עודף פוספאט (זרחן) בדם

הסיבה השכיחה ביותר לעודף זרחן בדם היא פגיעה כלשהי בתפקוד הכליות שמונע מהכליות לאזן את רמת הזרחן ולשמור על רמה תקינה בדם.

סיבות נוספות יכולות להיות צריכה מוגברת של זרחן בתזונה, ירידה בפינוי הזרחן מהדם או יציאה של הזרחן מהנוזל התוך תאי שם הוא קיים בכמות גדולה אל זרם הדם.
אל הגורמים האלו ברוב המוחלט של המקרים מצטרפת גם ירידה בתפקוד הכליות.

-  עליה ברמת הזרחן בעקבות כניסה מוגברת לדם נגרמת על פי רוב בעקבות שימוש מוגבר בתרופות משלשלות, מתן מוגזם של זרחן דרך העירוי התוך ורידי או הרעלה של ויטמין D.

-  ירידה בפינוי הזרחן נגרמת לרוב בגלל פגיעה בתפקוד הכליות, תת פעילות של בלוטת יותרת התריס, חוסר במגנזיום או טיפול בתרופות מסוג ביספוספונטים.

בבדיקה הביוכימית של הדם בודקים את ריכוז הזרחן ובנוסף חיוני מאד לבדוק את ריכוזם של יונים נוספים כמו מגנזיום וסידן. גם רמות  האוריאה והקריאטינין בדם חיוניות לבדיקה של תפקוד הכליות.
ריכוז של זרחן וחומרים נוספים בשתן מסייע בחלק מהמקרים לאבחנה של מקור עודף הזרחן בדם.
כאשר יש חשד לפגיעה בכליות מבצעים גם בדיקות הדמיה לכליות כמו אולטראסאונד או CT.

מיפוי עצמות וצילום המראה את שקיעת הסידן בכלי הדם יכולים להצביע על אורך הזמן בו החולה סובל מעודף הזרחן בדם.
       

ראשית כל יש לאבחן את הגורם לעודף הזרחן ולטפל בו במידת האפשר. לצד בירור הגורם לעודף הזרחן יש לטפל במצב הנוכחי. הטיפול משתנה בין עודף זרחן חריף המתפתח במהירות לבין עודף זרחן כרוני כחלק ממחלה רב מערכתית.