מהי תת פעילות של בלוטת התריס והאם זה מסוכן?

עייפות, נשירת שיער, עור יבש ועליה במשקל, כולם תסמינים של תת פעילות בלוטת התריס, או-היפותירואידיזם. בלוטת התריס מייצרת הורמון הנקרא תירוקסין וכאשר היא נמצאת במצב של תת-פעילות ורמות ההורמון נמוכות, נראה את התסמינים הנ"ל ורבים נוספים.

בלוטת התריס - מדריך למתחילים

בלוטת התריס (או תירואיד בשמה הלועזי) היא בלוטה קטנה בצורת פרפר הנמצאת בקדמת הצוואר, ממש מתחת לגרוגרת. בלוטת התריס היא חלק מהמערכת האנדוקרינית של הגוף, אשר מורכבת מבלוטות שונות שמפרישות הורמונים אל זרם הדם.

בלוטת התריס כאמור מפרישה את הורמון התירוקסין, שתפקידו לשלוט על מהירות חילוף החומרים של הגוף. כאשר הורמוני התריס מגיעים אל התאים בגוף, הם גורמים להאצה בחילוף החומרים. בגלל שהתירוקסין מעורר את תאי הגוף, הוא גורם לפעילויות שונות להתרחש מעט יותר מהר: קצב הלב והנשימות עולה, השרירים עובדים בצורה יעילה יותר, קצב עיכול מזון עולה, ואפילו יכולת הריכוז והחשיבה משתפרת. כאשר רמת הורמוני בלוטת התריס בגוף יורדת, תהליכי חילוף החומרים מאטים.

בדרך כלל, הגוף פועל כמו מכונית על בקרת שיוט - תפקוד בקצב קבוע. הפעילות מפוקחת על ידי תאים מיוחדים במוח, שמודדים את רמת הורמוני התריס בכל רגע ורגע. כאשר רמת ההורמונים יורדת, הם שולחים איתות אל איבר במוח הנקרא בלוטת ההיפופיזה. ההיפופיזה מייצרת הורמון (TSH) שמגרה את בלוטת התריס להגביר את ייצור ההורמונים.

סימפטומים של תת פעילות בלוטת התריס מופיעים בדרך כלל בהדרגה, לרוב במבוגרים מעל גיל 50, אך לעתים גם בגיל צעיר. נשים חולות פי 3-8 מגברים. יכולה להיות נטייה משפחתית, ולעתים המחלה מדלגת על דור. לאנשים עם מחלות אוטואימוניות אחרות נטייה מוגברת לפתח תת פעילות של בלוטת התריס. בנוסף קיימים טיפולים רפואיים ותרופות אשר מגבירים סיכון לפתח תת פעילות של בלוטת התריס.

תסמינים של תת פעילות של בלוטת התירס:

• קצב לב איטי

• עייפות

• חוסר יכולת לסבול קור

• עלייה במשקל

• דיכאון

• ישנוניות, גם לאחר שינה במשך כל הלילה

• ווסת כבד או לא סדיר (אצל נשים לפני גיל המעבר)

• התכווצויות שרירים

• עצירות

תסמינים מאוחרים יותר של תת פעילות בלוטת התריס כוללים: נשירת שיער, יובש בעור, פגיעה בזיכרון, צרידות, נפיחות בפנים – בעיקר סביב העיניים (מצב זה נקרא מהווה אינדיקציה לכך שהמחלה חמורה).

מה גורם לתת פעילות של בלוטת התריס?

ב-95% מהחולים הגורם לתת פעילות של בלוטת התריס נעוץ בבלוטת התריס עצמה. במיעוט המקרים (פחות מ-5%) הגורם הוא בעיה מוחית או בבלוטת ההיפופיזה. הגורם הנפוץ ביותר לתת פעילות של בלוטת התירס הוא מחלת השימוטו – מצב בו הגוף מייצר בטעות נוגדנים נגד בלוטת התריס. מצב כזה, בו הגוף מייצר נוגדנים נגד עצמו נקרא מצב אוטואימוני.

הנטייה לפתח מחלות אוטואימוניות היא גנטית בחלקה, ולכן לא נדיר שלחולים בהשימוטו תהיה מחלה אוטואימונית נוספת כגון סוכרת מסוג 1 או מחלת עור בשם ויטיליגו. בנוסף, אותה נטייה גנטית למחלות אוטואימוניות יכולה לגרום להופעת סוג מחלות זה בבני משפחה נוספים.

בתחילת המחלה נוצרת דלקת בבלוטת התריס, אשר יכולה לגרום להגדלת הבלוטה ולהופעת גוש במרכז הצוואר. במקרים רבים רופא המשפחה שם לב להגדלה זו ושולח את החולה לבדיקות דם. בבדיקות מתגלות רמות נמוכות של 3T ו- 4T, רמות גבוהות של TSH, ורמות גבוהות של נוגדנים לבלוטת התריס.

הופעת וחומרת הסימפטומים השונים בתת פעילות של בלוטת התריס משתנה מחולה לחולה. פעמים רבות האבחנה מתפספסת בחולים מבוגרים, אשר מאמינים שהסימנים השונים הם חלק מתהליך ההזדקנות. לעתים העייפות, הירידה בזיכרון ושאר התסמינים הופכים חמורים ומפריעים מאד לחיי שגרה ולעתים החולה יפנה לרופא בעקבות סימפטומים פיסיים כגון עור יבש או נפיחות סביב העיניים.

חשוב לדעת שתת פעילות של בלוטת התריס לא מטופלת, היא מצב בעל השפעות נרחבות לטווח הארוך. ללא טיפול יכולים להיגרם דיכאון ושינויים התנהגותיים. ללא טיפול, עלולים להתפתח תסמינים חמורים אף יותר כגון ירידה חדה בטמפרטורת הגוף, פרכוסים, ובמקרים חמורים אף יכול להגיע עד לאיבוד הכרה ומוות.
כל התסמינים הנ"ל לא ייקרו עם טיפול נכון.

טיפול בתת פעילות בלוטת התריס

החדשות הטובות הן שהטיפול במחלה פשוט ביותר, וברוב המקרים התסמינים חולפים עם הטיפול. הטיפול מורכב מנטילת תחליף להורמוני בלוטת התריס באופן קבוע, הנקרא אלטרוקסין. התחליף משמש את תאי הגוף במקום ההורמונים שלא מיוצרים על ידי בלוטת התריס.

אלטרוקסין מיוצר באופן מלאכותי וזהה לתירוקסין שמופק באופן טבעי בגוף. לאחר תחילת הטיפול, מינון התרופה מנוטר עד להגעה לערכי הורמוני תריס תקינים בבדיקות דם.

חשוב לדעת, שאנשים שונים מגיבים במהירות שונה לטיפול. חלק מהחולים מדווחים על שיפור ניכר כבר שבועות מעטים אחרי תחילת הטיפול. קצב הלב מתגבר, עודף המשקל יורד, היובש בעור חולף. לבלוטת התריס עצמה לוקח מעט יותר זמן לחזור לגודלה המקורי (במקרים של הגדלת הבלוטה).

עם זאת, בחלק מהחולים התגובה לטיפול איטית יותר וחלק מהתסמינים נשארים 6 חודשים ויותר לאחר תחילת טיפול. במקרים אלה לרוב מדובר בטיפול במינון נמוך מדי או בחולה ששוכח לקחת את התרופה באופן קבוע.

יש לכם שאלות נוספות על תת פעילות של בלוטת התריס? כנסו לפורום אנדוקרינולוגיה שלנו

מאת: הדס כץ, מערכת אינפומד