גידולי לב

החשד לקיומו של גידול יכול לעלות כאשר מופיעים תסמינים מסוימים, כולם או מקצתם:

א. תסמינים הקשורים להינתקות מרכיב מהגידול או קריש שהתהווה על גביו, והיסחפותו בזרם הדם ("תסחיף"), תוך שהוא נחסם בעורק צר למידותיו ומפריע לאספקת הדם.
ב. הפרעה לזרימת הדם בלב עצמו היכולה להתבטא בקוצר נשימה, בבצקת, בסחרחורת או בהתעלפות העלולה להתרחש בתנוחות גוף מסוימות.
ג. נטייה מוגברת להפרעות קצב.
ד. סימנים כלליים, כגון חום וירידה במשקל.

חלק מהתופעות משותפות למחלות רבות, מה שעלול להקשות על אבחון מוקדם. בדרך כלל נקבע האבחון באקוקרדיוגרפיה, וזו מספקת בדרך כלל את כל המידע הנדרש על הגידול. לעיתים נדירות נדרש אמצעי נוסף לאבחון, כגון תהודה מגנטית. עם התרחבות ההסתייעות באקוקרדיוגרפיה למגוון רחב של הוריות, עולה מספר המקרים שבהם הגידול מתגלה באקראי, וללא תסמינים.

גידולים ראשוניים של הלב הם תופעה נדירה. שכיחותם בנתיחות שלאחר המוות היא 0.05%, מתוכם חלק לא מבוטל הוא ממצא אקראי. מרבית גידולי הלב הראשוניים הם שפירים.

הגידול השפיר השכיח ביותר נקרא "מיקסומה" (Myxoma). מרבית המיקסומות (90%) ממוקמות בפרוזדור השמאלי. ברוב המקרים (90%) מופיע גידול אחד בלבד. קיימת תסמונת בעלת נטייה משפחתית (Carney) שבה אפשר למצוא בנוסף למיקסומה גם גידולים של בלוטות הפרשה פנימית, ונטייה לקמטים בפנים. במקרים אלה אפשר למצוא מספר מיקסומות אצל אותו חולה, ושכיחות מוגברת של הגידול גם אצל קרובי משפחתו מדרגה ראשונה. לכן מומלץ לבדוק גם אותם. מיקסומה יכולה לחקות בהתבטאותה מחלות אחדות, כגון דלקת פנים הלב, דלקת כלי דם ומחלות דלקתיות נוספות, במיוחד לנוכח סימנים כלליים (חום וירידה במשקל), שקיעת דם מוחשת, וחוסר דם (אנמיה). האבחון נקבע בהסתמך על אקוקרדיוגרפיה סטנדרטית, אם כי יש צורך לעיתים לבצע אקו דרך הוושט לשם בירור המקום שאליו מעוגן הגידול, ולשם שלילת גידולים נוספים. מרגע שנקבע האבחון מומלץ לנתח את החולה ולכרות את הגידול, שכן הסיכון לתסחיפים גבוה. הסיכון לתמותה בניתוח מהנמוכים שבניתוחי לב, מאחר שעל פי רוב ממדי הלב, תפקוד חדריו והלחצים בו, תקינים. קיים סיכון מסוים, אם כי בשיעור נמוך למדי, להישנות הגידול, או כגידול חדש או מחמת כריתה בלתי שלמה מלכתחילה. על כן רצוי לקיים מעקב ארוך טווח אחר המנותח, המתבסס בעיקר על אקוקרדיוגרפיה.

גידולים השפירים האחרים כוללים את הסוגים הבאים:

א. Papillary fibroelastoma - גידול דמוי שושנת ים בעל העדפה מובהקת לגדילה על מסתמים, ומקובל לכורתו מחשש לתסחיף.

ב. Lipoma - גידול שפיר ממקור רקמת שומן, אינו מזיק בדרך כלל ואינו דורש בהכרח טיפול.

ג. Myoma - גידול שפיר שמקורו בשריר, אופייני לגיל הרך, בעל תכונה טיפוסית לחסום חלקים מחללי הלב, אך בד-בבד יש לו נטייה לנסיגה עצמונית, ולכן מקובל שלא לטפל בו בניתוח.

ד. Fibroma - גידול שפיר שמקורו ברקמת חיבור. נוטה לגדול במחיצה בין החדרים, וגורם להפרעות בהולכה החשמלית ולהפרעות בקצב הלב. ניתן לנתחו לעיתים, ויש שנזקקו להשתלת לב במקרים כאלה.

מקורם של גידולים ממאירים ראשוניים של הלב הוא על פי רוב בתאים מדופן כלי הדם או משריר הלב. קשה עד בלתי אפשרי לכרות אותם, והם בדרך כלל אינם מגיבים לטיפול בקרינה או לכימותרפיה. גידול שיש סיכוי טוב יותר להתגבר עליו הוא לימפומה ראשונית של הלב, ששכיחותה גברה בעשורים האחרונים מאחר שהיא שכיחה בקרב חולים שנדבקו בנגיף HIV (מחולל AIDS).

גרורות ללב שכיחות יותר מאשר גידולים ראשוניים, והן נמצאות ב-1% לערך מהנתיחות שלאחר המוות. עם זאת, רובן ממוקמות בהיקף הלב, ואינן מחוללות תסמינים כשלעצמן. במיעוט המקרים יכולים להופיע תסמינים וסימנים כגון דופק מהיר, הפרעות בקצב הלב, הגדלת הלב ואי-ספיקה בלב. גרורות מלוות לעיתים בהיווצרות כמות מוגברת של נוזל סביב הלב. נדיר שהלב יהיה האיבר היחיד שאליו נשלחה גרורה, על פי רוב תימצאנה גרורות באיברים נוספים. גידולים שסביר יותר כי יימצאו גרורות מהם בלב הם מלנומה ממארת, סרטן הדם (ליקמיה) וסרטן הלימפה (לימפומה). בנוסף לפיזור גרורתי, יכולים גידולים לחדור ללב בדרך של התפשטות ישירה מאיברים סמוכים - בעיקר מהריאות ומן השד.