עצירות

עצירות במושגים קליניים מוגדרת על פי מספר מדדים, אם במהלך 12 שבועות לפחות במהלך שנה אחת היו פחות מ-3 צאיות בשבוע; או שב-25% מהזמן לפחות נדרשה התאמצות בצאייה, או שההתרוקנות לא היתה שלמה, או שהצואה היתה קשה, או שהיתה תחושה של סתימה ונדרשה הסתייעות באצבע לצאייה.

עצירות אינה מחלה בפני עצמה אלא תסמין של מצב קליני כלשהו. לאבחון מסתמך הרופא בלעדית על תלונות החולה. בעולם המערבי ל-99% מהאוכלוסייה יש בין 3 צאיות ביום עד 3 צאיות בשבוע למזער.

עיקר התייחסות הרופא היא לתדירות ולכמות הצאיות. התסמינים המטרידים ביותר את החולים הם ההתאמצות בצאייה (52%), צואה במרקם קשה (44%), תחושת התרוקנות לא שלמה (34%) ותדירות נמוכה של צאיות (32%).

2% מהאוכלוסייה הכללית לוקים בפחות משתי צאיות בשבוע, 4%-5% בפחות מ-3 פעמים בשבוע. 20% מהאוכלוסייה מתלוננים על קושי בהתרוקנות.  כ-15%-17% לוקים בתסמונת המעי הרגיש (רגיז), כשליש מהם לוקים בעצירות.

עצירות שכיחה יותר בקרב נשים מאשר אצל גברים ושכיחותה עולה עם הגיל. אנשים רבים הנוטלים בדרך קבע משלשלים, עקב עצירות או עקב אמונה בצורך ב"ניקיון הגוף", אינם נחשבים לחולים. עצירות קיימת גם אצל ילדים ותינוקות.

נהוג לסווג את העצירות לזו שמקורה במחלה אורגנית (Organic constipation) ועצירות שמקורה בהפרעות בתפקוד מערכת העיכול (Functional constipation). 

עצירות אורגנית
1. מחלות בגיל הילדות: מחלת הירשפרונג המתבטאת בעצירות הנובעת מפגיעה במערכת העצבים של מערכת העיכול, ומחלת הלייפת הכיסתית שהיא מחלה תורשתית המתבטאת בפגיעה בבלוטות ההפרשה ובעצירות.

2. מחלות מטבוליות: סוכרת, תת-פעילות בלוטת התריס או בלוטת יותרת המוח, רמות גבוהות של סידן או אשלגן בגוף, עודף/חסר נתרן בגוף, מחלות כליה, גידולים המפרישים הורמונים.

3. מחלות במערכת העצבים המרכזית וההיקפית: מחלת פרקינסון, אירוע מוחי, שיטיון, גידולים במוח, פגיעות/חבלות במוח או בעמוד שדרה.

4. מחלות המעי הגס: גידולים, דלקת החלחולת, פתלת המעי (סיבוב המעי סביב צירו Volvulus), סעפת (Diverticulosis), סדק בפי הטבעת.

5. תרופות: תרופות רבות גורמות לעצירות. טיפול ביתר-לחץ-דם, חומרים נוגדי דיכאון/כאב, משתנים ועוד.

עצירות תפקודית
1. תת-פעילות של המעי הגס (Colon inertia): ירידה בתפקוד המוטורי של המעי הגס המתבטאת בירידה בתדירות הצאיות. ברוב המקרים קיימת פגיעה בעצבי האגן או במערכת העצבים של המעי הגס עצמו. במקרים נדירים נפגע שריר המעי.

2. הפרעות בהתרוקנות המעי (Outlet obstruction): קבוצה זו כוללת קשיי התרוקנות ותחושת התרוקנות בלתי שלמה, במצבים כגון:

א. אניזמוס (Anismus), מוגדר ככיווץ פרדוכסי של שרירי פי הטבעת ורצפת האגן בעת תהליך הצאייה (במקום הרפייתם)
ב. צניחת השרירים של רצפת האגן
ג. רקטוצלה - כיס הנוצר בעת תהליך צאייה עקב פגיעה במחיצה בין הנרתיק לחלחולת
ד. צניחה של איברי אגן שונים על החלחולת בעת התרוקנות (מעי דק, שלפוחית, רחם)

3. עצירות משולבת כוללת האטה בתפקוד המעי הגס והפרעה בתהליך ההתרוקנות.