חיסונים לפני טיול – מהן המחלות שמתחסנים מפניהן?

ישנם אזורים בעולם כמו הודו, דרום אמריקה, מזרח אסיה ועוד מקומות אקזוטיים אחרים, בהם קיימים סיכונים בריאותיים שאינם שכיחים בארץ ולכן יש להיערך אליהם לפני הנסיעה. מלבד הצורך בשמירת הסניטציה של מים ומזון בארצות אלו, מומלץ להתייעץ כ-4 עד 6 שבועות טרם הנסיעה במרפאת מטיילים של לשכת הבריאות או של קופת חולים, לגבי הצורך בחיסונים או בטיפול מונע.

הדבר ראשון שיש לוודא כי קיים, הוא התחסנות בחיסוני השגרה (דיפתריה, טטנוס, פוליו, שעלת, חצבת, חזרת, אדמת, אבעבועות רוח, המופילוס אינפלואנזה, הפטיטיס B ועוד) הניתנים בישראל ומדינות מפותחות אחרות לכלל האוכלוסיה מגיל הילדות.

חיסונים אלו מונעים מחלות קשות המועטות מאוד בארץ, אך קיימות בארצות לא מפותחות ולכן יש להשלים את חיסוני השגרה במידה וטרם חוסנתם. כמו כן, חלק מהחיסונים (טטנוס ודיפתריה) דורשים מנת דחף נוספת לאחר מספר שנים ולכן יש לוודא כי החיסונים בתוקף לפני מועד הטיול. בנוסף, מומלץ לקבל מנת דחף לפוליו בכדי למנוע את המחלה, גם אם סדרת החיסונים הושלמה.

חיסונים נוספים וטיפול מונע למחלות טרופיות שונות ניתנים בהתאם ליעד הנסיעה, אופי הטיול (עסקים/מאורגן/תרמילאי), משך השהייה ומצבו הבריאותי של הנוסע.

אז מהן המחלות הטרופיות הנפוצות שאנו מתחסנים מפניהן?

טיפוס הבטן

טיפוס הבטן היא מחלה נפוצה ומסכנת חיים הנגרמת על ידי החיידק סלמונלה טיפי (Salmonella Typhi).

שכיחות גבוהה ב: טיפוס הבטן שכיחה בעיקר בהודו, נפאל ובנגלדש, שם מזג האוויר חם ותנאי הסניטציה ירודים. יחד עם זאת, היא קיימת בכל העולם המתפתח כמו מרכז ודרום אמריקה והאיים הקריביים.

דרך הדבקה: החיידק מועבר על ידי אכילה או שתיה של מזון או מים המוזהמים בצואה של אנשים חולים במחלה או אלו שהבריאו ועדיין נושאים את החיידק. החיידק חודר דרך מערכת העיכול לדם.

התסמינים: חום גבוה (39-40 מעלות), חולשה, כאבי בטן, יתכנו שלשולים או עצירות, יציאות דמיות, כאבי ראש, חוסר תיאבון, דופק לב איטי מהרגיל והופעה של פריחה בדמות נקודות שטוחות בגוון ורוד בהיר. בחלק מהמקרים שאינם מטופלים המחלה עלולה להיות קטלנית.

החיסון: קיים חיסון מומת נגד טיפוס הבטן, הניתן בהזרקה ותקף ל-3 שנים. יחד עם זאת יעילותו של החיסון היא 70% ולכן עדיין יש להקפיד על הנחיות הזהירות והסניטציה של מזון ומים.

אם מתפתחים את התסמינים המתוארים, יש לפנות לטיפול רפואי הכולל טיפול אנטיביוטי.

מלריה

מלריה היא מחלה טפילית המועברת על ידי עקיצת יתוש. קיימים ארבעה סוגים של טפילי מלריה:

Plasmodium Vivax
Plasmodium Malariae
Plasmodium Ovale
Plasmodium Falciparum

כל הזנים מסוכנים, אך המסוכן שבהם הוא (Malaria Falciparum) המשפיע גם על מערכת העצבים המרכזית.

שכיחות גבוהה ב: מלריה נפוצה בעיקר בארצות המזרח הרחוק, הודו, אפריקה ודרום אמריקה.

דרך הדבקה: כאמור מועברת דרך עקיצת יתוש האנופלס. המחלה יכולה להתפרץ מ-7 ימים ועד חודשים לאחר העקיצה.

התסמינים: תסמיני מלריה מופיעים באופן מחזורי בכל 48-72 שעות וכוללים עליית חום, צמרמורות, הזעה, עייפות, כאבי ראש, כאבי שרירים, בחילות, אנמיה, צהבת ועוד.

החיסון: לא קיים חיסון למלריה, וישנו טיפול מונע המורכב לרוב מכדורים. התרופה נבחרת לפי סוג הטפיל והאזור בו התבצעה ההדבקה בכדי לוודא כי התרופה יעילה כנגד הטפיל.

הטיפול המונע המומלץ הוא בהתאם לעמידות הטפילים באזורים שונים בעולם. ישנן גם תופעות לוואי שונות ונדירות (מרגישות יתר לשמש ועד פסיכוזה).

בכדי להתאים את סוג התרופה והמינון למטייל וסוג הטיול יש לפנות לרופא לקבלת מרשם מדוייק, הסבר על אופן הנטילה ותופעות הלוואי של התרופות.

יש לציין כי טיפול מונע לא יעיל ב100% מהמקרים. במקרה של התפתחות תסמינים מחשידים יש לפנות לבדיקת רופא, כאשר האבחנה מתבצעת על ידי בדיקת דם פשוטה.

כמו כן, במדינות העולם השלישי קיים שוק של כדורים מזויפים למניעה ולטיפול במלריה. לכן יש להצטייד בטיפול פרופילקטי יעיל לפני הנסיעה.

הדרך הטובה ביותר להימנע מהידבקות במלריה היא המניעה הראשונית של עקיצת היתוש, הפועל לרוב בשעות השקיעה והערב. זאת על ידי לבישת בגדים ארוכים, רשתות תקינות בחלונות, שימוש בתכשירים דוחי יתושים, שינה תחת כילה ללא חורים ושימוש בטבליות או מיכלים המפיצים חומר דוחה יתושים בחדר.

קדחת מוח יפנית (Japanese Encephalitis)

קדחת מוח יפנית היא מחלה נגיפית מסוכנת המועברת על ידי Japanese Encephalitis Virus.

שכיחות גבוהה ב: הוירוס נמצא ביתושים בארצות דרום-מזרח אסיה (הודו, נפאל, בנגלדש, צפון תיאלנד וויטנאם).

דרך הדבקה: הוירוס מועבר על ידי עקיצת יתוש.

התסמינים: חום גבוה, צמרמורות, כאבי ראש, בחילות והקאות. כמו כן, יתכנו סימנים ניורולוגיים, בעיקר בלבול ושינויים במצב ההכרה. כאשר התסמינים מופיעים, אחוז התמותה עומד על כ-40%. בנוסף, כמחצית מהמחלימים ייוותרו עם הפרעות נוירולוגיות.

החיסון: הטיפול במחלה הוא תומך בלבד. בכדי למנוע את ההדבקה, ישנו חיסון התקף ל-3 שנים וניתן ב-3 זריקות (הזריקה השניה כשבוע לאחר הראשונה והזריקה השלישית כ-28 ימים לאחר הזריקה השניה). יתכנו תופעות לוואי לחיסון (תגובות אלרגיות הכוללות תפרחת, בצקות בפה ובלוע, קשיים בנשימה ועוד). ולכן אין לעזוב את הארץ כ-10 ימים לאחר כל אחת מהזריקות.

קדחת צהובה (Yellow Fever)

קדחת צהובה היא מחלה נגיפית מסכנת חיים הנגרמת על ידי Arbo Virus.

שכיחות גבוהה ב: המחלה נפוצה בעיקר באפריקה ודרום אמריקה.

דרך הדבקה: קדחת צהובה מועברת בעקיצות יתושים.

התסמינים: התסמינים ההתחלתיים דומים לתסמיני שפעת וכוללים חום, תחושה כללית רעה, הקאות וסחרחורות. לאחר מכן חל שיפור בהרגשה והחום יורד. בכ-15% מהחולים חוזרים התסמינים של חום, בחילות והקאות ומופיעים צהבת ודימומים בריריות, בעור ובאיברים פנימיים. בשלב זה מקרים רבים מתדרדרים לכשל רב מערכתי של אברי הגוף, המוביל למוות.

החיסון: קיים חיסון הקרוי Yellow Fever Vaccine הניתן בזריקה אחת ונכנס לתוקף של עשר שנים, כ-10 ימים לאחר הזריקה. החיסון יעיל בכ-100% ובטוח. יחד עם זאת מכיוון שהוא מכיל וירוס חי מוחלש, אנשים עם דיכוי חיסוני, מחלה בבלוטת התימוס ותינוקות עד 9 חודשים, לא יכולים לקבל את החיסון. כמו כן יש להפעיל שיקול דעת לפני חיסון של נשים בהריון או מניקות, אנשים עם אלרגיה לביצים או ג'לטין ואנשים בני 60 ומעלה.

יש לציין כי ישנן מדינות רבות שדורשות את אישור ההתחסנות נגד קדחת צהובה לפני כניסה למדינה. במידה ולא בוצע חיסון יש להראות אישור רפואי לגבי מחלות האוסרות את מתן החיסון ולהימנע ממעבר באזורים נגועים.

כמו כן, יש לשמור על אמצעי מיגון מפני יתושים כמו במקרה של מלריה נגד יתוש האנופיליס.

כלבת (Rabies)

כלבת היא מחלה נגיפית הנגרמת על ידי Rabies Virus.

שכיחות גבוהה ב: הווירוס נפוץ באפריקה ובדרום מזרח אסיה.

דרך הדבקה: הווירוס מועבר לרוב על ידי נשיכה של בעל חיים יונק (כמו כלב, עטלף, שועל, תן, חתול, קוף, מכרסמים ועוד) או אדם נגוע. לציין כי תיתכן הדבקה במקרה של ליקוק על ידי חיה נגועה באזור של שריטה או בריריות (עין, אף, פה ועוד).

התסמינים: לאחר ההדבקה קיימת תקופת דגירה של כחודשיים, לאחריה מופיעים סימנים נוירולוגים המתבטאים בפרכוסים ובשקיעה במצב ההכרה. נשיכה בראש או בידיים מסוכנת יותר מבאזורים אחרים בגוף ואף יכולה לקצר את משך תקופת הדגירה. המחלה היא קטלנית בתוך כ-10 ימים מתחילת התסמינים, הכוללים: שיתוק, יציאת קצף מהפה, שינויים בקול, רתיעה ממים ועד מוות.

החיסון: קיים חיסון פעיל שניתן לפני החשיפה לנוסעים לתקופות ארוכות לטבע ואזורים כפריים הנמצאים בסיכון. במקרה של נשיכה או חשיפה לכלבת, עדיין ישנו צורך בסדרת חיסונים חלקית.

ללא חיסון לפני החשיפה, ברגע שהחלו תסמיני המחלה ישנה 100% תמותה. החדשות הטובות הן שישנו חיסון לכלבת לאחר חשיפה, הניתן בתקופת הדגירה ומונע את המחלה. מדובר בסדרה של 5 זריקות של נוגדנים נגד וירוס הכלבת, הניתנות לאורך חודש ימים.

במקרה של נשיכה יש לרחוץ את האזור במים וסבון במשך כ-15 דקות, לחטאו ביוד ולפנות לטיפול רפואי באופן מיידי על מנת לקבל חיסון לכלבת. כמו כן, יש לוודא את תוקף החיסון לטטנוס ולתת מנת דחף במקרה שהוא פג.

קדחת הדנגי

קדחת דנגי היא מחלה נגיפית המועברת בעקיצת יתוש.

שכיחות גבוהה ב: היתוש פועל לרוב בשעות היום ובעיקר באיזורים עירוניים עם הרבה אנשים.

החיסון: לנגיף הדנגי יש ארבעה סוגים. זיהום קודם במחלה נותן הגנה חיסונית נגד הזן המזהם בלבד, אך לא כנגד הזנים האחרים. יתר על כן, נהוג לחשוב כי הדבקה חוזרת בזן אחר יכולה להחמיר את תסמיני המחלה.

התסמינים: תסמיני קדחת דנגי מתחילים 5-8 ימים לאחר העקיצה וכוללים חום, כאבי שרירים, כאבים ואדמומיות בגרון, תיתכן תפרחת מגרדת, חוסר תיאבון קיצוני וחולשה קיצונית.

במקרים קיצוניים מתפתח מצב של Dengue hemorrhagic fever בו מופיעים דימומים מהפה, מהאף, מהעור ומהמעיים ואף Dengue shock syndromeבו לחץ-הדם יורד עד כדי מצב של הלם. מקרים מועטים אלו הם לרוב תוצאה של הדבקה נישנת בזן שונה של נגיף.

הטיפול: אין טיפול ספציפי למחלת דנגי, או חיסון נגדה. בהדבקה ראשונה, הטיפול הוא תומך וכולל מנוחה, הורדת החום על ידי פרצטמול ושתייה מרובה. כמו כן, עירוי נוזלים או דם מתבצע לפי הצורך.
במקרה של מחלת חום, בעיקר באזור אנדמי לקדחת הדנגי, יש לגשת לטיפול רפואי מיידי.


רוצים לדעת אילו חיסונים אתם צריכים? כנסו לאינדקס החיסונים שלנו



למידע נוסף>>

לרכישת ביטוח נסיעות>>

מאת: קרינה סירקוביץ, מערכת אינפומד