תוצאות מחקר- טיפול קוגניטיבי התנהגותי לדלוזיות: סיוע בשיפור בוחן המציאות

סכיזופרניה פוגעת ב-1% מהאוכלוסייה, כאשר כ-55% מהלוקים בה ממשיכים לחוות דלוזיות גם לאחר טיפול תרופתי רציף של שנתיים. מאמר זה מציג את מחקרם של Landa et al (2006) אשר בחן את יעילותה של התערבות טיפולית קבוצתית באוריינטציה קוגניטיבית התנהגותית לטיפול בדלוזיות.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי בסכיזופרניה

מספר מחקרים הצביעו על כך שטיפול קוגניטיבי התנהגותי יעיל בהפחתת ההתנגדות לטיפול התרופתי וכי הוא יעיל במונחי עלות-תועלת. הטיפול הק"ה (קוגניטיבי התנהגותי) בסכיזופרניה מתמקד במספר אלמנטים מרכזיים:
1. הפחתת המצוקה הנגרמת מהסימפטומים הפסיכוטיים באמצעות שיפור ההתמודדות עם דלוזיות והלוצינציות
2. קידום מיומנויות ניהול סימפטומים
3. הפחתת מצוקה הנגרמת מדיכאון וחרדה על ידי שינוי סכמות קוגניטיביות בלתי יעילות
4. מתן הכוונה פסיכו-דידקטית הנוגעת למחלה
5. הפחתת סטיגמה ותחושת ניכור

במטא אנליזה שבחנה את יעילות הטיפולים הק"ה בסכיזופרניים נמצא כי בין 20-40% חוו ירידה בסימפטומים הפסיכוטיים ובין 50-60% חשו שהטיפול מסייע להם.

דלוזיות

דלוזיות מוגדרות כחלק מקבוצת הסימפטומים המכונה סימפטומים חיוביים ומתייחסת ל"אמונות כוזבות המוחזקות בשכנוע פנימי יוצא דופן ואינן מושפעות מלוגיקה". כיום, נהוג להניח כי דלוזיות מערבות ליקויים תפיסתיים וכישלון בהערכה נורמטיבית של אמונות, וקיימת מחלוקת לגבי השאלה האם דלוזיות נוצרות כניסיון לפרש חוויות אבנורמליות או שהן מהוות תגובה לכלל הגירויים המסוננת דרך פילטרים של הטיות הקשורות בתהליכי קשב, מוטיבציה וייחוסים.
בשנים האחרונות הוצעו מספר תיאוריות קוגניטיביות אשר סביבן נוצרו מחקרים אמפיריים.
Frith (1996), למשל, הציע כי ליקויים בשליטה העצמית מביאים לתחושה כי האדם אינו שולט בפעולותיו ועל בסיס זה מתפתחות דלוזיות של שליטה חיצונית. Hemsley and Garety (1986) הציעו מודל רב גורמי המציע כי חלק מהדלוזיות מושפעות מחוויות העבר, הערך העצמי והאפקט, לצד הטיות ועיוותי תפיסה. בהתאם, מחקרים אשר בחנו תפיסות וייחוסים של אנשים הסובלים מדלוזיות מצאו, למשל, כי מטופלים שסבלו מפרנויה נוטים לייחוסים פנימיים מוגזמים של אירועים חיוביים, ולייחוסים חיצוניים קיצוניים לאירועים שליליים. כמו כן, נמצא כי אנשים הסובלים מדלוזיות נוטים להגיע למסקנות מהר יותר ועל סמך פחות מידע מאנשים נורמטיביים, אך כי הם מסוגלים להגיע למסקנות טובות לא פחות כאשר הם חשופים באופן מלאכותי ומבוקר לאותה כמות המידע אותה אוספים אנשים נורמטיביים כדי להגיע למסקנות.
הקשר בין תהליכים קוגניטיביים לקויים ועיוותי חשיבה לבין דלוזיות הביא להבנה כי התערבויות פסיכולוגיות קוגניטיביות עשויות לסייע בשיפור בוחן המציאות ובהתמודדות עם דלוזיות.

טיפול קוגניטיבי בדלוזיות

בק (1952) היה הראשון שניסה ליישם עקרונות קוגניטיביים לטיפול בדלוזיות, ו- Watts, Powell, and Austin (1973) פיתחו את גישתו והציעו מודל המתמקד בהכוונת המטופל לבחינת טענות התומכות ומפריכות את אמונותיו, ללא קונפרונטציות ישירות. Chadwick and Lowe (1990) הציעו מודל המתמקד בזיהוי טריגרים למחשבות הדלוזיוניות, התבוננות בתוצאותיהן, הכוונה רגישה של המטופל לבחינת הבסיס לאמונותיו ובנייה משותפת של ניסויים התנהגותיים לבחינת אמיתותם של בסיסים אלו. גישות אלו יושמו בהצלחה גם במסגרת טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים.
מודלים אלו, והממצאים המחקריים המצביעים על יעילות הקבוצתי לסכיזופרניים ועל יעילות השימוש בטכניקות קוגניטיביות התנהגותיות גם בפורמט קבוצתי הביאו להתגבשות מספר מסקנות העומדות בבסיס הרציונל של המחקר הנוכחי:

1. טיפול קוגניטיבי התנהגותי יעיל לטיפול בדלוזיות
2. קבוצות טיפוליות תורמות למטופלים סכיזופרניים, כאשר קבוצות הומוגניות יעילות יותר מקבוצות הטרוגניות
3. לקבוצות ישנה השפעה חיובית ומשמעותית על גיבוש אמונות לא פסיכוטיות
4. מטופלים דלוזיוניים נתרמים מרכישת מיומנויות של עיבוד מידע באופן יעיל יותר
על בסיס מסקנות אלו בחנו החוקרים את יעילותה של התערבות קבוצתית באוריינטציה קוגניטיבית התנהגותית לטיפול במטופלים המתמודדים עם דלוזיות.

המחקר הנוכחי

במסגרת מחקר הנוכחי שערכו Landa et al (2006), נבחנה האפשרות לסייע בשיפור בוחן המציאות באמצעות טיפול קבוצתי קוגניטיבי התנהגותי. במחקר השתתפו שישה סכיזופרניים הסובלים מדלוזיות של שליטה בגוף/נפש, גרנדיוזיות ונושאים דתיים.
בהתאם להמלצות הנוגעות לטיפול הקבוצתי בסכיזופרניים, המודל הטיפולי היה מובנה באופן שיפחית את החרדה וכלל התערבויות רבות המכוונות למתן תמיכה. כמו כן, בהתאם לעקרונות הטיפול הק"ה, המטפל אימץ גישה אקטיבית המעודדת את המטופלים לשתף בחוויותיהם, והטיפול כלל בין השאר תרגול והתבוננות משותפת בשיעורי הבית שניתנו בכל מפגש טיפולי. בקבוצה התאפשר למטופלים לשתף בחוויותיהם ואמונותיהם במטרה להפחית את תחושת הבושה ולספק תמיכה. כמו כן, במסגרת הקבוצה נערכו דיונים בזוגות אשר התמקדו בזיהוי חוסר רציונליות וחוסר עקביות של האמונות. באופן ספציפי יותר, הטיפול כלל 13 מפגשים מובנים:

• פגישה 1: הכרות, כיצד הופכים את המרחב הקבוצתי לבטוח, מהו CBT ומהן דלוזיות.
• פגישה 2: הגדרת יעדים אישיים ושיתוף בדלוזיות עליהן כל אחד מהמטופלים רוצה לעבוד.
• פגישה 3: למידת מודל ה- ABC המבוסס על זיהוי הטריגר לדלוזיות (Activating event), הבחנה בין אמונה לחוויה (Belief) וזיהוי תוצאות חיוביות ושליליות הדלוזיות- רגשות, פעולות וכן הלאה (Consequences).
• פגישות 4-5: יישום מודל ה-ABC לחברי הקבוצה
• פגישה 6: האם ניתן לשנות את אמונותינו? בחינת הסברים אלטרנטיביים, חיפוש אחר ראיות ובחינה אמפירית של אמונות.
• פגישות 7-9: הערכה ואתגור של דלוזיות אישיות של קולות, מחשבות פרנואידיות, שליטה וכד'.
• פגישה 10: התבוננות באירועי עבר מפרספקטיבה של האמונות החדשות
• פגישה 11: תרגול ואינטגרציה
• פגישות 12-13: סיכום ותוכנית פעולה להתמודדות עם חזרת הדלוזיות

לאחר 13 מפגשים טיפוליים נמצאו ירידה משמעותית במידת השכנוע בדלוזיות, ירידה במצוקה הנגרמת בעטיין ועלייה ביכולת לנטרל מחשבות דלוזיוניות שהופיעו.

ביבליוגרפיה

Group cognitive behavioral therapy for delusions: Helping patients improve reality testing. Landa, Yulia; Silverstein, Steven M.; Schwartz, Fred; Savitz, Adam. Journal of Contemporary Psychotherapy, Vol 36(1), Mar 2006, 9-17.