צרעת (Leprosy)

סימפטומים

למחלה סימנים ייחודיים המופיעים בעיקר בעור ובעצבים ההיקפיים, והם משקפים את התגובה החיסונית הייחודית לפלישת החיידק לרקמות. התופעות בעור שהן בדרך כלל סימן ראשון להתהוות המחלה, כוללות: כתמים, רבדים וקישריות (רקמה מעוגלת) שיכולים להיות חסרי תחושה, נטולי הזעה ודלילי שיער. בעצבים תחושתיים הפגיעה עלולה לגרום לאובדן תחושות כמו חום, קור, מגע, לחץ וכאב שטחי. בעצבים מוטוריים הפגיעה עלולה לגרום לחולשה, לשיתוק ולדלדול שרירים. בעצבים האוטונומיים הפגיעה עלולה לגרום לשינוי בתשעורת וליובש של העור. בהיעדר טיפול והדרכה מתאימים, פגיעות אלו עלולות לגרור נכויות בלתי הפיכות בגפיים ובעיניים.

סיבות וגורמי סיכון

הידבקות במחלה מתרחשת כתוצאה מהעברה של החיידק מאדם לאדם בטיפות רסס משיעול או עיטוש של אדם הלוקה במחלה, ולכן שהייה ממושכת בקרבת אדם שלוקה במחלה ואינו מטופל, במשך חודשים רבים, יכולה להוביל להדבקה. המחלה לא מועברת במגע כמו לחיצת ידיים או חיבוק, ישיבה ליד אדם חולה בתחבורה ציבורית או בארוחה וכו'. כמו כן, המחלה אינה מועברת מאמא חולה לעובר, ואינה מועברת במגע מיני.

במדינות דרומיות בארה"ב, חלק מחיות הארמדילאים נושאות את החיידק באופן טבעי, ויכולות להעביר אותה לבני אדם, אם כי הסיכויים לכך הם די קלושים.

אבחון ובדיקות

האבחון הראשוני של המחלה מתבצע על ידי זיהוי של טלאים של עור בהיר יותר או כהה יותר מהעור הרגיל. לעיתים האזורים של העור הפגוע עשויים להיות אדמדמים. אובדן של תחושה באזורים אלו נפוץ.

לשם אימות של האבחנה, נלקחת דגימה של העור או העצב, בכדי למצוא את החיידק תחת המיקרוסקופ. כמו כן, בדיקות נוספות מתבצעות לצורך שלילה של מחלות עור אחרות.

סיבוכים אפשריים

במקרים מאוד מתקדמים של צרעת שלא טופלה, עם התפתחות של שיתוק בגפיים, הפרעה בתחושה יכולה להביא לפציעות חוזרות באזורים אלו, כגון חתכים וכוויות. כמו כן, כיבים בקרנית ועיוורון יכולים להתרחש כאשר ישנה פגיעה בעצב הפנים. סימנים נוספים לפגיעה מתמשכת הם אובדן של הגבות, ועיוות של האף.

טיפולים ותרופות

הטיפול באמצעות תרופות המומלץ על ידי ארגון הבריאות העולמי הוא טיפול משולב של שלוש תרופות במשך תקופה ארוכה. הטיפול בתרופות יעיל מאוד, החיידקים מאבדים את כושר ההדבקה זמן קצר לאחר התחלת הטיפול, ולכן חולה מטופל אינו מקור להדבקה ואין צורך לבודדו. יש חשיבות רבה לגילוי ולטיפול מוקדם כדי למנוע התפתחות של נזקים בעור ובעצבים, כדי לשמור על תפקוד תקין ועל איכות חיי החולה.

מניעה

אנשים הלוקים במחלה ומטופלים אינם מדבקים, ולכן המניעה הכי טובה להתפשטות המחלה היא דרך הטיפול באנשים החולים בה.

כמו כן, במידה וישנו אדם חולה שאינו מטופל, מומלץ להימנע משהייה ממושכת בקרבתו, בעיקר במקומות סגורים, וכן להימנע ממגע עם ארמדילאים במדינות דרומיות בארה"ב.