עודף פוספאט (זרחן) בדם (hyperphosphatemia)

עודף פוספאט (זרחן) בדם, היפרפוספאטמיה (hyperphosphatemia)

3 דקות קריאה

כללי
סימפטומים
סיבות וגורמי סיכון
אבחון ובדיקות
טיפולים ותרופות

הזרחן (Phosphorus P) הינו אחד מהמינרלים החיוניים ביותר בגופנו והוא נוטל חלק מהותי במגוון רחב ביותר של תפקידים בגוף. הזרחן הוא אחד המרכיבים השכיחים בשלד וביחד עם הסידן הוא יוצר את החלק המינראלי של העצם וחיוני לחוזקה. הזרחן מהווה מרכיב את השלד של החומר הגנטי בתא והוא מהווה אבן מפתח בבקרה על פעילות חלבונים שונים בתאים.

עקב חשיבותו הרבה, במגוון רחב של תהליכים בתוך ומחוץ לתאים, הבקרה על ריכוז הסידן בדם הינה הדוקה והיא נעשית על ידי מספר מנגנונים המאוזנים על ידי ויטמין D והורמוני בלוטת יותרת התריס.

סימפטומים

עודף הזרחן כשלעצמו לרוב אינו גורם לסימפטומים אלא הוא מתבטא בעקבות המצבים הנלווים לו כמו חוסר סידן - היפוקלצמיה הגורם ל :

- כאבים בעצמות ובפרקים.

- התכווצות פתאומית ובלתי רצונית של השריר.

- גרד.

- פריחה.

תסמונת אורמית גם יכולה ללוות את חוסר הסידן ולגרום ל:

-עייפות.

- קוצר נשימה.

- בחילות.

- הקאות.

- חוסר תיאבון.

- הפרעות בשינה.

סיבות וגורמי סיכון

הסיבה השכיחה ביותר לעודף זרחן בדם היא פגיעה כלשהי בתפקוד הכליות שמונע מהכליות לאזן את רמת הזרחן ולשמור על רמה תקינה בדם.

סיבות נוספות יכולות להיות צריכה מוגברת של זרחן בתזונה, ירידה בפינוי הזרחן מהדם או יציאה של הזרחן מהנוזל התוך תאי שם הוא קיים בכמות גדולה אל זרם הדם.
אל הגורמים האלו ברוב המוחלט של המקרים מצטרפת גם ירידה בתפקוד הכליות.

- עליה ברמת הזרחן בעקבות כניסה מוגברת לדם נגרמת על פי רוב בעקבות שימוש מוגבר בתרופות משלשלות, מתן מוגזם של זרחן דרך העירוי התוך ורידי או הרעלה של ויטמין D.

- ירידה בפינוי הזרחן נגרמת לרוב בגלל פגיעה בתפקוד הכליות, תת פעילות של בלוטת יותרת התריס, חוסר במגנזיום או טיפול בתרופות מסוג ביספוספונטים.

- יציאה של זרחן מהנוזל התוך תאי נגרם מהרס של תאים לאחר פגיעה משמעותית בשריר, הרס של תאים בגידול סרטני או הרס של תאי דם (המוליזה). מצבים של חמצת יכולים אף הם לגרום לעודף זרחן בדם.

בחלק מהמקרים מדובר בטעות של המעבדה ולכן יש לבצע את הבדיקה פעם נוספת לפני שמתחילים בבירור הרפואי.

אבחון ובדיקות

בבדיקה הביוכימית של הדם בודקים את ריכוז הזרחן ובנוסף חיוני מאד לבדוק את ריכוזם של יונים נוספים כמו מגנזיום וסידן. גם רמות האוריאה והקריאטינין בדם חיוניות לבדיקה של תפקוד הכליות.
ריכוז של זרחן וחומרים נוספים בשתן מסייע בחלק מהמקרים לאבחנה של מקור עודף הזרחן בדם.
כאשר יש חשד לפגיעה בכליות מבצעים גם בדיקות הדמיה לכליות כמו אולטראסאונד או CT.

מיפוי עצמות וצילום המראה את שקיעת הסידן בכלי הדם יכולים להצביע על אורך הזמן בו החולה סובל מעודף הזרחן בדם.

טיפולים ותרופות

ראשית כל יש לאבחן את הגורם לעודף הזרחן ולטפל בו במידת האפשר. לצד בירור הגורם לעודף הזרחן יש לטפל במצב הנוכחי. הטיפול משתנה בין עודף זרחן חריף המתפתח במהירות לבין עודף זרחן כרוני כחלק ממחלה רב מערכתית.

עודף זרחן חריף: למצב זה בדרך כלל נלווה חוסר סידן בדם שגורם לתסמינים. אם הכליות בריאות המצב יתוקן על ידי הגוף בתוך שש עד שתים עשרה שעות. אפשר להגביר את קצב התיקון על ידי עירוי נוזלים אך אז קיימת הסכנה שהעירוי יגרום לדילול הדם ולהחמרה של חוסר הסידן בדם. אם הכליות לא מתפקדות יש לתקן את רמות הסידן והזרחן בדם על ידי ביצוע דיאליזה.

עודף זרחן כרוני: מדובר בחולים עם פגיעה בכליות ו/ או סינדרומים נוספים בהם יש לטפל בתרופות המפחיתות את ספיגת הזרחן בדם לצד תזונה דלה בזרחן ובנוסף תרופות הקושרות את הזרחן בדם ומונעות ממנו להיות זרחן חופשי.