מתי דאגה הופכת לחרדה?

האם יש הבדל בין פחד לחרדה?

בהחלט. פחד הוא תגובה רגשית לאיום מוגדר, ידוע, חיצוני, למשל - פחד מעכבישים. לעומת זאת, חרדה היא תגובה רגשית לאיום לא מוגדר או ידוע, פנימי המעורר קונפליקט נפשי פנימי, למשל - חרדה מאבדן שליטה.

מתי פחד הופך לבעיה שדורשת טיפול?

ננסה לתאר מתי פחד מפסיק להיות תקין או הופך לבעיה. לצורך ההדגמה נשתמש בפחד גבהים. אצל אדם אחד, הפחד יכול לבוא לידי ביטוי בכך שהוא נמנע מקפיצות בנג'י או נמנע מלהסתכל כלפי מטה מחלון קומה גבוהה בגורד שחקים. משום שאירועים אלו הם נדירים יחסית בחייו, כנראה שהדבר כמעט ולא יפריע לשגרת יומו ולמהלך חייו.

אדם אחר, לעומתו, עלול להימנע מלטפס על כיסא בביתו בכדי להחליף נורה, יפסיק לבקר את משפחתו משום שהם גרים בקומה רביעית ויוותר על מקום עבודה משום שהוא נמצא בקומה השמינית והקירות החיצוניים עשויים מחלונות ענק. לאדם זה אין "חופש" בחייו והפחד למעשה מנהל אותו וגורם לו להחמיץ הזדמנויות רבות ולנהל את חייו באופן תקין.

מהי הפרעת חרדה כללית?

הפרעת חרדה כללית, או בשמה הלועזי Generalized Anxiety Disorder) GAD) היא הפרעה נפשית, בה פחד וחרדה הם הרגשות העיקריים השולטים בחיים. אנשים הלוקים בהפרעת חרדה כללית מודאגים לגבי נושאים שונים ומגוונים, כמעט בכל תחומי חייהם, ולא לגבי תחום יחיד או מסוים. אנשים אלו תמיד ידאגו ממשהו, למישהו, או למשהו, בין אם מדובר בפרנסה, בילדים, בעבודה, במצב הבריאותי, בעתיד וכן הלאה.

לדאגות אלו יש השפעה משמעותית על מהלך החיים וההתנהגות של הלוקים בהפרעה: הם מרגישים חרדים או לחוצים מרבית הזמן, כל שינוי מעורר אצלם חרדה ודאגות, התפקוד או אורח החיים שלהם עלולים להיפגע בצורה משמעותית בשל החרדה ולפעמים יקיריהם יושפעו מכך (למשל, ילדים שהוריהם לא יתנו להם לצאת לטיולי בית-ספר, מאחר וההורים לא עומדים בחרדה שהדבר מעורר בהם). 

למרות שהדאגות נראות להם רוב הפעמים סבירות או הגיוניות, בסופו של עניין, החוויה הבסיסית של חייהם היא חוויה של סבל: עוצמות החרדה הן כה גבוהות שהעולם נחווה כמקום מדאיג, מסוכן, שיש תמיד להיות דרוך ולהתגונן מפניו, וההנאה מדברים רבים ומגוונים – ובעיקר, ההנאה פשוט מ"לחיות את החיים" - נפגעת.

התלונות והתסמינים עשויים לכלול מתח שרירים גבוה (כמו תיאורים על מתח תמידי בצוואר, גב או ברגליים), הפרעות שינה (בשל הדאגות והחרדה), תחושת אי שקט, קושי להתרכז, תחושת עצבנות-יתר וסף גירוי נמוך. למרות שהיו מעדיפים להיפטר מהדאגות, הם לא מסוגלים לעשות זאת ומרגישים חסרי אונים כי החרדה בעצם אינה נשלטת על ידם.

מי סובל מהפרעת חרדה כללית?

הפרעה זו מופיעה אצל נשים ואצל גברים, אך היא נפוצה יותר אצל נשים (פי שתיים מגברים). לעיתים קרובות חולפות שנים עד שהאדם מבין שזו בעיה הפוגעת באיכות חייו באופן משמעותי ופונה לבקש עזרה. בעצם לא מדובר בתקופת חיים מסוימת בה ההפרעה מופיעה ואחר כך נעלמת, אלא במצב כרוני. 

שכיחות הסובלים מההפרעה באוכלוסייה נעה בין 5%-8%, אך בקרב אנשים הלוקים בהפרעה נפשית נוספת, ובייחוד הפרעת חרדה אחרת, השכיחות עלולה להיות גבוהה בהרבה. פעמים רבות, האדם סובל מהפרעה נפשית נוספת, ואפשרי שהוא יפנה לטיפול דווקא בשל ההפרעות הנפשיות האחרות.

איך מטפלים בחרדה כללית?

היות וההפרעה היא בדרך כלל כרונית, הטיפול לא תמיד קצר ופשוט ופעמים רבות מטרתו היא להפחית את עוצמת ההפרעה ולנסות לצמצם עד כמה שאפשר את הפגיעה באיכות החיים של הסובל ממנה. לרוב הטיפול המומלץ הוא שילוב של טיפול פסיכותרפי ותרופתי. 

טיפול קוגניטיבי התנהגותי בחרדה (CBT) עשוי לסייע בהפחתת עוצמת התסמינים ולהביא לשיפור באיכות החיים. המטפלים בגישה זו מנסים לאתגר את דפוסי החשיבה של האדם, ובעיקר את עיוותי החשיבה שיוצרים חשיבה המאופיינת בדאגות מוגזמות, חסרות פרופורציה ומשתקות.

התערבויות התנהגותיות במסגרת הטיפול עשויות לכלול התמודדות עם התסמינים הפיזיים שמלווים את החרדה או עם משך הזמן ה"מבוזבז" על דאגות.

למרות שאינו מכוון לטיפול בתסמינים, טיפול פסיכותרפי דינמי ארוך טווח יכול להיות משמעותי ומועיל, בעיקר משום שההפרעה היא בדרך כלל כרונית ויש לה השלכות משמעותיות על דפוסי ההתנהגות, אורח החיים והקשרים שהאדם יוצר לכל אורך חייו. משום שטיפול זה אינו מכוון לעבודה על התסמינים המסוימים של ההפרעה ומשום שאין לו השפעה מידית או קצרת טווח, הוא ישולב לפי הצורך עם סוגי טיפולים אחרים.

טיפולים תרופתיים עשויים לכלול תרופות הרגעה (כמו בנזודיאזפינים ודומיהם), שמטרתן היא להפחית את החרדה באופן מידי והשפעתן היא לטווח הקצר. למעשה התרופות מטפלות בתסמינים של החרדה, אך לא פותרים את הבעיה. לכן, אם יש צורך בשימוש תכוף בתרופות כאלו, מומלץ להשתמש בתרופות נוגדות חרדה מקבוצת ה- SSRI או SNRI (תרופות המוכרות גם כנוגדות דיכאון, לכן כקבוצה נקראות "תרופות נוגדות דיכאון וחרדה") או בתרופה בשם Busoirone, גם היא נוגדת חרדה.

תרופות אלו נחשבות נסבלות יחסית, וכוללות מעט תופעות לוואי וללא תופעות לוואי "מסוכנות" כלל. החיסרון העיקרי שלהן הוא שההשפעה מורגשת בדרך כלל רק לאחר 3-4 שבועות ולפעמים אף יותר. משום כך, כדאי להתמיד במעקב פסיכיאטרי גם לאחר שניתנה אבחנה ראשונית והמלצה טיפולית, כדי שאפשר יהיה לעקוב אחר היעילות של התרופות ולעשות שינויים במינונים ובתכשירים, בהתאם.