתחלת את הטיפול, או שהבעיה שגורמת לחסרים לא מטופלת. אפשר גם לקבל זריקות ברזל שממלאות את החסר בברזל במהירות גבוהה יותר מאשר טיפול פומי. גם תת-פעילות של בלוטת התריס יכולה להתבטא בסימפטומים של עייפות ובאנמיה, ולכן יש לבדוק גם את תפקודי בלוטת התריס, ובמקרה הצורך להעלות את המינון של האלטרוקסין. אמליץ לך לעבור בירור מלא אצל רופא המשפחה שלך, על מנת לגלות את הגורם לחוסרים בברזל ובווטימין B12. כך תוכלי לקבל את הטיפול הטוב ביותר. ד"ר גיא פישמן - אינפומד [14/03/2010]

תשובה:

לאחר ניתוחי כריתת בלוטת התריס המצריכים טיפול ביוד רדיואקטיבי משלים, יש צורך בהקפדה על כללי זהירות סביבתיים, שכן לטיפול הרדיואקטיבי סיכון בפיזור קרינה סביבתי. לפיכך, המטופלים לרוב מבודדים במשך ולאחר הטיפול ל2-3 ימים, מכל מגע עם אחרים. כמו כן יש להקפיד במיוחד שלא לבוא במגע עם נשים הרות, ילדים או תינוקות מספר ימים לאחר הטיפול. בנוסף רצוי לשמור על כללי היגיינה מחמירים למשך כ-4-6 ימים לאחר הטיפול: שטיפת ידיים יסודית, שימוש בסכו"ם וכלי מטבח נפרדים מבני הבית, מגבות וסדינים נפרדים.

תשובה: מומחה לכירורגיה כללית