קדחת שיגרונית

מחקרים רבים מעידים על קשר מסוים בין השתייכות לגזע ולמוצא אתני לבין הסיכון ללקות במחלקה. למצב החברתי-כלכלי ולרמת החיים השפעה ניכרת על רמת הסיכון ללקות במחלה. קדחת השיגרון מופיעה בעיקר באזורים עניים ושרמת חיים בהם ירודה. בעבר היתה המחלה נפוצה יותר, אך לקראת המאה ה-20 חלה ירידה ניכרת במספר המקרים של קדחת שיגרונית, הודות לשני גורמים עיקריים: עלייה ברמת החיים הכללית של האוכלוסייה, והתרחבות הטיפול באמצעות אנטיביוטיקה.

דלקת שריר הלב - Carditis מופיעה אצל 50% מן החולים בקדחת השיגרון חדה. מהווה את אחד הגורמים העיקריים למוות. פעמים רבות מופיעה כסיבוך יחיד של המחלה, או כשבועיים לאחר הופעת דלקת מפרקים.

דלקת מפרקים (Arthritis) מופיעה אצל 70% מן החולים בקדחת השיגרון. למרות שמדובר בסיבוך השכיח ביותר של קדחת השיגרון, קשה לאבחן אותה באופן מיידי כסיבוך הכרוך במחלה. מדובר בסוג ייחודי של דלקת מפרקים נודדת התוקפת באופן נקודתי מפרק מסוים בגוף, נעלמת תוך מספר ימים מן המפרק ו"נודדת" לתקוף מפרק אחר. היא מלווה בכאב רב, בנפיחות ובבצקת סביב המפרק. דלקת המפרקים תוקפת בעיקר את המפרקים הגדולים: ברכיים, קרסוליים, כפות ידיים ומרפקים, וחולפת בדרך כלל לאחר כשבוע עד שלושה שבועות מהופעתה.

הפרעות בעצבים מסוג מחולית (כוריאה)  Sydenham Chorea: מופיעות אצל 15% מן החולים בקדחת השיגרון תקופה ארוכה, בדרך כלל, לאחר דלקת הגרון מסוג סטרפטוקוקוס A. ההפרעות מתבטאות בחוסר שליטה בתנועות הגפיים (ידיים ורגליים) והפנים, בחוסר קואורדינציה ובחוסר יציבות נפשית.

דלקות עור משני סוגים מופיעות בעת קדחת השיגרון:

- תפרחת בעור מסוג Erythema Marginatum: מופיעה אצל 5% מן החולים בקדחת השיגרון. מדובר בתפרחת בקוטר של כ-3-2 ס"מ, באזור בית החזה, הבטן והגפיים בצורה אופיינית לקדחת השיגרון. מוגברת בעיקר לאחר רחצה במים חמים. קשה לזהותה אצל כהי עור.

- קשריות תת-עוריות (Subcutaneous nodules): דלקת נדירה יחסית המופיעה בעיקר אצל חולים עם פגיעה בלב (Carditis). מדובר בגושים קטנים המופיעים מתחת לעור באזורים המיישרים של הגפיים (אקסטנסורים), ולעיתים על הגולגולת ועל עמוד השדרה. הקישריות נעלמות בדרך כלל בתוך חודש.