הסרת זגוגית העין (Vitrectomy)

תשובה: לרוב מכניסים לעין סיליקון כתחליף לזגוגית במקרים שבהם נדרשת תמיכה טובה יותר ברשתית, או למשך יותר זמן, לעומת גז. גז כתחליף לזגוגית נספג כעבור חודש וחצי לערך ומוחלף על ידי הנוזל הטבעי של העין. זהו פרק הזמן שבו הוא תומך בעין. כאשר מכניסים סיליקון, בדרך כלל רוצים להשיג תמיכה לתקופה ארוכה יותר. אינני יודע מהי את הבעיה הבסיסית שבעטיה נותחת לכריתת הזגוגית ולהכנסת שמן סיליקון, אולם אני ממליץ לך להתייעץ עם הרופא המנתח לגבי המועד האופטימלי. בברכה, ד"ר עידו דידי פביאן - אינפומד

תשובה: הרשתית היא רקמת העצב המצויה בחלקו האחורי של גלגל העין. ברקמה זו נקלטת אינפורמציית האור, עוברת עיבוד ראשוני ומועברת למרכזים הרלוונטים במוח. היפרדות רשתית היא מצב בו רקמת הרשתית נפרדת מגלגל העין. זהו ספקטרום של תהליכים, שיש לו התחלה אמצע וסוף. ככל שמקדימים לאבחן ולטפל בבעיה, אם היא אמנם מצריכה טיפול, המצב טוב יותר. עם הגיל, הזגוגית, הנוזל השקוף הנמצא לפני ברשתית, מתנזלת ומתכווצת, דבר שיכול לגרום למשיכת הרשתית עד כדי היפרדותה. בשלבים המוקדמים, החולה עלול להתלונן על ראיית נקודות, קווים או חוטים בשדה הראייה, או מעין "זבובים" בשדה הראייה, כמו אלה שרואה אמך. בשלבים מתקדמים, הזגוגית עלולה להפעיל כוחות משיכה על הרשתית. במצב כזה נראים "ברקים" או הבזקים בשדה הראייה. לעיתים יכולים כוחות משיכה אלה לגרום לקרעים ברשתית. בהמשך החולה עלול לראות מעין וילון שמסתיר חלק משדה הראייה שלו. זוהי היפרדות רשתית. אם היפרדות הרשתית אינה מאובחנת ומטופלת בזמן, יכולה להיגרם פגיעה במרכז הראייה. חשוב לציין שהתהליך המתואר עלול לארוך מעט או הרבה זמן, וגם להעצר מעצמו בשלבים מוקדמים. דרכי הטיפול בכל אחד מהשלבים שתוארו שונה. בשלבים המוקדמים יותר, אם מזהים קרע ברשתית, ניתן לטפל בו בלייזר, בהקפאה של אזור הקרע, או בהזרקת גז. מטרת טיפולים אלה היא עצירת התהליך ומניעת היפרדות הרשתית. הטיפול בלייזר נעשה במרפאה, בעוד טיפולי ההקפאה והזרקת הגז נעשים בחדר ניתוח. לא מטפלים בכל המקרים בהם נמצא קרע ברשתית. הדבר תלוי במספר קריטריונים, כגון גודל, מיקום וסוג הקרע, אם הקרע ישן או חדש, קוצר ראייה, היסטוריה משפחתית ועוד. בשלבים המתקדמים, כאשר הרשתית מופרדת, אין מנוס מניתוח. ישנם מספר סוגי ניתוחים במקרים אלה - הקפאה, הזרקת גז, חיגור, הוצאת נוזל הזגוגית - ושיעור ההצלחה שלהם יחסית גבוה. במקרה של אמא שלך, אם מדובר בהיפרדות רשתית בשלב מתקדם, אזי הדבר דורש טיפול מיידי, כפי שתואר לעיל. אם מדובר בשלבים המוקדמים, ויתכן שזה הרושם שהרופא הבודק קיבל, אזי אולי זהו מקרה שלא בהכרח מצריך טיפול, כפי שהסברתי. לא ניתן לנבא מה יקרה בהמשך מבחינת הישארות ה"זבובים". אם התהליך סטטי וישנם רק מעט "זבובים", יש סיכוי שהמוח ילמד להתעלם מהם, אולם אין שום ערובה לכך. אני מחזק את ידכם, ברור שהתחושה מאוד לא נוחה. אם אתם חשים שאתם זקוקים לבדיקה נוספת, אתם יכולים לפנות לאותו רופא לבדיקה חוזרת, או לפנות לרופא נוסף לצורך חוות דעת נוספת. בכל במקרה של תופעות חדשות, כגון הופעת הבזקים או ברקים, או החמרה של הבעיות שכבר ישנן, יש לפנות במהירות לרופא עיניים. בברכת רפואה שלמה, ד"ר עידו דידי פביאן - אינפומד

תשובה: בדומה לבדיקות דימות אחרות, ברפואת עיניים או בדיסיפלינות שונות, השאלה הנשאלת היא מדוע החולה נבדק, מדוע הוא נשלח לבדיקה, ומה מחפש הרופא ששלח אותו. בדיקת שדה ראייה, כשמה כן היא: היא נועדה לבדוק את מרחב שדה הראייה של כל עין בנפרד. ישנם מכשירים שונים ושיטות בדיקה שונות שבהן אפשר לבדוק את שדה הראייה המרכזי או ההיקפי (נמדד במעלות ביחס למרכז שדה הראיה). בגלאוקומה ובנוירואופתלמולוגיה עם דפוסים אופייניים נעשה שימוש נרחב בבדיקת שדה ראייה, אולם הבדיקה משמשת גם בבעיות עיניים אחרות. התוצאות המתקבלות מהבדיקה מושוות לאוכלוסיה הבריאה בהתאם לגיל, כך למשל בגיל מבוגר, עם התפתחות הקטרקט, יש ירידה כללית (לא ספציפית) בשדה הראייה, ונתון זה משוקלל בתוצאות המתקבלות. אצל אדם בריא בן 22 שדה הראייה לא אמור להכיל פגמים כלשהם, אולם מאחר שאני לא מכיר את התמונה הקלינית, אני מציע לך לפנות לרופא ששלח אותך לבדיקה כדי לקבל מידע נוסף. בברכת רפואה שלמה, ד"ר עידו דידי פביאן - אינפומד

תשובה: קטרקט אינו נחשב לגורם מרכזי לעיוורון בישראל או בעולם המערבי בכלל. כאשר בודקים את הנתון שאתה מביא לגבי 114 מקרים מ-2005 או 107 מקרים מ-2006, בהם אנשים קיבלו תעודת עיוור בגלל קטרקט, ניתן לראות כי שיעורם הוא 6% ו-6.4% בהתאמה מסך כל המקרים בהם קיבלו אנשים תעודת עיוור בשנים אלו. נוסף על כך, הנתונים מתייחסים לכל מקרי הקטרקט, מקטרקט מולד ועד לקטרקט תלוי גיל, מילדים שכתוצאה מהקטרקט סובלים מעין עצלה ועד לאנשים שנותחו בשל הקטרקט עם סיבוכים במהלך הניתוח או אחריו. הגורמים המרכזיים בעולם המערבי לעיוורון (וכתוצאה מכך גם להוצאת תעודת עיוור) הם ניוון תלוי-גיל של המקולה (AMD), רטינופתיה סוכרתית ומחלת הגלאוקומה, אשר ביחד הם יותר מ-50% מהמקרים בהם הוצאה תעודת עיוור. בעולם השלישי, שני גורמים מרכזיים נוספים הם מחלת הטרכומה והקטרקט, מאחר שהיכולת לקבל טיפול רפואי מוגבלת בארצות אלו. נעשים מאמצים בינלאומיים בהיקף נרחב (על ידי ה- WHO וארגונים פרטיים) לטיפול בשתי מחלות אלו. הטיפול בקטרקט הוא כירורגי, והשיפור בטכניקות הניתוחיות ובאופטיקה (העדשות שמשתילים) הקטינו את הסיבוכים (שעדיין ישנן) והעלו את שביעות רצון המטופלים. בברכה, ד"ר עידו דידי פביאן - אינפומד