מחלות מוך השן

רקמת המוך היא הרקמה הרכה היחידה שבשן, ונמצאת בחלק הפנימי של שורש השן. היא רקמת חיבור מיסודה, ומכילה סוגים שונים של תאים ביניהם תאי-עצב, תאים ייחודיים הנקראים אודונטובלסטים הבונים את החלק הפנימי הקשה של השן (הדנטין), וכן חומר בין-תאי.

למוך השן ארבעה תפקידים עיקריים:

1. יצירה - יצירת הדנטין;

2. הזנה - העברת חומרים שונים מחלל המוך לדנטין דרך הצינוריות שבדנטין;

3. העברת תחושה - בעזרת סיבי עצב קטנים הנמצאים במוך ועוברים דרך הצינוריות שבדנטין אל הדנטין עצמו.

4. הגנה - תפקיד משותף למוך השן ולדנטין כנגד ניסיון פגיעה בדנטין.

כאשר נפגע הדנטין עקב חבלה חזקה (מכה לשן בדרך כלשהי), או בגלל עששת, חודרים חיידקים למוך השן וגורמים לזיהום ולתגובה דלקתית (מחלה) של הרקמה.

דלקת במוך השן - (Pulpitis) - במקרים מסוימים הדלקת שנוצרה במוך השן כתוצאה מהזיהום מחיידקים היא חלקית, ובמקרים אלו היא הפיכה (Reversible). רופא שיניים יכול לבצע טיפולים שמרניים (כגון סתימה או כתר) ללא צורך בהוצאת המוך הדלקתי מהשן ואף לא לבצע טיפול שורש. בשאר המקרים כשיש דלקת במוך השן שאיננה הפיכה, כגון דלקת מוך כרונית, דלקת מוך חדה, או נמק המוך, הרופא איננו יכול לטפל בדלקת באמצעות תרופות כדי להחזיר את המצב לקדמותו (למצב תקין), עליו להוציא את המוך הדלקתי ולבצע טיפול שורש.

א. דלקת מוך כרונית - היא הדלקת הראשונה שמתפתחת במוך השן, בדרך כלל כאשר הגירוי איטי יותר והדרגתי. היא מתבטאת בכאבים בעיקר בעקבות שינויי טמפרטורה.

ב. דלקת מוך חדה - מתפתחת בדרך כלל לאחר שהיתה כבר דלקת מוך כרונית בשן, מתאפיינת בכאבים עצמוניים חזקים, ברגישות גדולה מאוד לקור ומחייבת טיפול מיידי באמצעות כריתה חלקית של המוך החולה בשלב ראשון, ותרופת הרגעה בשורש.

ג. נמק מוך השן - יכול להיגרם מדלקת ממושכת או מפגיעה חד-פעמית כגון מכה חדה לשן. במחלה זו המוך נהרס לגמרי בעקבות פעילות ממושכת של חיידקים ההורסים באופן איטי את כל הרקמה. בדרך כלל פעילות זו אינה מלווה בכאב, אך רצוי שהרופא יאתר מצב זה מוקדם ככל האפשר, כי תוצרי פירוק הרקמה נוטים לעבור את הפתח החודי, הפתח בקצה של שורש השן, אל הרקמה מסביב ולגרום שם למחלה - דלקת סב-שורשית.

מחלות סב-שורש השן - Periradicular diseases

א. דלקת סב-חודית - המחלה הראשונית באזור מסביב לשורש השן היא הדלקת הסב-חודית (Periapical periodontitis), והיא מבטאת את תגובת הגוף כנגד פליטת חומרי הגירוי והחיידקים מהמוך שנהרס, דרך הפתח החודי שבקצה השורש, ולפעמים אף פתחים בצד השורש. יש מקרים שהמתרפא חש כאבים בזמן אכילה או בשל לחץ על השן ומתאפיינים קלינית בניקוש של רופא השיניים על השן.

גם אם הכאב עובר ללא טיפול, עדיין עלולה הדלקת להתפשט לאזורים שבכל אחד מצידי השורש. דלקת זו נקראת Periradicular periodontitis. מכיוון שאלו מחלות מתמשכות (כרוניות) הן אינן מלוות בכאב בדרך כלל, אך הזנחתן עלולה להביא להחמרה ממצב כרוני למצב חד, ולמצבים קליניים חמורים יותר כגון מורסה חדה, מורסה כרונית או ציסטה.

ב. מורסה חדה - (Acute apical abscess) - במצב זה יש התנזלות של אזור מסוים ברקמה סביב שורש השן ההורסת את העצם שהיא נמצאת בה, ובמרכזה של המורסה נוצר מוקד של מוגלה. המוגלה היא אוסף של שאריות רקמה, תאי-דלקת, וחיידקים, עלולה לגרום לנפיחות בלסת ומחייבת טיפול מיידי: ניקוז ותרופה שתסייע להתגבר על המורסה.

ג. מורסה כרונית - (Chronic apical abscess) - מצב שבו המוגלה מתנקזת מעצמה אל חלל הפה דרך העצם והרקמות הרכות שמסובבות את השן. במצב זה אפשר לראות בחניכיים ליד השן את פתח יציאת המוגלה הנקרא Sinus tract. מצב זה אינו כרוך בכאבים אך כמו במקרה הקודם מחייב טיפול.

ד. ציסטה - (Apical cyst) - חלל בעצם המצופה תאי ציפוי מיוחדים הנקראים אפיתל אשר מסובבים את החלל הדלקתי. חלל זה מלא בנוזל, אינו כרוך בדרך כלל בכאבים, אך כמו במקרים הקודמים דורש טיפול, בין אם טיפול שורש רגיל ובין אם טיפול שורש בניתוח לכריתת הציסטה.

פרופ' אביעד טמשה