לוקמיה מיאלואידית כרונית CML

לוקמיה מיאלואידית כרונית (CML) היא מחלה שבה התא שעבר התמרה ממארת הוא תא האב הרב-תכליתי בלשד העצם שממנו מתפתחים כל תאי הדם. היארעות ה-CML היא 1:100,000 והיא מהווה 20%-15% מכלל הלוקמיות בקרב מבוגרים. שני מאפיינים למחלה: נוכחות כרומוזום פילדלפיה, ומהלך תלת-שלבי שכולל שלב כרוני, שלב מואץ ומשבר בלסטי. שלבים אלו משקפים את ההתקדמות של התהליך הממאיר.

קראו עוד: לוקמיה – השתלשלות המחלה

לוקמיה מיאלואידית כרונית CML

השלב הכרוני
רוב החולים מאובחנים בשלב הכרוני של המחלה. אצל 30%-20% מהחולים המחלה מתגלית במקרה במהלך קביעת נוסחת תאי דם שגרתית המראה עלייה במספר התאים הלבנים בדם. סימנים אחרים בשלב הכרוני:

- הגדלת הטחול, אצל 90%-85% מהחולים. היא יכולה להיות ללא תסמינים או מלווה בכאב בבטן שמאלית עליונה. כשהטחול מוגדל מאוד עלולים להופיע שובע מוקדם ואוטמים בטחול.
- חוסר דם (אנמיה)
- הגדלת הכבד
- תסמינים כלליים: חולשה כללית, חוסר תיאבון וירידה במשקל, הזעות וחום נמוך.
- לעיתים מספר הליקוציטים גבוה עד כדי כך שהוא גורם לחסימה של כלי דם קטנים לרבות הופעה של קשיון קבוע של איבר המין.

השלב הכרוני נמשך בממוצע 4-3 שנים אך יכול להימשך מספר חודשים ועד שנים רבות.

השלב המואץ
כמו בכל גידול ממאיר גם ב-CML המחלה מתקדמת. במקרה של CML ההתקדמות היא לקראת המשבר הבלסטי שהוא כפי שיפורט בהמשך לוקמיה חדה לכל דבר. לעיתים השלב הבלסטי מתקדם ישירות מהשלב הכרוני אבל ברוב המקרים מופיע שלב מקדים שבו החולה חש כאבים בעצמות, חום, ירידה במשקל ועוד. שלב זה קרוי השלב המואץ והוא מתאפיין בתופעות הבאות:

- עלייה בלתי נשלטת במספר התאים הלבנים (ליקוציטים)
- חוסר דם ו/או ירידה במספר טסיות הדם שאינם נענים לטיפול
- הגדלה מהירה בגודל הטחול
- הופעה של כ-10% תאים ממאירים בלשד העצם

שלב זה יכול להימשך מספר שבועות עד מספר חודשים והוא מבשר את בואו של השלב הסופני של המחלה הקרוי המשבר הבלסטי.

המשבר הבלסטי
המשבר הבלסטי הוא לוקמיה חדה לכל דבר ומתפתח ב-85%-75% מהחולים. בכל שנה יש לחולה כ-25% סיכוי לעבור למשבר בלסטי. שלב זה מוגדר כנוכחות של מעל 30% תאים ממאירים בדם ההיקפי או בלשד העצם. בשלב זה באה לידי ביטוי העובדה שהתא שעבר התמרה ממארת מלכתחילה היה תא האב הרב-תכליתי בלשד העצם ולכן יכולים התאים הממאירים להיות מכל שורות תאי הדם. הפרוגנוזה גרועה ביותר, הישרדות למשך 6-3 חודשים.

כרומוזום פילדלפיה
בשנת 1960 נואל והנגרפורד מפילדלפיה תיארו בכל חולי ה-CML כרומוזום קטן מהרגיל וכינוהו כרומוזום פילדלפיה. בשנת 1973 הוכיחה ג'נט ראולי שהכרומוזום הקטן הוא כרומוזום 22 שחלק גדול ממנו עבר לכרומוזום 9. היא מצאה שהמעבר הוא דו-צדדי ושקטע מכרומוזום 9 עובר לכרומוזום 22. גריפין קבע בשנת 1983 שהשינוי הגנטי גורם למעבר של גן הקרוי abl מכרומוזום 9 לכרומוזום 22 שם הוא מתיישב ליד הגן bcr ליצירת גן משותף הקרוי bcr/abl. הגן החדש מקודד ליצירת חלבון חדש שנקרא BCR/ABL שהוא חלבון גורם סרטן (אונקוגן), ואשר פועל בכל הדרכים האפשריות להשגת יתרון בגידול על התאים שמכילים אותו. בשנת 1990 פרסם בלטימור שהחדרת הגן לעכברים די בה על מנת לגרום להם ל-CML, כלומר, גן אחד המביא למחלה אחת.