הפרעת הסתגלות

מצבים של הפרעה רגשית או התנהגותית, המופיעים בתקופת ההסתגלות לשינוי משמעותי בחיים, או כתוצאה מאירוע גורם לחץ (גורם דחק, גורם מצוקה). במצבים אלה, עוצמת המצוקה הרגשית כתגובה לגורם הדחק היא מעבר למצופה ו/או חלה פגיעה משמעותית בתפקוד הלימודי, או החברתי.

ההפרעה מתחילה שלושה חודשים מהתרחשות אירוע הדחק או השינויים בחיים. משך התסמינים אינו עולה על שישה חודשים מאז תום גורם הדחק או תוצאותיו. במקרים שבהם גורם הדחק או תוצאותיו הם מתמשכים (בעיה רפואית מתמשכת, מצוקה רגשית בעקבות גירושי ההורים ודומיהם), ייתכן כי משך ההפרעה יעלה מעבר לתקופה זו. לעומת הפרעת הדחק הפוסט טראומטית שבה טבעו של האירוע מאיים או קטסטרופי באופן חריג, גורם הדחק בהפרעות הסתגלות הוא חמור פחות.

בין גורמי הדחק הנפוצים ביותר יש לציין בעיות בבית הספר, תחילת שנת לימודים חדשה, דחיית הילד על ידי הוריו או משברים במשפחה. במקרה של מוות של אדם יקר, תגובת האבל לכשעצמה אינה ביטוי להפרעת הסתגלות. רק כאשר המצוקה חמורה במיוחד, או מתמשכת או מלווה בפגיעה משמעותיות בתפקוד, ניתן לאבחן את תגובת האבל כהפרעת הסתגלות. פגיעות בהתפתחות ובאישיות הן משמעותיות בהתפתחות הפרעת ההסתגלות ובאופן ביטוין. התסמינים להפרעת ההסתגלות, הם מגוונים וכוללים: מצב רוח ירוד המלווה במחשבות אובדניות, חרדה, דאגה, תחושה של חוסר יכולת להתמודד. אצל מתבגרים תיתכן הפרעה בהתנהגות - התנהגות תוקפנית או אנטי-חברתית. בקרב ילדים צפויות תופעות נסיגתיות, כמו חזרה להרטבה במיטה, דיבור תינוקי או מציצת אצבע.

תסמינים קליניים

אירועי משבר כמחלות פיסיות, גירושין, בעיות כלכליות ועוד, מטלטלים את עולמנו ומערערים את תחושת הביטחון שלנו. לעיתים אנו מצליחים להשתמש במשאבינו הרגשיים ובתמיכת הסביבה על מנת להתמודד עם הקשיים, אך בפעמים אחרות עלולה להתפתח הפרעת הסתגלות. הפרעה זו מתבטאת באי שקט, עצבות וחרדה הגורמים לתחושת מצוקה ולפגיעה בתפקוד החברתי והתעסוקתי. כמו כן, עשויה המצוקה להתבטא (בעיקר אצל ילדים וקשישים) בסימפטומים גופניים ולהביא, בעיקר אצל מתבגרים, לסיכון אובדני. הפרעת ההסתגלות אינה מתייחסת לתגובה שלאחר אבל או אירוע טראומטי מסכן חיים כתקיפה מינית, תאונה וכן הלאה.

שכיחות ההפרעה

כ-10% מהאוכלוסייה לוקים במהלך חייהם בהפרעה, ואחוז הנשים הלוקות בה גבוה פי 2 מאחוז הגברים. ההפרעה נפוצה ביותר בקרב מתבגרים, נשים רווקות ואנשים המאושפזים לצורך טיפול רפואי.

סוגי הפרעות הסתגלות

הפרעת ההסתגלות מתבטאת בסימפטומים שונים:

• הפרעת הסתגלות עם חרדה: כאשר הסימפטומים הדומיננטיים הינם סימפטומים של חרדה המתבטאים בעצבנות, דפיקות לב ותחושות חרדה ואי שקט.

• הפרעת הסתגלות עם דיכאוןן: כאשר הסימפטומים הדומיננטיים הינם מצב רוח ירוד, בכי ותחושת ייאוש. 
פרעת הסתגלות עם הפרעות התנהגות: כאשר הסימפטום הדומיננטי הינו הופעת התנהגות שאינה תואמת נורמות חברתיות או מפירה את זכויות האחר, כונדליזם, נהיגה פרועה, קטטות, גניבה וכן הלאה. בעיות ההתנהגות עשויות להיות מלוות בסימפטומים של חרדה או דיכאון.

ישנם מספר גורמים המשפיעים על היווצרות הפרעת ההסתגלות ועל עוצמתה:

• גורם הלחץ: עיתוי הופעתו של גורם הלחץ, האופן בו תופס האדם את הגורם ושילוב עם נסיבות חיים נוספות הינם בעלי השפעה ניכרת על ההפרעה. כך, למשל, מוות של הורה משפיע באופן שונה על אדם בן 40 לעומת ילד צעיר, וגורם לחץ יחיד ישפיע באופן שונה מסדרת גורמי לחץ המופיעים בו זמנית.

• גורמים סביבתיים: סביבה תומכת עשויה למתן את השפעת האירוע המלחיץ, ואילו היעדר תמיכה עשויה להגביר את הסיכון ללקות בהפרעה.

• גורמים פסיכו-סוציאליים ואישיותיים: כחלק מתהליך ההתפתחות, ילדים מפתחים מנגנוני התמודדות עם לחצים. אנשים אשר לא פיתחו מנגנוני התמודדות יעילים בילדות, או שחוו אובדן הורה בצעירותם, פגיעים יותר להשפעתם של גורמי לחץ.

טיפול

לעיתים ישנה החלמה ספונטאנית מהסימפטומים של הפרעת הסתגלות, אך פנייה לטיפול עשויה להקל באופן משמעותי על ההתמודדות ואף לחזק את אישיות המטופל מעבר למשבר שבעקבותיו פנה לטיפול.

• טיפול פסיכותרפי: הטיפול יכול להיערך במסגרת טיפול קצר מועד אשר ממוקד בהתמודדות עם גורם הלחץ או במסגרת טיפול ארוך טווח ומקיף יותר. טיפול פסיכותרפי נמצא יעיל בהתמודדות עם גורם הלחץ, הבנת משמעותו למטופל וחיזוק דפוסי ההתמודדות.

• טיפול קבוצתי: נמצא יעיל ומהווה מקור תמיכה עבור אנשים שהתנסו בגורמי לחץ דומים.

• טיפול תרופתי: טיפול אנטי דיכאוני או אנטי חרדתי עשוי להינתן לתקופות קצרות ולהקל על ההתמודדות. יחד עם זאת, טיפול זה נמצא כלא יעיל כאשר אינו מלווה בטיפול פסיכותרפי.